כולה שלי – הבדלי גרסאות
מ הוספת קישור למעצר מנהלי |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''כֻּלָּהּ שֶׁלִּי''' הוא שירו של [[זאב ז'בוטינסקי]]. השיר חובר בהדרגה, במספר גרסאות, עד לגרסה אחרונה המקובלת, בשנים [[תרצ"ז]]-[[תרצ"ח]] 1938-1937. לא ידוע מי חיבר את לחן השיר, שכנראה עובד מלחן מוכר אחר. |
'''כֻּלָּהּ שֶׁלִּי''' הוא שירו של [[זאב ז'בוטינסקי]]. השיר חובר בהדרגה, במספר גרסאות, עד לגרסה אחרונה המקובלת, בשנים [[תרצ"ז]]-[[תרצ"ח]] 1938-1937. לא ידוע מי חיבר את לחן השיר, שכנראה עובד מלחן מוכר אחר. |
||
שם השיר הוא [[פרפרזה]] של המשפט הפותח של [[מסכת בבא מציעא]]: "שניים אוחזין בטלית, ... זה אומר כולה שלי וזה אומר כלה שלי", באמצעותו מוסר המשורר את תפיסתו את המאבק בין הצד היהודי לבין הצד |
שם השיר הוא [[פרפרזה]] של המשפט הפותח של [[מסכת בבא מציעא]]: "שניים אוחזין בטלית, ... זה אומר כולה שלי וזה אומר כלה שלי", באמצעותו מוסר המשורר את תפיסתו את המאבק בין הצד היהודי לבין הצד השמאלני, כמילות שיר "יד אחים הסגירתני בכלא... ותבחר את אחי לתלין" המדברים על ה[[הסזון|סזון]] ו[[עולי הגרדום|עולי הגדרום]], "זה הריב לא נגמר הוא עדין בין אדום ללבן ותכל" כלומר בין [[מפא"י]] שדגלם היה אדום לבין דגל ישראל ודגל [[בית"ר]] בכחול לבן. על אותה כברת ארץ. |
||
נושאי השיר הם אהבת האומה והנכונות להקריב את החיים בעבור עתידה; אהבת ארץ ישראל, שאתרים בה ובסביבתה מוזכרים בו: [[עכו]], עמק ([[עמק יזרעאל|יזרעאל]]), ציון ([[ירושלים]]), [[ביתר]] ו[[סיני]], המייצגים אירועים מכריעים ותקופות מעצבות בחיי האומה; וההכרזה על נכונות למאבק, "מרד", ואף עליה על הגרדום למען מימוש יעדי האומה ותקוותה. |
נושאי השיר הם אהבת האומה והנכונות להקריב את החיים בעבור עתידה; אהבת ארץ ישראל, שאתרים בה ובסביבתה מוזכרים בו: [[עכו]], עמק ([[עמק יזרעאל|יזרעאל]]), ציון ([[ירושלים]]), [[ביתר]] ו[[סיני]], המייצגים אירועים מכריעים ותקופות מעצבות בחיי האומה; וההכרזה על נכונות למאבק, "מרד", ואף עליה על הגרדום למען מימוש יעדי האומה ותקוותה. |
||
גרסה מ־18:07, 7 בספטמבר 2018
כֻּלָּהּ שֶׁלִּי הוא שירו של זאב ז'בוטינסקי. השיר חובר בהדרגה, במספר גרסאות, עד לגרסה אחרונה המקובלת, בשנים תרצ"ז-תרצ"ח 1938-1937. לא ידוע מי חיבר את לחן השיר, שכנראה עובד מלחן מוכר אחר. שם השיר הוא פרפרזה של המשפט הפותח של מסכת בבא מציעא: "שניים אוחזין בטלית, ... זה אומר כולה שלי וזה אומר כלה שלי", באמצעותו מוסר המשורר את תפיסתו את המאבק בין הצד היהודי לבין הצד השמאלני, כמילות שיר "יד אחים הסגירתני בכלא... ותבחר את אחי לתלין" המדברים על הסזון ועולי הגדרום, "זה הריב לא נגמר הוא עדין בין אדום ללבן ותכל" כלומר בין מפא"י שדגלם היה אדום לבין דגל ישראל ודגל בית"ר בכחול לבן. על אותה כברת ארץ. נושאי השיר הם אהבת האומה והנכונות להקריב את החיים בעבור עתידה; אהבת ארץ ישראל, שאתרים בה ובסביבתה מוזכרים בו: עכו, עמק (יזרעאל), ציון (ירושלים), ביתר וסיני, המייצגים אירועים מכריעים ותקופות מעצבות בחיי האומה; וההכרזה על נכונות למאבק, "מרד", ואף עליה על הגרדום למען מימוש יעדי האומה ותקוותה.
ככל שיריו ותרגומיו של ז'בוטינסקי, היה השיר אהוד בקרב אנשי התנועה הרוויזיוניסטית וחניכי תנועת הנוער בית"ר, ונהוג לשיר אותו בטקסים והתקהלויות חגיגיות.
מילות השיר
מִן הַיּוֹם בּוֹ נִקְרֵאתִי לַפֶּלֶא | כִּי סוֹפָן – אוֹ לַבֹּץ רִקָּבוֹנָה |
תכנים ואמירות
"כולה שלי" הוא שיר גיוס ותעמולה ציוני של מנהיג ציוני, המשתמש במדיום הפואטי לומר את דברו. השיר התחבר כתשובה נפשית רוחנית ציבורית לאירועי שנות השלושים, כאשר התגברו רדיפות היהודים בגרמניה הנאצית, והתחוללו מאורעות תרצ"ו בארץ ישראל. אוהדיו של ז'בוטינסקי, שלא הורשה להיכנס לארץ מאז קיץ 1929, ניהלו פעולות מחאה ואחר כך מאבק מזוין במסגרת ברית הבריונים והאצ"ל כנגד מדיניות הספר הלבן של השלטונות הבריטיים שהגבילה כניסת יהודים לארץ ורכישת קרקעות להתיישבות. הרוויזיוניסטים נרדפו על ידי שלטונות המנדט הבריטי; הם נעצרו בתכיפות, וחלקם נשלחו לכלא עכו למעצר מנהלי או נעצרו באשמת השתתפות בפעולות חמושות. במקביל, נוצרה מתיחות ומחלוקת בין המחנה הרוויזיוניסטי לבין תנועת העבודה.
"כלה שלי" נכתב בהברה ספרדית (בשונה למשל מרוב שירתו של ביאליק), מתוך אמונתו בהתאמתה ובעתידה בספרות העברית המתחדשת.[1] על פי פרופ' דן מירון נטבעו בשיר "מטבעות לשון, (שנעשו) חלק מהמטווה הקיים והעומד בשיח הציבורי העברי במשך שבעים שנה"; אחד משמונת שיריו "הציוניים הפוליטיים" של ז'בוטינסקי, שבה "מצא הז'אנר של ההימנון הציבורי, ... את גיבושו המודרני השלם, ה'קלסי', הראשון"; ז'בוטינסקי הטביע בהם "מוזיקליות", "בהירנות" במבע, ושימוש ב"מילון' הכלל יישובי, ובכלל זה של "השמאל הציוני".[2]
לקריאה נוספת
- דן מירון (הקדמה), יוסף קיסטר (מבוא), אילן מצל בגיא, זאב ז'בוטינסקי ושירתו, תל אביב: הוצאת המסדר על־שם זאב ז'בוטינסקי, תשס"ו-2005.