מארק פריור

מארק פריור
Mark Pryor
	דיוקנו הרשמי של פריור בסנאט, 2011
	דיוקנו הרשמי של פריור בסנאט, 2011
לידה	10 בינואר 1963 (בן 61); פאייטוויל, ארקנסו, ארצות הברית
שם מלא	מארק לאנספורד פריור
מדינה	ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת ארקנסו
עיסוק	פוליטיקאי
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
	3 בינואר 2003 – 3 בינואר 2015; (12 שנים)
	→ טים האצ'ינסון טום קוטון ←
	12 בינואר 1999 – 3 בינואר 2003; (4 שנים)
תחת המושל	מייק האקבי
	→ וינסטון בראיינט מייק ביבי ←
	14 בינואר 1991 – 9 בינואר 1995; (4 שנים)
	→ גלוריה קייב ליסה פרל ←
מחוז בחירה	המחוז ה-59 (1993-1991) ; המחוז ה-57 (1995-1993)
חתימה

מארק לאנספורד פריור (באנגלית: Mark Lunsford Pryor; נולד ב-10 בינואר 1963) הוא פוליטיקאי אמריקאי שכיהן כחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת ארקנסו בשנים 2003–2015. לפני כן כיהן כתובע הכללי של ארקנסו בשנים 1999–2003. פריור, חבר המפלגה הדמוקרטית, הפסיד את מושבו בסנאט האמריקאי לטום קוטון בבחירות 2014.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריור נולד בפאייטוויל שבארקנסו, בנם של ברברה ג'ין (לונספורד) ודייוויד פריור, אז חבר בית הנבחרים של ארקנסו ולימים מושל המדינה ונציגה בסנאט האמריקאי. פריור למד בבית הספר התיכון המרכזי של ליטל רוק עד שאביו נבחר אל הסנאט של ארצות הברית ב-1978, ולאחר מכן עבר ללמוד בתיכון וולט וידמן שבמרילנד עד לסיום לימודיו בשנת 1981. ב-1985 השלים לימודי תואר ראשון בהיסטוריה באוניברסיטת ארקנסו, וב-1988 קיבל תואר שני במשפטים מבית הספר למשפטים של האוניברסיטה. כסטודנט היה חבר באחוות סיגמא אלפא אפסילון.

טרם כניסתו לפוליטיקה עבד פריור כעורך דין פרטי המתמחה בליטיגציה של דיון אזרחי. בשנת 1990 נבחר לבית הנבחרים של ארקנסו מטעם מחוז הבחירה ה-59. הוא כיהן בבית הנבחרים המדינתי עד 1995, ובשנתיים האחרונות לכהונתו ייצג את מחוז הבחירה ה-57. בבחירות 1994 התמודד פריור לתפקיד התובע הכללי של ארקנסו, וניצב בפני התובע הכללי המכהן וינסטון בראיינט בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית. פריור הפסיד ביחס של 58%-42%. ב-1998 התמודד בשנית על אותו תפקיד והפעם נבחר למועמד המפלגה הדמוקרטית. הוא ניצח את מועמדת המפלגה הרפובליקנית בטי דיקי, התובעת היערונית ברדפילד, עם 59% מהקולות. במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2000 היה ציר בוועידה הדמוקרטית הלאומית.

בשלהי 2001 הכריז פריור על התמודדותו לסנאט של ארצות הברית מול הסנאטור הרפובליקני המכהן טים האצ'ינסון, ששש שנים קודם לכן נהפך לסנאטור הרפובליקני הראשון מארקנסו מאז תקופת השיקום. מושב זה בסנאט אוייש בעבר בידי דייוויד פריור, אביו של מארק, אשר סייע לבנו במערכת הבחירות לסנאט ב-2002. פריור גבר על האצ'ינסון עם 54% מקולות הבוחרים, והיה למועמד הדמוקרטי היחיד במחזור הבחירות לסנאט ב-2002 שהצליח לנצח סנאטור רפובליקני מכהן. פריור הושבע לתפקידו בינואר 2003.

