רפאל איתן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רפאל איתן
רפאל איתן, 2002

רפאל איתן, 2002
כינוי רפוּ‏ל
השתייכות Palmach.jpg פלמ"ח
IDF new.png צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1948 - אפריל 1983
דרגה רב אלוף  רב אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות

מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מבצע תשורה
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה

עיטורים

עיטור העוז  עיטור העוז

תפקידים אזרחיים

חבר כנסת, שר

רפאל איתן בשנת 1948 בחטיבת הראל

רפאל איתן ("רָפוּל") (11 בינואר 192923 בנובמבר 2004) היה הרמטכ"ל ה-11 של צה"ל, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים מוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב-1929 בתל עדשים, בן זקונים לאליהו איתן (קמינצקי) ומרים לבית אורלוב.‏[1] אליהו היה מראשוני ארגון "השומר",‏[2] ומרים נצר למשפחת קנטוניסטים.‏[3] חמשת אחיו של רפאל איתן הם: שמואל איתן, ניצב במשטרה, מתתיהו, חבר בארגון "ההגנה", יוסף (נפטר בהיותו תינוק), נחמה וציפורה.

רפאל איתן גדל במושב תל עדשים, שבו בילה את מרבית חייו. אביו אליהו הקנה לכל ילדיו חינוך נוקשה וקפדני תוך שימת דגש על משמעת - דבר אשר ליווה את רפול ואחיו לכל אורך חייהם. נטען לא אחת שהמקור למשמעת הקפדנית שאותה תבע רפול בהיותו רמטכ"ל נבע מאותו חינוך שלו זכה בילדותו.

שירותו הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמטכ"ל, משה דיין, יחד עם לוחמי גדוד 890 של הצנחנים, נובמבר 1955.
עומדים, מימין לשמאל: אל"מ אסף שמחוני, סגן משה עפרון, סרן דני מט, רא"ל משה דיין, רס"ן אריק שרון, סגן מאיר הר-ציון.
יושבים, מימין לשמאל: סרן רפאל איתן, סגן יעקב יעקב, סרן אהרון דוידי.
איתן בשנת 1983 עם אמנון אשכול ומרדכי ירושלמי

ב-1944, בגיל 15, הצטרף לפלמ"ח. הוכשר כלוחם במחלקת הסיור של הפלמ"ח[4] - מחלקת משמרות, על ידי חיים פוזננסקי (פוזה) שהשפיע עליו עמוקות. בהמשך עבר הכשרה כמפקד כיתה. במלחמת העצמאות לחם בשורות חטיבת הראל. תחילה בגדוד הרביעי ולאחר מכן כמפקד מחלקה בגדוד העשירי. נלחם בקרב נבי סמואל ובקרב על מנזר סן סימון בירושלים שם נפצע קשה בראשו.[5] לאחר המלחמה חזר למשקו בתל עדשים, ובמילואים שימש כמפקד פלוגה בגדוד הצנחנים 890. אך לאחר תקופה קצרה התגייס שנית לצה"ל.[6] בפשיטה על משטרת כונתילה ב-28 באוקטובר 1955 הסתער איתן בראש הלוחמים, בעודו מטפס על צוק תלול, מול אש האויב, וחיסל עמדת ירי אשר הפריעה להתקדמות הלוחמים.[7] על כך הוענק לו עיטור העוז.[8]

במבצע קדש עמד בראש גדוד הצנחנים 890, כאשר זה ביצע את הצניחה הקרבית הראשונה בתולדות צה"ל ("מבצע מכבש"), במעבר המיתלה בחצי האי סיני ב-29 באוקטובר 1956.

