מטאמטה

מטאמטה
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	זוחלים
סדרה:	צבים
תת־סדרה:	צבים מצדדי-צוואר
משפחה:	נטויי-צוואר
סוג:	Chelus
מין:	מטאמטה
שם מדעי
	Chelus fimbriatus; ‏שניידר, 1783
תחום תפוצה

מָטָאמָטָה^[1] (שם מדעי: Chelus fimbriata) הוא מין צב בסוג Chelus, המאופיין במראיהו היחודי. הוא מצוי בטבע בנהרות אמריקה הדרומית באזור נהר האמזונאס.

טקסונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטאמטה תואר לראשונה על ידי חוקר הטבע הצרפתי פייר בארר ב-1741, שחשב אותו לצב יבשתי, ורק בשנת 1783 סיווג אותו חוקר הטבע הגרמני יוהאן גוטלוב שניידר כ-Testudo fimbriata. שמו שונה ב-14 פעמים בשתי מאות שנים, ולבסוף ניתן לו השם Chelus fimbriata ב-1992.

עד 2020 היה מקובל להניח כי מדובר במין היחיד החי בסוג Chelos, וכי אוכלוסייתו משתפת לאמזונס ולנהר האורינוקו, אך תצפיות על הבדלים מורפולוגיים בין דגימות של מטאמטה בכל אחד מהנהרות מצאו הבדלים בולטים באוכלוסיות של אגן האמזונס ונהר האורינוקו, אשר נפרדו ככל הנראה לפני כ-13 מיליון שנים. המין החדש זכה לשם Chelus orinocensis, כאשר אוכלוסיית האמזונס שמרה על השם המקורי, Chelus fimbriatus^[2]^[3].

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו מין של צב גדול שאורכו יכול להגיע ל-45 סנטימטרים ומשקלו ל-15 קילוגרם. צבע הראש, הצוואר והגפיים הוא חום-אפרפר והוא בעל מבנה ראש בעל שני זיזים משולשים משני קצוות הראש בחלק העליון. בעל פה מתרחב גדול במקום מקור כמו רוב הצבים וחדק פחוס דמוי צינור באזור האף, דרכו הוא נושם. הראש מכוסה בגבשושיות ועליהן צומחים זיזים דמויי צמחים: על הסנטר ישנם שלושה כאלה ועל הלסת עליונה עוד ארבעה. הצוואר ארוך ובעל שניים-שלושה תלמים וכמה "קוצים" מזדקרים עד לבסיס השריון החום או השחור. מעל השריון שלוש שורות תלולות יותר משאר השריון, ככל הנראה כדי לעזור לצב להסתוות. כפות הרגליים קטנות ביותר עם מעט טפרים וגם הזנב קצר אבל עבה, בייחוד אצל הזכרים.

צב זה חי בטבע בנהרות עם זרימה איטית, בריכות רדודות וביצות בבוליביה, מזרח פרו, אקוודור, מזרח קולומביה, ונצואלה, גינאה, גינאה הצרפתית, סורינאם וצפון-מרכז ברזיל. הוא מצוי רוב זמנו במים ועולה לנשום על ידי החדק דמוי הצינור שלו. בהיותו טורף אורב, על גופו ושריונו צומחים אצות וצמחים ירוקים שעוזרים בהסוואה, וכך הוא משתלב בצורה מוצלחת בצמחייה המימית או בערימות עלים מתים או בוץ. הוא ממתין בלי נוע כשטרפו, חסרי חוליות או דגים, מתקרבים אליו. כשדג או יצור דומה מגיע למרחק מספיק, הצב פוער את פיו, יוצר ואקום גבוה ושואב אותו פנימה. בשל צורתו של הפה המטאמטה כלל לא מסוגל לנשוך אלא רק לפתוח ולסגור את הפה.

הצבים מתרבים במשך השנה כשהזכרים מרחיבים את רגליהם על מנת להרשים את הנקבה. הם מקננים בחפירות בדרך כלל בחודשים אוקטובר עד דצמבר ומטילים 12–28 ביצים קטנות וכדוריות שנמצאות יחדיו. הצאצאים הרכים הם טרף קל להרבה טורפים כמו עיטים, חתולים, אנפות, נחשים ותנינים.

הצבים מתרבים במשך השנה כשהזכרים מרחיבים את רגליהם להרשמת הנקבה ומקננים בחפירות בדרך כלל בחודשים אוקטובר עד דצמבר ומטילים 12–28 ביצים קטנות וכדוריות שנמצאות יחדיו. הצאצאים הרכים הם טרף קל להרבה טורפים כמו עיטים, חתולים, אנפות, נחשים ותנינים.