ביזון אמריקאי – הבדלי גרסאות
←פתיח: , הרחבה |
מ Bot: Removing Link FA template |
||
שורה 49: | שורה 49: | ||
[[קטגוריה:בקר]] |
[[קטגוריה:בקר]] |
||
[[קטגוריה:בעלי חיים בפארק ילוסטון]] |
[[קטגוריה:בעלי חיים בפארק ילוסטון]] |
||
{{Link FA|ar}} |
גרסה מ־00:52, 2 בספטמבר 2014
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
ביזון אמריקאי | |
---|---|
מצב שימור | |
קרוב לסיכון (NT)[1] | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | מיתרניים |
על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
מחלקה: | יונקים |
סדרה: | מכפילי פרסה |
משפחה: | פריים |
תת־משפחה: | פרים |
שבט: | בקר |
סוג: | ביזון |
מין: | ביזון אמריקאי |
שם מדעי | |
Bison bison ליניאוס, 1758 | |
תחום תפוצה | |
ביזון אמריקאי (שם מדעי: Bison bison) הוא מין יונק צמחוני דמוי שור גדול-ממדים, המשתייך למשפחת הפריים. הביזון האמריקאי הוא היונק הגדול ביותר באמריקה הצפונית ואחד ממיני הפריים הגדולים ביותר בעולם.
לביזון האמריקאי שני תת-מינים: ביזון היער (Bison bison athabascae) וביזון הערבה (Bison bison bison) הקטן יותר; ביזון היער, המין הגדול יותר, הוא המין השלישי בגודלו בעולם במשפחת הפריים, ורק הגאור והתאו האסייתי גדולים ממנו ושניהם נפוצים בעיקר באזור הודו. ההבדל הפיזיולוגי העיקרי בין שני תתי-המין הוא גובה ה"דבשת" בגב. הביזונים נפוצים כיום בעיקר במישורים הגדולים של קנדה וארצות הברית, שם הם רועים בעדרי ענק.
פעמים רבות מבלבלים בין הבאפלו, הוא התאו, לבין הביזון, אך מדובר במינים שונים.
לביזון פרווה עבה מאוד המגנה עליו מפני הקור בצפון-אמריקה; הפרווה עבה וצמרית במיוחד באזור הראש והעורף. בחורף הופכת פרוות הביזון לכהה ועבותה יותר, ואילו בעונות השנה החמות יותר, פרוותו בהירה יותר ועבותה פחות. פרט בוגר יכול להגיע לגובה 2 מטרים, לאורך 3 מטרים ולמשקל הנע בין 450 קילוגרם לטון אחד. לשני תת-המין של הביזון קרניים קצרות יחסית ומעוקלות, שבהן הם משתמשים ללחימה בתוך העדר וכן להגנה מפני אויבים. עונת הרבייה של הביזונים היא בחודשים אוגוסט וספטמבר; עגל יחיד שפרוותו חומה בהירה נולד באביב הבא, והוא יונק מאמו עד לגיל שנה. הבוגרים מגיעים לבגרות בגיל 3 שנים, והם חיים בין 18 ל-22 שנים בטבע; בשבי הם יכולים להגיע אף לגיל 35 עד 40 שנים.
הביזון הוא מעלה גירה וניזון מעשבים אותם הוא מוצא בכרי הדשא העצומים שבהם רועה.
לביזון אויבים טבעיים מעטים מלבד האדם; בעלי חיים מעטים מאוד מעזים לתקוף פרטים בוגרים, בשל עוצמתם, גודלם והעובדה שהם חיים בעדרים גדולים. דובי גריזלי וזאבים מנסים לעתים קרובות לתקוף פרטים צעירים או חולים. לביזון שיטת הגנה ייחודית: כשקבוצת זאבים או טורפים אחרים מנסה לתקוף את העגלים, הקבוצה יוצרת מסביבם מעגל סגור כשקרני כולם מופנות כלפי האויב, דבר המקשה מאוד לתקוף את הצעירים.
לפני הגירת האדם הלבן היו קיימים באמריקה הצפונית כ-60 מיליון ביזונים. למרות שהביזונים ניצודו במיליוניהם בצפון אמריקה על ידי המתיישבים הלבנים לשם עורותיהם ובשרם והגיעו לסף הכחדה, היה הביזון המין הראשון שהושב לטבע בסיועם של גני החיות בתחילת המאה הנוכחית. גן החיות של רובע ברונקס בניו יורק היה הראשון בין גני החיות בעולם שהחל בתוכנית ההשבה לטבע של הביזון, וכך הושבו הביזונים לשמורות בצפון אמריקה והכחדתם הכוללת נמנעה, אולם גם כיום הם עודם ניצודים. גם התושבים הילידים של צפון אמריקה התקיימו במידה רבה מאוד על ציד הביזון; חלבו, בשרו ועורו, אולם היקף הציד שלהם לא הגיע לכמות הגורמת להכחדה.
כיום, האינטראקציה העיקרית בין מטיילים לבין הביזונים מתקיימת בפארקים הלאומיים של ארצות הברית, בעיקר ילוסטון וגרנד טיטון. על אף שהביזון אינו אוכל בשר, הוא נוהג לתקוף אנשים המפריעים את מנוחתו או מנסים להתקרב אליו יתר על המידה, ולכן התיירים בשמורות מוזהרים מלהתקרב אל הביזונים.
גלריית תמונות
-
צילום תקריב של פני ביזון אמריקאי
-
קבוצת ביזונים בפארק לאומי ילוסטון
-
ביזון בחווה
-
עגל ואמו
-
ביזון רועה
-
עגלי ביזון
-
ביזון היערות
-
בול ועליו ביזון אמריקאי
-
איור של אינדיאנים בציד ביזונים
קישורים חיצוניים
- ^ ביזון אמריקאי באתר הרשימה האדומה של IUCN