בשנות השישים עבר קורס טייס מקוצר על מטוסים קלים, כמו קצינים בכירים אחרים בצה"ל באותה תקופה. בתום קורס הוא זכה לענוד כנפי "ק", טייס קישור וסיור. מאוחר יותר (בתום שנות ה-70') הומרו כנפיים אלו בכנפי טיס רגילות. לאחר סיום כהונתו כרמטכ"ל, התנדב לשירות מילואים כטייס, קיבל דרגת ייצוג של רב-סרן והשתתף במשימות קישור ומודיעין.‏[9]

בחודש אוקטובר 1966, בחג סוכות, קבע שיא ישראלי בדאייה, כאשר דאה ממנחת מגידו בעמק יזרעאל לנמל התעופה אילת.‏[10]

במלחמת ששת הימים פיקד על חטיבת הצנחנים שלחמה תחת אוגדה 84 בפיקוד ישראל טל בקרבות בפתחת רפיח וברצועת עזה. בהמשך הלחימה נפצע קשה בראשו במבואות רומני שבצפון מערב סיני. לאחר החלמתו, התמנה למפקד חטיבת הבקעה (תחת חטיבה 80) וניהל את הלחימה בגזרה זו, שכללה מרדפים אחר מחבלים מארגוני הטרור הפלסטינים. בין היתר, פיקד על החטיבה כשזו פעלה, כחלק מפעולת כראמה, בעבר הירדן המזרחי וספגה בקרב זה אבידות.

ב-24 ביוני 1968 מונה אל"מ רפאל איתן לקצין צנחנים ראשי במקום אל"מ אהרון דוידי. בתפקידו זה היה מפקד מבצע תשורה, שכלל פשיטה על שדה התעופה הבינלאומי ביירות, והשמדת מטוסי נוסעים של חברות תעופה לבנוניות שהיו בו. ב-7 בינואר 1969 הוקמה מפקדת קצין חיל רגלים וצנחנים ראשי (קחצ"ר) ורפאל איתן הועלה לדרגת תת-אלוף והוצב בראשה. לאחר מכן מונה למפקד אוגדה 36 - אוגדת מילואים ברמת הגולן, ובתפקיד זה היה בין האחראים לבלימת הכוח הסורי שחדר לרמת הגולן במלחמת יום הכיפורים.[11] רפאל איתן, מעיד על שר הביטחון דאז, משה דיין, כמי שאחראי על מלחמת יום כיפור, ומעיד על כך כי דיין שנא אותו בכל ליבו וזה היה הדדי, גם רפול שנא את דיין שנאה רבה. ( מתוך ספרו של רפול " סיפור של חייל ").עם תום המלחמה, מונה לאלוף פיקוד הצפון, פיקד על כוחות צה"ל במלחמת ההתשה במובלעת הסורית. אחד המבצעים הראשונים שיזם כאלוף פיקוד הצפון היה כיבוש שיא החרמון הסורי בידי כוח מסיירת מטכ"ל עליו פיקד עמירם לוין.[12] כן היה איתן בין מקימי הגדר הטובה, ולאחר מכן באוגוסט 1977 לראש אג"מ. הוא מונה בהמלצת שר הביטחון עזר ויצמן לרמטכ"ל, ב-16 באפריל 1978, והחליף בתפקיד זה את מוטה גור.

רמטכ"ל צה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בתחילת שירותו בתפקיד הרמטכ"ל התבלט איתן בשורת צעדים בעלי משמעות סמלית, שנועדו כפי הנראה להכניס רוח של משמעת ויעילות לצבא שעדיין היה תחת הרושם הכבד של מלחמת יום הכיפורים. בין צעדים אלו ניתן למנות את ההוראה לחבוש את הכומתה על הראש, ההוראה לאסוף תרמילים משומשים לאחר מטווחי ירי, השוואת צבע מדי הבנות לזה של מדי הבנים, וקיצוץ משמעותי בלהקות הצבאיות, עד כדי ביטולן כמעט. כחלק מתפיסתו את תפקידי הצבא כחורגים מביטחון בלבד, דאג איתן לפיתוח פרויקט חיילי מקא"ם (שנודעו בכינוי "נערי רפול"), במסגרתו גויסו נערים משולי החברה במטרה לשלבם בחברה הישראלית.‏[13] במקביל, קיבל רפול את הצעת פרופסור פליקס דותן ופרופסור שאול יציב מן האוניברסיטה העברית להקים את תוכנית תלפיות, שמטרתה לשלב את בוגריה ביחידות מחקר ופיתוח בצה"ל ובתעשיות הביטחוניות.

