מגסתנס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המישור האינדו-גנגטי (אנ') (האזור האפור). האזור שבו היה מגסתנס שגריר הוא האזור הצפון-מרכזי על הגנגס במקומה של פטנה כיום. האזור המערבי הוא אזור פונג'אב, שגם אותו תיאר. הממלכה הסלאוקית היא ממערב לאזור האפור. הסלאוקים לא יכלו להחזיק שטחים באזור פקיסטן של היום (פונג'אב) או ביהר לאחר מות אלכסנדר הגדול.

מגסתנסיווניתΜεγασθένης[1]‏; 290-350 לפנה"ס לערך) היה אתנוגרף וחוקר יווני בתקופה ההלניסטית, מחבר ה"אינדיקה". הוא נולד באסיה הקטנה (כיום טורקיה) והפך לשגרירם של סלאוקוס הראשון והממלכה הסלאוקית, אולי אצל צ'נדרגופטה מאוריה (אנ') בפטליפוטרה (אנ'), הודו. זמן שגרירותו אינו ידוע, חוקרים מעריכים שהייתה לפני שנת 298 לפנה"ס, שנת מותו של צ'נדרגופטה.

מסעו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריאנוס מסביר שמגסתנס התגורר באראכוסיה (אנ'), עם האחשדרפן סיבירטיוס (אנ'), ממנה הוא ביקר בהודו. אריאנוס כתב באנבסיס: "מגסתנס התגורר עם סיבירטיוס, האחשדרפן של אראכוסיה, ומדבר לעיתים קרובות על ביקורו את סנדרקוטוס (Sandracottus, צ'נדרגופטה מאוריה), מלך ההודים". מגסתנס שהה בהודו בין השנים 288-302 לפנה"ס.[2] יש בידינו מידע מוחלט יותר בנוגע לחלקים של הודו שבהם מגסתנס ביקר. הוא נכנס לתת היבשת דרך מחוז פנטאפוטמיה (אנ') (כיום אזור פונג'אב), וסיפק תיאור מלא של הנהרות שנמצאים שם (כנראה חמשת פלגי המים של האינדוס היוצרים את אזור פונג'אב), והמשיך משם בדרך המלך לפטליפוטרה (אנ'). ישנם דיווחים שמגסתנס ביקר במתורה (אנ'), בביהאר, אולם נראה שלא ביקר בחלקים אחרים של הודו.

אינדיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגסתנס תיאר את הודו בספרו "אינדיקה". הספר המקורי אבד, אבל חלקים ממנו שרדו בחיבורים יוונים ולטינים מאוחרים יותר. החיבורים המוקדמים ביותר מאלה הם חיבוריהם של דיודורוס סיקולוססטראבון ("גאוגרפיקה"), פליניוס הצעיר ואריאנוס ("אינדיקה" (אנ')).

בתחילת האינדיקה שלו, מגסתנס מתייחס להודים הזקנים יותר, היודעים על הגעתם הפרה-היסטורית של דיוניסוס והרקולס להודו, שהיה סיפור פופולרי מאד בקרב היוונים בתקופה האלכסנדרית. חשובות במיוחד הן הערותיו על דתות ההודים. הוא מזכיר את חסידיהם של הרקולס ודיוניסוס אך לא מזכיר בודהיסטים, מה שתומך בתאוריה שהדת הבודהיסטית לא הייתה ידועה מאד לפני שלטון אשוקה.

האינדיקה שלו שימש מקור חשוב לסופרים רבים מאוחרים יותר, כמו סטראבון ואריאנוס. הוא מתאר מקומות כמו ההימלאיה והאי סרי לנקה. הוא מתאר גם מערכת קאסטות שונה מזו הקיימת היום.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבין הסופרים המאוחרים  שהמתייחסים לאינדיקה בחיבוריהם, אריאנוס מדבר בהערכה רבה על מגסתנס, בזמן שסטראבון ופליניוס הצעיר מתייחסים אליו בפחות כבוד. האינדיקה עצמו הכיל סיפורים פנטסטיים רבים, למשל על אנשים בעלי רגליים הפוכות, אזניים גדולות מספיק כדי לישון בהן וללא פיות, וסופרים מאוחרים יותר כמו סטראבון[3] סתרו את התיאורים הללו והבטיחו לקוראיהם שסיפוריו של מגסתנס, כמו גם סיפורו על ייסודה של הודו על ידי הרקולס ודיוניסוס, היו מיתולוגיים כמעט ללא בסיס במציאות.

האינדיקה של מגסתנס, כמו האינדיקה של קטסיאס, הוא בין התיאורים המערביים הידועים המוקדמים ביותר של הודו ומגסתנס נחשב אחד המייסדים של לימודי תולדות הודו במערב. הוא גם השגריר הזר הראשון הנזכר בהיסטוריה של הודו.

מגסתנס גם מעיר על קיומן של השקפות פילוסופיות קדם-סוקרטיות בקרב קאסטת הברהמן והיהודים. כחמש מאות שנה מאוחר יותר, קלמנס מאלכסנדריה בחיבורו "סטרומאטה" (אנ'),[4] ייתכן שהבין בטעות שמגסתנס הגיב לטענות על ראשוניות או עליונות יוונית, כאשר כתב שמגסתנס כתב בספר השלישי של האינדיקה שלו: "כל הדעות שביטאו הקדמונים על טבע, ניתן למצוא גם אצל הפילוסופים מחוץ ליוון, חלקן אצל הבראהמנים ההודים ואחרות בסוריה אצל אלה הנקראים יהודים". מגסתנס, כמו הפילוסוף נומניוס מאפאמיאה, פשוט השווה בין הרעיונות של התרבויות העתיקות.

יוסף בן מתתיהו מזכיר את מגסתנס פעמיים בחיבוריו, כאחד הסופרים היוונים המוקדמים שסיפרו על נבוכדנצר מלך בבל, בספר הרביעי באינדיקה.[5]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • McCrindle, J.W. (1877). Ancient India As Described By Megasthenes and Arrian. Trubner & Co., London.
  • Dahlaquist, Allan (1996). Megasthenes and Indian Religion- Volume 11 of History and Culture Series. Motilal Banarsidass Publ. p. 386.
  • Megasthenes (1846), E. A. Schwanbeck, ed., Indica, Sumptibus Pleimesii, bibliopolae (Original Oxford University)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ההגייה ביוונית: מגסתנס, במלעילהטעמה נמצאת בהברה הלפני-אחרונה).
  2. ^ מנחם שטרן – Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1976, Vol. I: VI. Megasthenes, pp. 45-46
  3. ^ סטראבון, גאוגרפיקה, ספר 15, פרק 1, סעיף 57.
  4. ^ Clement of Alexandria, Stromata, Book I, Chapter XV, 72
  5. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 10, פרק יא, פסקה א, סעיף 227; נגד אפיון, מאמר ראשון, פרק כ.