מגניפיקט
מַגְנִיפִיקָט (בלטינית: Magnificat - "תגדל"; נהגה כשהטעם על ההברה השנייה) הוא שמו של מזמור נוצרי, הידוע גם בשם שירת מריה. המזמור כתוב בנוסח פרק תהילים, ועל פי המסורת הנוצרית הוא שיר הלל ששרה מריה הקדושה כשביקרה את בת דודתה אלישבע אמו של יוחנן המטביל לאחר שנתבשרה על ידי המלאך גבריאל כי היא נושאת את ישו ברחמה. הטקסט לקוח מהבשורה על-פי לוקאס, פרק א', פסוקים 46–55. מגניפיקט הוא גם שמן של יצירות מוזיקליות רבות שנכתבו על פי אותו הטקסט, בעיקר בתקופות הרנסאנס, הבארוק והמאה ה-20.
שימושי המגניפיקט
[עריכת קוד מקור | עריכה]המגניפיקט הוא חלק מטקס הערבית (לטינית: Vespers, נהגה "וֶסְפֶּרְס") הנאמר או מושר בכנסייה הקתולית מדי יום, וכן חלק מטקס הערבית בכנסייה האנגליקנית. בכנסייה האורתודוקסית הוא נאמר בימי ראשון.
גרסאות מולחנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בימי הביניים נוצרו למגניפיקט כמה וכמה גרסאות גרגוריאניות, רובן בפורמט זהה לפרקי תהילים. החל מאמצע המאה ה-15 ועד תחילת המאה ה-17 היה טקסט המגניפיקט הטקסט הפופולרי ביותר מלבד המיסה, והוא זכה לעיבודים פוליפוניים רבים בתקופת הרנסאנס. המגניפיקט היה שיאו של הווספרס וכן הושר בחגים חשובים (גם בכנסייה הפרוטסטנטית המוקדמת), והיה צורך בגרסאות רבות בכל המודוסים הכנסייתיים; כתוצאה מכך כמעט ואין מלחין מאותה התקופה שלא הלחין את המגניפיקט לפחות פעם אחת. תומאס לואיס דה ויקטוריה כתב שמונה-עשר, ג'ובאני פלסטרינה יותר משלושים ואורלנדו די לאסו יותר ממאה.
המגניפיקט שמר על הפופולריות בקרב מלחיני הבארוק, שראו בטקסט הזדמנויות רבות לציור מילים במוזיקה, במיוחד במילים כמו exultavit, deposuit, humilitatem וכו'. המגניפקטים המפורסמים ביותר מן הבארוק המוקדם הם שני העיבודים מאת מונטוורדי המופיעים בווספרס שלו משנת 1610. דוגמה טובה אחרת מאותה התקופה היא המגניפיקט מאת היינריך שיץ, שניכרת בו השפעה חזקה של ג'ובאני גבריאלי.
המגניפיקט הידוע ביותר מתקופת הבארוק הוא המגניפיקט של באך, מספר 243 ברי"ב. בגרסה הראשונה במי-במול מז'ור נכללו גם ארבעה כוראלים בגרמנית הקשורים לחג המולד (שלכבודו נכתבה היצירה). כיום מוכרת יותר הגרסה המאוחרת ברה מז'ור, ללא התוספות בגרמנית ובשינויי תזמור. כיום יצירה זו היא בין האהובות ביותר של באך, והיא מצטיינת בציורי מילים רבים. לדוגמה: המילים Deposuit potentes de sede מולחנות תמיד במוזיקה יורדת, ואילו המילים et exaltavit humiles במוזיקה עולה; במילים Sicut erat in principio חוזר באך למוזיקת הפתיחה (מה שהיה מאוד לא מקובל אז); כדי לאייר את המילים dimisit inanes מסיים באך את האריה בצליל פיציקטו יחיד, במקום אקורד סיום. כמו כן מצטט באך מנגינה עתיקה של המגניפיקט כקנטוס פירמוס, בפרק Suscepit Israel.
מגניפיקטים מוכרים אחרים מן הבארוק המאוחר נכתבו על ידי ויואלדי ודִיוֹנִיגִ'י אֶרְבָּה - מגניפיקט זה מפורסם בעיקר משום שהנדל שילב אותו באורטוריה שלו ישראל במצרים. טלמן הלחין גרסה גרמנית של המגניפיקט.
במחצית השנייה של המאה ה-18 חלה ירידה בפופולריות של המגניפיקט המולחן; פרגולזי וק. פ. ע. באך כתבו גרסאות מוצלחות של מגניפיקט, והגרסה המוכרת ביותר מאותה התקופה היא בסוף הווספרס מאת מוצרט מ-1780 (מס' 339 ברשימת קכל).
בתקופה הרומנטית כמעט ולא נכתבו מגניפיקטים שלמים (רחמנינוב הלחין גרסה פרבוסלבית של "תפילות ערבית" (Vespers) הכוללת את טקסט המגניפיקט), אבל במאה העשרים החלו לחזור לנוהג. הדוגמה הבולטת היא המגניפיקט של קשישטוף פנדרצקי מ-1974.
הטקסט
[עריכת קוד מקור | עריכה]אף כי הטקסט המקורי (כמו כל הברית החדשה) הוא ביוונית, הגרסה הנהוגה בכנסייה הקתולית היא הטקסט הלטיני מתוך תרגום הוולגטה, או לחלופין בשפת המקום.
יש קווי דמיון בין תפילתה של מרים לאחר שהתבשרה על ישוע, לתפילתה של חנה לאחר הולדת בנה שמואל (ספר שמואל א', ב' 1-10).
|
רוממה נפשי את ה' |
Magnificat anima mea Dominum |
לאחר הטקסט מקובל להוסיף את הדוֹקְסוֹלוֹגיָה הקטנה, שאותה מוסיפים, לפי המנהג הנוצרי, גם לאחר פרקי תהילים:
| תהילה לאב, ולבן ולרוח הקודש כפי שהיה בראשית, ועתה ולעולמי עולמים. אמן. |
Gloria Patri, et Filio, et Spiritui Sancto. |
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מגניפיקט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
