מסגד אל-ג'רינה
.JPG) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מסגד  |
| מיקום |
חיפה |
| מדינה |
ישראל |
| קואורדינטות | 32°49′00″N 35°00′08″E / 32.81663747°N 35.0022161°E |
|
(למפת חיפה רגילה)   מסגד אל-ג'רינה | |
  | |
מסגד אל-גְ'רֵינֵה (ערבית: مسجد الجرينة, תעתיק מדויק: מסג'ד אלג'רינה), שנקרא גם מסגד חיפה הגדול (مسجد حيفا الكبير, בתעתיק מדויק: מסג'ד חיפא אלכביר) היה המסגד הראשי של ערביי חיפה עד מלחמת העצמאות. המסגד נבנה בסוף המאה ה-18 בתקופת השלטון העות'מאני, ושמו היה "א-נצר" (مسجد النصر, "מסגד הניצחון"), שם שניתן לו לכבוד ניצחונו של האדמירל חסן פאשה אל-ג'זאירלי על דאהר אל-עומר באוגוסט 1775. שמו "אל-ג'רינה" ("הגורן") ניתן לו בשל קרבתו לשוק הפתוח, שהכיכר שלפניו נקראה "ג'רינה". המסגד שוכן בעיר התחתית ברחוב נתנזון (לשעבר רחוב אל-אומייה), ליד מגדל המפרש שבקריית הממשלה.
מבנה המסגד[עריכת קוד מקור | עריכה]
המסגד מורכב ממספר מבנים הבנויים סביב חצר פנימית גדולה מרובעת ומרוצפת. בחלק הצפוני של רצף המבנים נמצא אולם תפילה מלבני המשתרע בכיוון מזרח-מערב. המחראב פונה למזרח. עד שנת 1948 כלל המסגד מינרט קטן שממנו קרא המואזין לתפילה. מינרט זה נהרס.
בתקופה העות'מאנית ובתקופת המנדט הבריטי שימשה הרחבה שבחזית המסגד מרכז החיים המסחריים והציבוריים של תושבי חיפה הערבים מוסלמים,[1] וסביבה נמצאו חנויות רבות.[2] בין המסגד וכיכר חמרה שבמערבו עבר רחוב השוק, שהיה הרחוב הראשי. בשנת 1958 בוצע שיפוץ במסגד בעלות של מעל 25,000 ל"י.[3] טקס הסרת הלוט מעל לוח הזיכרון לציון שיפוץ המסגד נערך ב-21 באפריל 1958 בנוכחות נכבדים.[4] בשנת 1964 תכננה עיריית חיפה להפוך את המסגד למרכז תרבותי בו יפעלו ספרייה ומועדון, זאת בנוסף להיותו מקום תפילה.[5]
מגדל השעון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף המאה ה-19 נבנה בצידו הדרומי של המסגד מגדל שעון העשוי מאבן כורכר. המגדל נבנה על פי הוראתו של הסולטאן עבד אל-חמיד להקים מגדלי שעון בערים שונות ברחבי האימפריה העות'מאנית לציון חצי יובל למלכותו וביניהם שבעה מגדלים בארץ ישראל. את המגדל בחיפה בנה ראש העירייה הרביעי של חיפה, מוסטפא פאשה אל-ח'ליל.
המגדל הוא מרובע בעל שש קומות. מעל הקומה השישית נבנתה כיפה עשויה בטון ומעליה מתנשא עמוד ומעליו סמל חצי סהר. בקומה העליונה נמצאת מרפסת ברזל המקיפה את כל המגדל. בקומה השנייה והרביעית ניבנו חלונות עגולים בכל ארבעת צידי המגדל, ובכל החלונות העגולים של הקומה הרביעית הוצב שעון.[6] השריד האחרון לשעונים אלה הוא השעון בקיר הדרומי, שנותרו בו אותיות לטיניות מברזל. ספרות השעון בשעונים המקוריים היו ספרות ערביות. שביל הכניסה הראשי לחצר המסגד עובר דרך הקומה הראשונה של המגדל. מעל שער הכניסה הוצב לוח עם הכתובת: "חג לרגל שעברו חמש שנים אחרי עשרים שנה. החלה השנה המאושרת שביטויה הנאמן יחי הסולטאן עבד אל-חמיד". ליד הכתובת חקוקה השנה 1316.[7] שנה זו היא השנה 1898/9 לפי לוח השנה הלועזי.[8] בצילום משנת 1905 מופיע בחלון העגול שבקומה השנייה סמל מגן דוד. הסמל הוסר במהלך השנים.
ב-3 במאי 2004 הנפיק השירות הבולאי סדרת בולים בשם "מגדלי שעון עות'מאניים בישראל". בול בערך נקוב של 1.30 ש"ח הוקדש למגדל השעון בחיפה.[9]
|
.JPG)
.JPG)
.JPG)
.JPG)
.JPG)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהודה לבנוני, מגדל השעון העות'מאני בחיפה, חיפה - ביטאון העמותה לתולדות חיפה, גיליון 5, דצמבר 2007, עמוד 2
- יעקב שורר, לטייל בחיפה בין כרמל לים, הוצאת משרד הביטחון, 2003, עמ' 39-38
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל אתרי מורשת בישראל | ||
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ זאב וילנאי, חיפה של ימי נעורי,חיפה בהתפתחותה, 1918 - 1948, הוצאת יד בן צבי, 1989
- ^ מ' קפל, שיחות פוליטיות ברכבת מהירה, דבר, 29 בדצמבר 1937
- ^ 155,000 ל"י הוצאו לתיקון מסגדים, דבר, 14 באפריל 1958
- ^ מפה ומפה, דבר, 22 באפריל 1958
- ^ מסגד ג'רינה מרכז תרבותי, מעריב, 23 בפברואר 1964
- ^ יהודה לבנוני, עלון מגדלי שעון עות'מאניים בישראל, באתר התאחדות בולאי ישראל
- ^ תרגום רפי סיטון, יהודה לבנוני, מגדל השעון העו'תמאני בחיפה, עמ' 2
- ^ השנה ה-25 לשלטונו של עבדול חמיד השני היא 1901, על פי יהודה לבנוני במאמרו, אם הולכים על פי השנה החקוקה, מגדל השעון זה נבנה שנתיים לפני מגדלי השעון האחרים שנבנו לכבוד הסולטאן ברחבי האימפריה העות'מאנית
- ^ מידע על בול בסדרה מגדלי שעון עותמניים בישראל - חיפה, באתר התאחדות בולאי ישראל