כמפקד העליון של הצבא, המוסמך להעניק חנינות לחיילים, קיצר איתן, בצעד שנוי במחלוקת, את עונשם של שני חיילים שרצחו ערבים: סגן דניאל פינטו, חתנו של דני מט, שהורשע ברצח ארבעה לבנונים בעת מבצע ליטני, וישראל לדרמן, שהורשע ברצח פלסטיני בירושלים בהיותו חייל מילואים.

בשירותו כרמטכ"ל הוציא לפועל את תקיפת הכור בעיראק, ביוני 1981 (כחודש ימים לאחר ששכל את בנו הטייס בתאונת טיסה),[14] ופיקד על פעולות הצבא ופריסתו מחדש במסגרת החזרת חצי האי סיני למצרים, ובין היתר על פינוי והריסת העיר ימית בסוף אפריל 1982.

ארבע שנים לאחר פרישתו מתפקיד הרמטכ"ל, איים לחשוף תוכנן של שיחות טלפון של אלופי המטכ"ל בתקופתו. לדבריו קיבל אישור מהדרג מדיני לביצוע האזנות סתר, וזאת בשל מכת הדלפות.‏[15]

רפול כיהן בתפקיד במשך 5 שנים (ו-3 ימים), יותר מכל רמטכ"ל אחר.

מלחמת לבנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת לבנון

ארגון אש"ף הקים בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 אזורי שליטה במדינת לבנון שכללו בסיסי צבא ומצבורי נשק. ריכוז המחבלים של ארגון אש"ף התקרב לעשרת אלפים לוחמים. כוחו המדיני בלבנון גדל ובחסות סוריה וחלק ממדינות ערב חומש הארגון והיווה סכנה לגבולה הצפוני של מדינת ישראל וליציבות המשטר בלבנון. איתן, כרמטכ"ל, הגדיר את מיטוט ההארגון והסבת פגיע קשה לו ולאנשיו, והשבת הביטחון לגבול הצפון כמשימת צה"ל בעת פעולה צבאית נרחבת בלבנון.[16] ב-3 ביוני 1982 ניסה ארגונו של אבו נידאל להתנקש בשגריר ישראל בלונדון, שלמה ארגוב. בתגובה הפציץ חיל האוויר מטרות של אש"ף בלבנון, ואלו הגיבו בירי על יישובי הצפון במטחי קטיושות עזים שנפלו גם במרכז העיר קריית שמונה. ב-4 ביוני הורתה הממשלה על פתיחת "מבצע שלום הגליל", הוא מלחמת לבנון, שהחלה ב-6 ביוני. מטרות המלחמה, שתוכניותיה נוסחו זה מכבר תחת שמות הקוד "אורנים גדול" ו"אורנים קטן", היו סילוקה של הישות הפלסטינית המזוינת מגבול הצפון, וכן כינונו של משטר שלטוני בלבנון, בהנהגת באשיר ג'ומייל, אוהד לישראל.

צה"ל מימש את מטרותיו הראשונות בסילוק אש"ף מלבנון ואף סילוק הסורים מלבנון. אחרי סילוק אש"ף מלבנון נשאר צה"ל בלבנון ופופולריות המלחמה החלה לרדת בציבור עקב הצטברות כמות נפגעים והרוגים במלחמה שהתמשכה. במהלך המלחמה הדיח רפול את אל"מ אלי גבע מתפקיד מפקד חטיבה בשל סירוב פקודה. מבחינה צבאית היה לצבא הישג מרשים בלבנון, סילוק אש"ף מלבנון, סילוק הסורים מלבנון, מבצע ערצב 19, הפלת 80 מטוסים סורים ללא אף מטוס קרב ישראלי שיורט על ידם. אך לאחר מכן אירעה שורת כשלים, אשר אחד החמורים בהם הוא הקרב בסולטאן יעקוב. תקופת התמשכות המלחמה בלבנון יצרה מחאה בשמאל שהגיע לשיאה בהפגנת השמאל כנגד אירועי סברה ושתילה.

