הבכור לבית אב"י – הבדלי גרסאות

הבכור לבית אב"י
	עטיפת הספר באחת ממהדורותיו המוקדמות
מידע כללי
מאת	דבורה עומר
שפת המקור	עברית
תורגם לשפות	אנגלית, יפנית, רוסית
הוצאה
הוצאה	עם עובד היום, היו הוצאות ישנות.
תאריך הוצאה	1967
מספר עמודים	בהוצאת עם עובד, ההוצאה הנוכחית, 190.
סדרה
הספר הבא	אהבת איתמר
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	002093584, 002150301, 002150287, 001295177, 001822928, 002152819, 001061742, 003565752, 003808813

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־16:36, 23 במאי 2024

הבכור לבית אב"י (הבכור לבית אליעזר בן-יהודה) הוא ספר מאת הסופרת דבורה עומר שיצא לאור בשנת 1967, עיבוד ספרותי להתרחשות אמיתית שנכתב בעקבות מחקר מעמיק בשיתוף משפחת בן יהודה. הספר מתאר את סיפור חייו של איתמר בן-אב"י (1882–1943), בנו של מחיה השפה העברית, אליעזר בן-יהודה. ספר ההמשך נקרא "אהבת איתמר".

בשנת 1968 זיכה הספר את דבורה עומר בפרס למדן.^[1] הספר תורגם לאנגלית, יפנית, ורוסית.^[2]

בננה

עיבוד ספרותי של קורות איתמר בן-אב"י, אז בן-ציון (הוא שינה את שמו בבגרותו), אשר למד את השפה העברית כשפת אם. אביו אליעזר בן-יהודה שקד באותם הימים על הוצאת עיתון בעברית עם דעות משכילות, שנחשבו קיצוניות ביישוב הישן בירושלים. על הפעוט נאסר לתקשר עם כל הדובר שפת נכר. עם כל הקשיים למד בן ציון את השפה העברית. יום אחד יצא בן ציון לראשונה לרחוב למרות האיסור של אביו אליעזר, ומצא כלב; כאשר הסתובב עמו ברחובות העיר נסקל הכלב למוות. בן ציון שרד את הסקילה.

החיים לא הטיבו עם משפחת בן יהודה ומצבה הידרדר לעוני. הציבור החרדי בירושלים חש כלפיהם עוינות אחרי כתיבת מאמרים חריפים של אליעזר בן-יהודה על פולמוס השמיטה. בסופו של דבר החליט אביו של בן ציון לנסוע לרוסיה לגייס כספים, וכמו כן לשלוח את בן ציון לבית ספר בירושלים, שם יפגוש חברה בת גילו לראשונה. בבית הספר, בן ציון לא מצליח להסתגל לכיתה הראשונה, וגם לא לשנייה, ובסופו של דבר מנהל בית הספר, ניסים בכר מחליט להעבירו לכיתה השלישית שם הוא לומד בהנאה, מסתגל לשפה המדוברת שם, צרפתית. יום יום למד בן ציון מילים חדשות בצרפתית והעברית נזנחה.

לכן, לאחר התלבטות, אליעזר החליט לא לשלוח יותר את בנו, בן ציון, לבית הספר. דבורה, אשתו של בן יהודה, חלתה בשחפת, ומתה. אליעזר נישא לאחות אשתו, פולה, ושמה בעברית חמדה. צרות רבות פקדו את משפחת בן יהודה- רוב הילדים, למעט הבת ימימה, חלו במחלה קשה, בן ציון שרד ושאר האחים מתו. לאחר מספר שנים, בן-ציון הופך לעלם, מתאהב בעלמה בשם לאה, ונשלח ללמוד בצרפת.

קישורים חיצוניים

הבכור לבית אב"י באתר עם עובד (אורכב 28.05.2020 בארכיון Wayback Machine)
בעקבות הבכור לבית אב"י מאת דבורה עומר, באתר של משרד החינוך
הספר "הבכור לבית אב"י", באתר "סימניה"
הבכור לבית אב"י, באתר "דףדף"

הערות שוליים

^ חולקו פרסים ספרותיים מטעם עיריית רמת גן, דבר, 1 באוקטובר 1968
^ הבכור לבית אב"י, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)

[1] חולקו פרסים ספרותיים מטעם עיריית רמת גן, דבר, 1 באוקטובר 1968

[2] הבכור לבית אב"י, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)

[1]

[2]

@@ שורה 31: / שורה 31: @@
 הספר תורגם ל[[אנגלית]], [[יפנית]], ו[[רוסית]].{{הערה|{{המכון לתרגום|14447}}}}
+==בננה==
-==עלילת הספר==
 עיבוד ספרותי של קורות [[איתמר בן-אב"י]], אז בן-ציון (הוא שינה את שמו בבגרותו), אשר למד את השפה ה[[עברית]] כ[[שפת אם]]. אביו אליעזר בן-יהודה שקד באותם הימים על הוצאת [[עיתון]] בעברית עם דעות [[השכלה|משכילות]], שנחשבו קיצוניות ב[[היישוב הישן|יישוב הישן]] ב[[ירושלים בתקופה העות'מאנית|ירושלים]]. על הפעוט נאסר לתקשר עם כל הדובר שפת נכר. עם כל הקשיים למד בן ציון את השפה העברית. יום אחד יצא בן ציון לראשונה לרחוב למרות האיסור של אביו אליעזר, ומצא כלב; כאשר הסתובב עמו ברחובות העיר נסקל הכלב למוות. בן ציון שרד את הסקילה.