מטילדה גז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מטילדה גז
Mathilda Gez 1965-11-16.jpg
תאריך לידה 15 באוגוסט 1918
תאריך עלייה 1957
תאריך פטירה 3 במאי 1990 (בגיל 71)
כנסות 6 - 8
סיעה רפ"י, עבודה, המערך (השני)
תפקידים בולטים
מטילדה גז בחדר הדואר של משכן הכנסת החדש, דצמבר 1966

מטילדה גֶז (15 באוגוסט 1918 - 3 במאי 1990) הייתה אשת ציבור ישראלית. כיהנה כחברת הכנסת בשנים 1977-1965 ונשיאת ארגון ויצו בתוניסיה טרם עלייתה לישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גז נולדה בשנת 1918 בסוס שבתוניסיה להורים בעלי מעמד בקהילה היהודית.

בשנת 1936 נישאה ועברה להתגורר עם משפחת בעלה בעיר ספאקס, ממנה גורשה עם הקהילה היהודית המקומית במהלך מלחמת העולם השנייה. על ימים אלו אמרה גז, לימים, שהלכה בגאווה עם טלאי צהוב כסמל יהודי[1]. לאחר חזרת המשפחה לביתם, החלה גז לפעול לקידום הציונות. פעילותה בפדרציה הציונית של תוניסיה הובילה לפעילות ציבורית רחבה במסגרת עליית הנוער, ויצו וארגונים חברתיים ויהודיים נוספים. בוויצו נבחרה לשמש נשיאת הארגון הארצי והשתתפה מטעמה בקונגרס הציוני הכ"ד (1956).

ביקורה בירושלים ופגישתה עם דוד בן-גוריון הובילו להחלטתה לעלות עם משפחתה לישראל. כעבור חודשים ספורים שלחה את בנה במסגרת עליית הנוער ולאחר מכן הצטרפה עם בתה. בעלה הצטרף למשפחה לאחר חיסול עסקיו.

עם עלייתה לישראל החלה גז לפעול במסגרת מפא"י ועבדה במחלקת הקליטה של המפלגה. גז השתתפה בכינוסי הסברה של מפא"י[2], בין השאר בקרב העולים דוברי צרפתית[3].

קשריה עם בן-גוריון הובילו לפרישתה עמו אל שורות רפ"י, מטעמה נבחרה לכנסת השישית. לאורך שלוש כנסות כיהנה כחברת הכנסת והייתה פעילה בוועדת הפנים, בוועדת העבודה, בוועדה לשירותים חברתיים ובועדת החינוך והתרבות. גז הייתה פעילה בדרישה להנהגת ביטוח בריאות ממלכתי[4]. בסוף 1967 הייתה גז בין המתנגדים לאיחוד עם מפא"י ואחדות העבודה[5], אולם משדעתה לא נתקבלה הסכימה להצטרף למפלגת העבודה שהוקמה כתוצאה מהאיחוד[6].

בשנת 1974 נבחרה להנהלת בית ברל[7]. כן הייתה ראש מחלקת הקליטה במפלגתה[8] ופעלה להקמת ועדת העלייה והקליטה של הכנסת.

בשנת 1977 פרשה מהכנסת, אך המשיכה בפעילות פוליטית בלשכת מפלגתה. בסוף 1977 נבחרה לנציגה לקונגרס הציוני[9]. בשנת 1980 נבחרה לוועדה המדינית של המפלגה[10]. בשנת 1983 קיבלה את אות יקיר התנועה הציונית[11].

בנה, ג'ורג', לקה במחלת נפש בעת שירותו הצבאי[12].

עמדותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גז נמנתה על ניצי מפלגת העבודה. באוקטובר 1974 חתמה יחד עם משה דיין על עצומה של הליכוד נגד החזרת יהודה ושומרון[13], מתוך ראייה שיהודה ושומרון הם הלב של המדינה. כן הייתה חברה בחוג לשלמות הארץ במפלגתה[14]. בסוף שנת 1974 נמנתה על חברי מפלגת העבודה שקראו לממשלת אחדות עם הליכוד[15] ובאוגוסט 1975 נמנתה על המתנגדים להסכם הביניים בין ישראל למצרים 1975[16]. בשנת 1976 הייתה חברה בוועד של חברי כנסת שקרא לחידוש היישוב היהודי בחברון[17]. במאי 1978 כתבה מכתב למערכת בו הביעה תמיכה בדברי הרמטכ"ל, רפאל איתן, שצה"ל לא יוכל להגן על מדינת ישראל ללא יהודה, שומרון והגולן[18].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מטילדה גז בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ברוך מאיריתלמידים ביקשו לבטל יום השואה, מעריב, 9 באפריל 1984
  2. ^ י. שמחוני: המדינה תבנה רק בשילוב עם ההסתדרות, דבר, 20 ביולי 1961
  3. ^ מפלגת פועלי ארץ ישראלאספות והרצאות, דבר, 11 ביולי 1958
  4. ^ יוסף חריףהחולה המדומה - בממשלה, מעריב, 21 באוקטובר 1966
    שתי הצעות לביטוח בריאות, דבר, 30 בנובמבר 1966
  5. ^ שאול בן שמחוןבעד עצמאות רפ"י, דבר, 30 בנובמבר 1967
    אלי ניסן, חבלי ההכרעה של רפ"י לא נסתיימו, דבר, 14 בדצמבר 1967
  6. ^ הוועדה המשולשת מפא"י - אחה"ע - רפ"י תתכנס היום להכנת ועידת האיחוד, דבר, 22 בדצמבר 1967
  7. ^ אבן נבחר יו"ר בית ברל, דבר, 15 בספטמבר 1974
  8. ^ אם אום ישעה את ישראל, דבר, 3 באוגוסט 1975
  9. ^ מפלגת העבודה בחרה נציגיה לקונגרס הציוני, דבר, 27 בדצמבר 1977
  10. ^ חברי הוועדות המדינית והכלכלית, דבר, 3 בפברואר 1980
  11. ^ יקירי מלכות, דבר, 16 ביוני 1983
  12. ^ דליה רביקוביץאמא של ג'ורג', מעריב, 27 באוקטובר 1980
  13. ^ משה מייזלסמה מעיק על חברי רפ"י, מעריב, 18 באוקטובר 1974
  14. ^ משה מייזלסחתמתי כי יהודה ושומרון הם לב המדינה, מעריב, 16 באוקטובר 1974
  15. ^ משה מייזלסמתרבים הקולות בעבודה התובעים ממשלת חירום לאומית, מעריב, 15 בנובמבר 1974
  16. ^ דניאל בלוךבכנסת צפוי רוב להסדר, דבר, 22 באוגוסט 1975
  17. ^ יהושע ביצורח"כים ידרשו מפרס להתיר איוש בניינים בחברון העיר, מעריב, 22 באוגוסט 1976
  18. ^ דברים מבורכים או אומללים, דבר, 19 במאי 1978