פרשת סברה ושתילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טבח סברה ושתילה

במהלך שהות צה"ל בבירת לבנון ביירות, בספטמבר 1982, ערך הארגון הלבנוני "הפלנגות הנוצריות" טבח במחנות הפליטים הפלסטיניים סברה ושתילה שבעיר. הטבח אירע לאחר רצח בשיר ג'ומאייל, מנהיג הפלנגות, שנבחר בתמיכת ישראל לנשיא לבנון. בעקבות הרצח של ג'ומייל השתלט צה"ל על מערב ביירות, המאוכלסת במוסלמים (עד אז שלט רק בצד המזרחי, הנוצרי). טיהור מחנות הפליטים מלוחמים פלסטינים הוטל על ידי ישראל על כוחות הפלנגות. הפלנגות נכנסו למחנות הפליטים סברה ושתילה בערבו של 16 בספטמבר, ותוך זמן קצר החלו בהרג חסר הבחנה. הם יצאו מהמחנות בבוקר 18 בספטמבר על פי דרישת צה"ל, ורק במהלך היום החלו להתברר ממדי הטבח. אין ידיעה מדויקת על מספר הנספים בטבח, וההערכה היא שמדובר בכ-700 עד 800 איש.

בעקבות לחץ דעת הקהל בארץ ובעולם מונתה ועדת חקירה ממלכתית, ועדת כַּ‏הָ‏ן, לחקור את הטבח. הוועדה קבעה כי אכן לא הייתה מעורבות ישירה של צה"ל בטבח. אולם הוסיפה כי שר הביטחון אריאל שרון אחראי בכך שהתעלם מהסכנה שהפלנגות יערכו במחנות הפליטים פעולות נקם על רצח מנהיגם. בקשר לרפאל איתן קבעה הוועדה, שהייתה לו אחראיות למניעת הטבח, ושהוועדה לא תמליץ על הדחתו מתפקיד הרמטכ"ל מהסיבה שהוא ממילא עומד לסיים את תפקידו.

הכניסה לפוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רפאל איתן
תאריך לידה 11 בינואר 1929
תאריך פטירה 23 בנובמבר 2004
ממשלות 24, 27
כנסות 11, 12, 13, 14
סיעה תחיה, צומת, הליכוד-גשר-צומת, ליכוד-צומת, סיעת יחיד
תפקידים בולטים

איתן שובץ במקום ה-25 הסמלי ברשימת שלומציון לכנסת ה-9, אך פרש מהמשך דרכו הפוליטית, שרק החלה, על מנת להמשיך לתפקד כאלוף פיקוד צפון, ובעתיד - גם כרמטכ"ל. לאחר פרישתו מתפקידו באפריל 1983, והחלפתו על ידי רב-אלוף משה לוי, נכנס איתן לפוליטיקה בשנית. זה מכבר הייתה לו תדמית של "הישראלי השורשי". בעל רקע חקלאי, בעל תחביבים כנגרות, ודאייה בדאון (הוא היה אף בעל רישיון טיס), ובמיוחד בשל האופן הישיר והמשובש לעתים בו התבטא, נמשכו חוגים רחבים בציבוריות הישראלית אל דמותו. כן בלט בדאגתו לעניינים אקולוגיים - ידועה קריאתו "להתקלח בזוגות" לשם חיסכון במים. האמין גם, כי על האזרח לקחת כמה שיותר יוזמה בנושאים שונים (למשל, להיות "פועל הניקיון" של סביבתו) וכי יש לצמצם ולפשט את הבירוקרטיה בישראל. בתחום הכלכלי דגל בכלכלת שוק.

