מומוס (זמר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מומוס
Momus
Momus(musician).jpg
לידה 11 בפברואר 1960 (בן 59)
פייזלי, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה ניקולס קארי
מקום לימודים אוניברסיטת אברדין עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות פעילות 1980 – כיום
סוגה אינדי, פופ, ארט רוק, אוונגרד
עיסוק זמר-יוצר, סופר, פובליציסט
חברת תקליטים קריאיישן רקורדס, él עריכת הנתון בוויקינתונים
http://imomus.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ניקולס (ניק) קארי (נולד ב-11 בפברואר 1960), הידוע בציבור הרחב בשם הבמה שלו מומוס (על שם אל הלעג ההיתול, הלגלוג והביקורת היווני), הוא אמן רב תחומי, זמר-יוצר, רב-נגן, מפיק מוזיקלי, סופר, בלוגר ולשעבר עיתונאי במגזין Wired. במשך יותר משלושים שנה הוא מוציא לאור אלבומי מוזיקה בפלטפורמות שונות, כשעיקר פעילותו כיום במדיה הדיגיטלית, באתרים כמו Youtube ו-Tumblr. יצירתו מתאפיינת, בין היתר, בטקסטים דמויי-שירה, שנונים, עשירים ברפרנסים ופרובוקטיביים בחלקם, ובלחנים ועיבודים הניחנים בעושר הרמוני. ההפקה המוזיקלית בשיריו נוטה להיות דלילה, תוך שימוש בדגימת צלילים ובסאונד לו-פיי כחלק מהאמירה האמנותית, ולהימנע על פי רוב מצלילים בעלי קונוטוציה של עוצמה, כמו גיטרה בדיסטורשן[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מומוס נולד ב-11 בפברואר 1960 בפייזלי שבסקוטלנד כבן למשפחה בת שלושה אחים, להורים אקדמאים. במהלך ילדותו התגורר גם ביוון ובקנדה, ככל שלאביו הייתה עבודה שם. מומוס נמשך למוזיקה מגיל צעיר, וכבר בילדותו היה מבצע שירים מאולתרים וקטעי פרופורמנס, ואף הקליט באופן חובבני מספר קטעי מוזיקה ניסיוניים, את חלקם שילב באלבומו "The Little Red Songbook" (אנ') מ-1998. מומוס החל את הקריירה המוזיקלית שלו באופן בתחילת באמצע שנות השמונים, עת נשר מלימודיו באוניברסיטת אברדין לצורך הקמת להקה עם חבריו, "הפוריטנים", שעמם הוציא EP בחברת התקליטים 4AD, ב-1982. לאחר מכן השלים את לימודיו, עד לתואר שני בלימודי ספרות אנגלית.

בשנת 1986 הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו, "Circus Maximus" (אנ'), שלא היה הצלחה מסחרית בעת השקתו, אך הפגיש את הקהל לראשונה עם מוטיבים שיופיעו ביצירתו בהמשך הדרך. בשנים אלו הושפע בעיקר מסרז' גינזבורג וז'אק ברל, מבחינת כתיבה והגשה, וכן מבחינה נושאית. הצלחתו המסחרית הראשונה התרחשה בשנת 1989, כאשר הוציא את האלבום "Don't Stop The Night" אשר כלל את הלהיט "The Hairstyle of the Devil", שהגיע למקום 94 במצעד הסינגלים הבריטי במאי 1989, ולמקום 32 ברשימת סוף השנה של תחנת הרדיו KITS Live 105 (אנ').

מאז הוציא עוד עשרות אלבומים, כשהוא מוסיף לשכלל את האלמנטים המאפיינים את יצירתו.

כמו כן, פרסם מספר ספרים, שזכו לביקורות משבחות ב-LA Times ובגרדיאן, והוא עתיד לפרסם נובלה אוטוביוגרפית שתצא לאור בשנת 2020.

מומוס ידוע כמעריץ של דייוויד בואי ורואה בו מקור השראה. לאורך הקריירה שלו ביצע מומוס לא מעט גרסאות כיסוי לשיריו של בואי ומחוות ליצירתו. בואי התייחס לכך פעמים אחדות, כאשר פרסם את מומוס באתר האינטרנט שלו, וכן קידם בעמוד הפייסבוק שלו מופע בשם "Dybbuk", בו הגיש מומוס משירי בואי.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשני העשורים האחרונים, התגורר מומוס בלונדון, פריז, טוקיו, ניו יורק וברלין. בין השנים 20102018 התגורר באוסאקה שביפן, ונכון ל-2019, הוא מחלק את זמנו בין ברלין לפריז.

הוא לקה בדצמבר 1997 בזיהום בעינו הימנית עקב שימוש בעדשת מגע שלא נוקתה כראוי. הדבר גרם לו לאבד את הראייה בעין זו. מאז הוא עושה שימוש תדיר ברטייה כחלק מהמראה שלו, או לחלופין במשקפי שמש.

בן דודו הוא המוזיקאי ג'סטין קארי (אנ'), הסולן של להקת "דל אמיטרי" (אנ'). מומוס מגדיר עצמו כאתאיסט.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Circus Maximus (1986)
  • The Poison Boyfriend (1987)
  • Tender Pervert (1988)
  • Don’t Stop The Night (1989)
  • Monsters Of Love (1990)
  • Hippopotamomus (1991)
  • The Ultraconformist (Live Whilst Out Of Fashion) (1992)
  • Voyager (1992)
  • Timelord (1993)
  • Slender Sherbert (1995)
  • The Philosophy of Momus (1995)
  • Twenty Vodka Jellies (1996)
  • Ping Pong (1997)
  • The Little Red Songbook (1998)
  • Stars Forever (1999)
  • Folktronic (2001)
  • Oskar Tennis Champion (2003)
  • Summerisle, a collaboration with Anne Laplantine (2004)
  • Otto Spooky (2005)
  • Ocky Milk (2006)
  • Joemus (2008)
  • Hypnoprism (2010)
  • Turpsycore (2015)
  • Glyptothek (2015)
  • Scobberlotchers (2016)
  • Pillycock (2017)
  • Pantaloon (2018)
  • Akkordion (2019)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אורי זר אביב, עיניים עצומות לרווחה, באתר טיים אאוט תל אביב, 28 במאי 2014