ביוני 2007 הודיע על תמיכתו בעמיתתו לסנאט הילרי קלינטון מניו יורק בהתמודדותה לנשיאות ארצות הברית בבחירות 2008 לנשיאות. באופן קצת לא טיפוסי, פריור היה החבר הצעיר ביותר בסנאט במשך 19 ימים בינואר 2009, בגיל 45, על אף שמעולם לא נשא בתואר זה בתקופת כהונתו הראשונה. מקרה זה התקיים בשל הפסדו של ג'ון א. סונונו מניו המפשייר, מה שהפך את פריור לסנאטור הצעיר יותר עד להשבעתו של מייקל בנט. בשנת 2013, הצביע פריור עם הנשיא ברק אובמה ב-90% מהמקרים. בשנת 2008 נבחר פריור לתקופת כהונה שנייה ברוב של 79.53% מקולות הבוחרים ללא התנגדות מצד המפלגה הרפובליקנית, ויריבתו היחידה הייתה רבקה קנדי מהמפלגה הירוקה של ארצות הברית.

בבחירות 2014 התמודד פריור לתקופת כהונה שלישית מול חבר הקונגרס הרפובליקני טום קוטון. במרץ 2014, במהלך ריאיון עיתונאי ל-MSNBC בנושא המרוץ לסנאט, אמר פריור כי לקוטון "תחושת זכאות" למושב בסנאט בשל שירותו הצבאי^[1]. לאחר שספג ביקורת רבה על ההערה, אמר פריור מאוחר יותר שאין הוא תוקף את שירותו הצבאי של קוטון, אלא את היעדר הישגיו בבית הנבחרים ואת העובדה שלא העביר שום חקיקה בקונגרס^[2]. אתר האינטרנט "FactCheck.org" הגדיר שתי סרטוני תעמולה ששודרו בידי מטה הבחירות של פריור כמטעות בביקורתן על תוכנית המדיקר של פול ראיין בו תמך יריבו קוטון^[3]. למרות שהמרוץ בין השניים נחשב לצמוד, פריור הפסיד בהפסד מוחץ לקוטון וגרף 39% בלבד מהקולות לעומת 57 האחוזים של קוטון^[4]. הייתה זו התוצאה הגרועה ביותר של סנאטור מכהן כלשהו מאז הפסדה של הסנאטורית בלאנש לינקולן בבחירות 2010.

במרץ 2015, הפך פריור לשותף במשרד עורכי הדין והשדלנות "Venable", שבסיסה בוושינגטון הבירה. במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016 ובבחירות 2020 היה חבר בוועד המצע של הוועדה הדמוקרטית הלאומית. ב-2020 החל לעבוד בחברת הלובינג "Brownstein Hyatt Farber Schreck".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא מארק פריור בוויקישיתוף

מארק פריור באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)

מארק פריור, ברשת החברתית אקס (טוויטר)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ שרה ד. ואייר, Pryor says Cotton exudes vet ‘entitlement,’ riling GOP, באתר Arkansas Democrat-Gazette‏, 6 במרץ 2014 (באנגלית)
^ קמרון ג'וזף, Pryor explains ‘sense of entitlement’ comments, באתר The Hill‏, 26 באפריל 2014 (באנגלית)
^ לורי רוברטסון, Fact check: Old Medicare claims in Ark. Senate race, באתר USA Today‏, 25 בפברואר 2014 (באנגלית)
^ קייטי גלוק, Cotton defeats Pryor in Arkansas, באתר פוליטיקו, 11 בנובמבר 2014 (באנגלית)

[1] שרה ד. ואייר, Pryor says Cotton exudes vet ‘entitlement,’ riling GOP, באתר Arkansas Democrat-Gazette‏, 6 במרץ 2014 (באנגלית)

[2] קמרון ג'וזף, Pryor explains ‘sense of entitlement’ comments, באתר The Hill‏, 26 באפריל 2014 (באנגלית)

[3] לורי רוברטסון, Fact check: Old Medicare claims in Ark. Senate race, באתר USA Today‏, 25 בפברואר 2014 (באנגלית)

[4] קייטי גלוק, Cotton defeats Pryor in Arkansas, באתר פוליטיקו, 11 בנובמבר 2014 (באנגלית)

[1]

[2]

[3]

[4]