טיפוסית היא התבטאותו ב-12 באפריל 1983 בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת לפיה יש להגיב לזריקת אבנים בכבישי יהודה ושומרון בתגובה ציונית הולמת של הקמת יישובים עד שהערבים יוכלו רק "להתרוצץ כמו ג'וקים מסוממים בבקבוק".‏[17]

בתחילה היה פעיל במסגרת חוג עין ורד, "חוג נאמני ארץ ישראל השלמה של ההתיישבות העובדת"[18] ולאחר מכן במסגרת מפלגה עצמאית בשם צומת. רפול ייצג קו מדיני ימני נוקשה ובלתי מתפשר מחד, וליברליות בנושאים הנוגעים לדת ולמדינה מאידך. הוא נבחר לכנסת ה-11 במסגרת רשימת התחיה-צומת, ובכנסת ה-12 שימש בתפקיד שר החקלאות בין השנים 19901991.

בבחירות לכנסת ה-13 הנהיגה מפלגת צומת תעמולת בחירות שמוקדה בדמותו של רפאל איתן, על פי סקרים שעשתה המפלגה בחודשים שלפני הבחירות. בסקרים אלו נמצא שעיקר התמיכה במפלגה נובעת מהערכה אישית לאיתן. תומכים מהמעמד הנמוך הדגישו במיוחד את עברו כרמטכ"ל, את התוכניות החינוכיות שקידם בצבא ואת תמיכתו ברפורמה בחינוך. תומכים ממעמד הביניים הדגישו יותר את יושרתו, התנגדותו לכפייה דתית, תמיכתו בגיוס בחורי ישיבות ואת תמיכתו בשינוי שיטת המשטר. בנוסף נמצאה בסקרים קבוצה גדולה של מצביעים ששקלה להצביע עבור צומת בגלל עמדותיו הביטחוניות שכללו התנגדות לנסיגות ברמת הגולן וביהודה ושומרון ותגובה נוקשה נגד הטרור‏‏.[19]

בבחירות עצמן הצליחה תנועת צומת להשיג הישג יוצא דופן של שמונה חברי כנסת, אשר פרט לרפאל איתן לא היו ידועים במיוחד לציבור בפעילות קודמת. רפאל איתן השאיר את תנועתו באופוזיציה ולא הצטרף לממשלתו של יצחק רבין. איתן לא הצליח לשלוט בסיעתו החדשה, וחלק מאנשיה פרשו מהסיעה והקימו את סיעת יעוד שהצטרפה לממשלת יצחק רבין בינואר 1995.

בבחירות שהתקיימו בשנת 1996, שהיו לראשונה בחירות אישיות לראשות הממשלה, הייתה תמיכתו של רפול חשובה, שכן הבחירות הוכרעו לבסוף בהפרש של כאחוז מכלל הבוחרים. רפול החליט לרוץ עם מפלגת הליכוד, שרצה בבחירות אלו כתנועה מאוחדת עם מפלגתו "צומת" ועם מפלגת גשר שבראשות דוד לוי. לאחר ניצחון בנימין נתניהו בבחירות, הובטח לו תפקיד השר לביטחון פנים, אך עקב חקירה פלילית שהתקיימה נגדו על שימוש פוליטי בפרטים אישיים שהוצאו ממאגרים צבאיים (לאחריה הוא הועמד לדין וזוכה), הוא היה מנוע מלכהן בתפקיד זה. רפול קיבל את התפקיד של שר החקלאות ואיכות הסביבה, וכן מונה לסגן ראש הממשלה. הייתה זו תקופת כהונתו האחרונה בכנסת ובממשלה. השפעתו בתקופה זו הייתה שולית, והתמיכה הציבורית שלה זכה התמעטה והלכה. בבחירות בשנת 1999 רץ שוב באופן עצמאי, אך תנועתו לא עברה את אחוז החסימה.

הפרישה מהפוליטיקה ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל של איתן בבית הספר ע"ש רפאל איתן ברמת גן

בבחירות לכנסת שהתקיימו בשנת 2003 התמודדה תנועה בשם "צומת החדשה" בראשות משה גרין, שקיבלה את ברכתו של איתן, אך הוא לא שב להתמודד, ולמעשה פרש מעסקי הציבור. גם התנועה לא נכנסה לכנסת וזכתה רק בכמה אלפים בודדים של קולות.

ב-23 בנובמבר 2004 הגיע, כמדי בוקר בשלוש השנים האחרונות לחייו, עם מכוניתו לנמל אשדוד, מתוקף תפקידו בהנהלת החברה הקבלנית שזכתה במכרז להקמת "נמל היובל" כאחראי על הקמת שובר הגלים במקום. הוא יצא ממכוניתו על מנת לבדוק את נזקי הסערה שהתחוללה במקום בלילה הקודם, ואז ככל הנראה פגע בו נחשול מים, העיפו לים והטביעו. גופתו נמשתה מהמים לאחר זמן קצר על ידי אנשי חיל הים, והוא נקבר ביום המחרת בתל עדשים.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטע כביש 60 הנקרא על שמו של רפאל איתן

אחר מותו נקראו מספר פרויקטים מרכזיים בישראל על שמו. הנמל בו מצא את מותו נחנך באוגוסט 2005 ונקרא על שמו "נמל איתן". קטע כביש בכביש 60, מצומת תל עדשים ועד למבואות נצרת עילית, העובר בדרכו מעל גשר ודרך מנהרה שנחצבה בהר הקפיצה, נקרא אף הוא על שמו. הכביש נחנך בנובמבר 2008, אך כאשר הסתבר לראש עיריית נצרת, ראמז ג'ראיסי, כי הכביש נקרא על שם איתן, נטש ג'ראיסי את הטקס.

בשנת 2004, במסגרת הארגון החברתי מעשה הוקם גרעין התנדבות הקרוי על שמו של רפול - גרעין איתן. גרעין איתן הינו גרעין המיועד לצעירים מהמגזר היהודי בגילאי 22-18 תושבי פריפרייה גאוגרפית וחברתית. ייעוד הגרעין הינו מתן הזדמנות לצאת לשנת התנדבות ומסלול נח"ל לצעירים אשר עד כה לא ניתנה להם האפשרות.

ב-2010 נקראו על שמו בסיס האימונים של חטיבת הצנחנים, וכן בית ספר תיכון מקיף ברמת גן.[20]

עמותת "רפול" להנצחתו יזמה מספר רב של פעילויות - מפעל של מלגות שניתנות על שמו ופרס שנתי, הקמת אתר מבקרים בתל עדשים, הקמת מכון מחקר בנושא התיישבות וביטחון במכללת עמק יזרעאל ופעילויות נוספות ברוח זו.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רפול נשא לאישה את מרים, אם חמשת ילדיו: יוחנן נפטר בהיותו ילד מהתקף אסטמה. יורם, טייס חיל האוויר, נהרג כאשר מטוסו התרסק בתאונה, ימים ספורים לאחר נישואיו לאופיר, בתו של אלוף משנה זוריק לב.‏[21] שלוש בנותיו - רותי, גליה ונורית. בתו רותי מקיימת אורח חיים דתי. בנה גיא הוא חרדי אברך כולל, ונשוי לנכדתו של יעקב בר-אור, מצאצאי הרב שמשון רפאל הירש מפרנקפורט.

שנים אחדות לפני מותו התגרש מאשתו מרים ונשא לאשה את עפרה מאירסון, מנהלת פנימיית אהבה ופעילת שמאל. בראיון לעיתון בשנות האינתיפאדה הראשונה סירבה מאירסון להתייחס לשאלות על יחסו של בעלה לקריאותיה בעד סרבנות. לאחר מותו התפרסם ראיון עם מאירסון בו נטען כי למרות תדמיתו הקשוחה בציבור, רפול סבל מטראומה אשר נבעה מתקופת שירותו הצבאי.‏[22]

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רפול - סיפור של חייל, ספרית מעריב, 1985 (נכתב עם דב גולדשטיין)
  • מצנח רביעי נפתח, הוצאת ידיעות אחרונות, 2001
  • בונים פה נמל - מכתבים מסבא נודניק, הוצאת תמוז, 2004

מכתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה גבעתי, הישרדות בספטמבר - לקחים מבצעיים ממלחמות ישראל, חולון: הוצאת 'רעות', תשע"ג-2013, עמ' 118, 165, 182, 245, 253, 259, 266-265, 271, 314.
  • מרדכי צפורי ואריה קרישק, "בקו ישר" (ספרי ידיעות), 1998.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אחיה הם חנה אורלוף וצבי נשרי. בן אחיה, מאיר דב, הוא זאב אורלוב, מחללי מאורעות תרפ"א בפתח תקווה, שעל שמו רחוב במרכז פתח תקווה.
  2. ^ דוד תדהר (עורך), "אליהו איתן", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ט (1958), עמ' 3272.
  3. ^ דוד תדהר (עורך), "מרים איתן (אורלוב)", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ט (1958), עמ' 3273.
  4. ^ רפאל איתן ודב גולדשטיין, "רפול - סיפור של חייל", "ספרית מעריב", 1985, עמוד 12.
  5. ^ רפאל איתן ודב גולדשטיין, "רפול - סיפור של חייל", "ספרית מעריב", 1985, עמודים 38-40.
  6. ^ רפאל איתן ודב גולדשטיין, "רפול - סיפור של חייל", "ספרית מעריב", 1985, עמודים 52-54.
  7. ^ רפאל איתן ודב גולדשטיין, "רפול - סיפור של חייל", "ספרית מעריב", 1985, עמודים 55-56.
  8. ^ עיטור העוז שהוענק לרפאל איתן, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל.
  9. ^ דני אשר, אנציקלופדיית יפעת לתולדות התעופה והחלל בישראל, עמ' 623
  10. ^ יאיר שטרןהדאון היה ישראלי..., מעריב, 5 באוקטובר 1966
  11. ^ רפאל איתן ודב גולדשטיין, "רפול - סיפור של חייל", "ספרית מעריב", 1985, עמוד 131.
  12. ^ ‏משה זונדר, סיירת מטכ"ל, כתר ספרים, 2000, "תקופת עמירם לוין", עמוד 165.‏
  13. ^ טלי יצחקי, יורים ולומדים: "פרויקט 'נערי רפול' עדיין חיוני", באתר ynet‏, 24 בנובמבר 2004
  14. ^ רפאל איתן ודב גולדשטיין, "רפול - סיפור של חייל", "ספרית מעריב", 1985, עמודים 185-189.
  15. ^ מנחם רהט, ח"כ ארצי לרפול: אם תפתח את הפה תתן את הדין, מעריב, 17 באפריל 1987
  16. ^ אמיר אורןמי שינה את ההוראה מחקר בצה"ל: שרון תרם לכישלונות מלחמת לבנון, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2012.
  17. ^ העכבר ששתק, באתר פרש, 28 בנובמבר 2004
  18. ^ ראו עין ורד באתר תנועת העבודה
  19. ^ Daniel Judah Elazar, Shmuel Sandler, Israel at the polls, 1992, Rowman & Littlefield, 1995, pages 87-88 ‏
  20. ^ ברמת-גן נחנך בית ספר המקיף ע"ש רפאל איתן ז"ל באתר Local.
  21. ^ הענף לאיתור נעדרים, תא"ל ארלוזור ("זוריק") לב ז"ל, באתר צה"ל
  22. ^ ראיון עם עפרה מאירסון באתר "הארץ", 03.01.2006
רפאל איתן - תבניות ניווט
שרי החקלאות בממשלות ישראל

אהרון ציזלינג | דב יוסף | פנחס לבון | לוי אשכול | פרץ נפתלי | קדיש לוז | משה דיין | חיים גבתי | אהרן אוזן | אריאל שרון | שמחה ארליך | מנחם בגין | פסח גרופר | אריה נחמקין | אברהם כ"ץ-עוז | יצחק שמיר | רפאל איתן | יצחק שמיר | יעקב צור | רפאל איתן | אהוד ברק | חיים אורון | אהוד ברק | שלום שמחון | ציפי לבני | ישראל כ"ץ | זאב בוים | שלום שמחון | אורית נוקד | יאיר שמיר

שרים להגנת הסביבה בממשלות ישראל

רוני מילוא | רפאל אדרי | יצחק שמיר | אורה נמיר | יוסי שריד | רפאל איתן | דליה איציק | צחי הנגבי | יהודית נאות | אילן שלגי | שלום שמחון | גדעון עזרא | גלעד ארדן | עמיר פרץ

יושבי ראש הוועדה למאבק בסמים

עובדיה עלירפאל איתןאלי בן מנחםטלב א-סאנעיחיאל חזן, יאיר פרץנסים זאבמוחמד ברכה, טלב א-סאנעמוחמד ברכה

ראשי המטה הכללי של צה"ל
יעקב דורי · יגאל ידין · מרדכי מקלף · משה דיין · חיים לסקוב · צבי צור · יצחק רבין · חיים בר-לב · דוד אלעזר · מרדכי גור · רפאל איתן · משה לוי · דן שומרון · אהוד ברק · אמנון ליפקין-שחק · שאול מופז · משה יעלון · דני חלוץ · גבי אשכנזי · בני גנץ דגל הרמטכ"ל
מפקדי עוצבת געש Logo-ugda-36.png

·אברהם יפה · צבי זמיר · עוזי נרקיס · אלעד פלד · שמואל גונן · רפאל איתן · אביגדור בן-גל · אמיר דרורי · אורי אור · אורי שגיא · עמרם מצנע · אביגדור קהלני · מתן וילנאי · יהודה פלד · נתי גולן · מאיר דגן · עמירם לוין · יצחק בריק · משה עברי סוקניק · שי אביטל · בני לידור · צבי גנדלמן · אבי מזרחי · גרשון הכהן · אלי רייטר · סמי תורג'מן · אייל זמיר · תמיר היימן · יצחק תורג'מן

מפקדי פיקוד הצפון (פצ"ן)

משה כרמל · יוסף אבידר · משה דיין · אסף שמחוני (ממלא מקום) · משה צדוק · יצחק רבין · מאיר זורע · אברהם יפה · דוד אלעזר · מרדכי גור · יצחק חופי · מרדכי גור · רפאל איתן · אביגדור בן-גל · אמיר דרורי · אורי אור · יוסי פלד · יצחק מרדכי · עמירם לוין · גבי אשכנזי · בני גנץ · אודי אדם · גדי איזנקוט · יאיר גולן

קציני חי"ר וצנחנים ראשיים (קחצ"ר) Logo hir.png

אהרן דוידירפאל איתןעמנואל שקדדן שומרוןאורי שמחונימתן וילנאיעמוס ירוןיצחק מרדכישמואל ארדדוד אגמוןדורון אלמוגגיורא איילנדיאיר נוהישראל זיוגדי שמנייוסי היימןיוסי בכרנועם תיבוןמיקי אדלשטייןאיתי וירוב

מפקדי חטיבת הצנחנים Tag shfifonN-1.png

אריאל שרון · מנחם אבירם · אלי זעירא · יצחק חופי · רפאל איתן · דני מט · חיים נדל · לוי חופש · עוזי יאירי · אריה צידון · מתן וילנאי · עמוס ירון · אמנון ליפקין-שחק · דורון רובין · יורם יאיר · שמואל ארד · מנחם זטורסקי · נחמיה תמרי · שאול מופז · דורון אלמוג · משה יעלון · מתי הררי · ישראל זיו · בני גנץ · יצחק גרשון · גדי שמני · אביב כוכבי · יוסי בכר · חגי מרדכי · הרצי הלוי · אהרון חליווה · אמיר ברעם · אליעזר טולדנו