דוב חום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgדוב חום
דוב חום
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפים
משפחה: דוביים
סוג: דוב
מין: דוב חום
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Ursus arctos
‏(ליניאוס)
תחום תפוצה
Ursus arctos distribution.png
Katmai Sow and Cubs.JPG

דוב חום (שם מדעי: Ursus arctos) הוא מין בסוג דוב.

תפוצה: הדוב החום מצוי בחצי הכדור הצפוני, באירופה, אמריקה הצפונית ואסיה.

תכונות הקשורות במבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוש הריח הוא המפותח ביותר מבין חושיו של הדוב החום. הוא נוהג לרחרח את הקרקע בהולכו ולהתרומם על שתי רגליו ולהריח את האוויר, שמא תישא אליו הרוח את ריחו של הטרף או אולי של דוב יריב.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדובים הכגנים פוסעים על מלוא כף רגלם, כפי שנוהג גם האדם, הם שוחים היטב, רצים במהירות של כ-48 קמ"ש (מהיר בהרבה מהאצן המהיר בעולם) למרחקים בינוניים ובצעירותם אף יודעים לטפס על עצים בעזרת טופריהם הארוכים.

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה חברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדוב החום הוא סוליטארי (יחידאי) כמרבית הטורפים וכן טריטוריאלי. שטחה של הנחלה תלוי בכמות המזון ובמידת הצריכה ובדרך כלל יותר מ-10 קמ"ר לכל הפחות. הזכר והנקבה נפגשים בעונת הרבייה ולאחר מכן עוזב אותה הזכר. אין הוא מטפל בצאצאים ואף אינו מכירם. אפילו בשביה כאשר נמצאת המשפחה כולה, אין האב מודע לכך שהגורים שייכים לו והאם נזקקת לגונן עליהם כל העת מפניו. באביב, עת גדלה הצמחייה מחדש ומכסה את הארץ יוצאת האם וגוריה את המערה והם ילווה לפחות כשנה, כאשר כל דאגתה למנוע מדובים יריבים לקרב אליהם וכן למלא את כל מחסורם.

תרדמת חורף[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדובים החומים נמים שנת חורף. שלא כיונקים אחרים, אין טמפרטורת גופו של הדוב החום יורדת וכל כמה ימים הוא קם ממרבצו כדי לעשות את צרכיו. לנקבות נטייה חזקה יותר לשינה מאשר הזכרים ולמעשה ממליטות הן בתקופה הזו. בקיץ אוכלות הנקבות ההרות מזון רב ועם בוא הקור מוצאות הן מערה לחסות בה. הנקבה ממליטה דובון אחד או שניים ואלה נולדים קטנים למדי, משקלם כמאתיים גרם לעומת מאות הקילוגרמים ששוקלת האם. הסיבה למידתם הקטנה היא שבתקופה האמורה אין הנקבה אלא ישנה ולא אוכלת דבר ולכן, אם היו גדולים יותר, היה אז מידלדל מאגר השומן שלה וכמות החלב שהיו יונקים הייתה דועכת עד אשר היו גוועים ברעב.

אין אנו יודעים אם בישראל היה הדוב החום הסורי נם את שנת החורף. בניגוד לארצות הקור, בחורף ולקראת סופו מתכסה הארץ מעטה ירוק ומזון אינו חסר כלל וכלל עבורו. נראה שהגורם המגביל את הדוב החום מפעילות הוא המחסור במזון ולראיה, בצפון אמריקה חדלים עונה אחר עונה יותר ויותר דובים חומים לנום את שנת החורף ובמקום זאת אפשר למצוא אותם משוטטים ביישובים נידחים, מטילים מורא ופחד על התושבים המקומיים, הואיל ולמדו כי בקרבת האדם אפשר למצוא מזון גם בעונה הקרה, בעיקר בפחי הזבל.


הדוב החום והאדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרים שונים, נקשר הדוב החום למזון המצוי בקרבת בני האדם, כגון אשפה או חיות משק. כאשר דוב לומד לקשר בני אדם עם אפשרויות להשגת מזון בקלות, גוברים הסיכויים להיתקלות בני אדם עם הדובים.

הדוב החום הוא סמלה של העיר ברן שבשווייץ. במאורת דובים שבמרכז העיר מוחזקים דובים כבר מאות שנים.

תת-מינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדוב החום ישנם תת-מינים רבים בעולם. אלה הם העיקריים:

  • דוב חום אירואסייתי (Ursus arctos arctos) מצוי בחלקים נרחבים של רוסיה.
  • דוב חום סורי (Ursus arctos syriacus)הוא הקטן בתת-המינים. מצוי כיום רק בטורקיה, בקווקז ובעיראק. הוא נעלם מנופה של ארץ ישראל, מצפון ירדן, מלבנון ומסוריה. לפני עשרות שנים רצו להשיבו לרמת הגולן, אך כיום אין כל כוונה להשיבו לחיי בר בישראל בשל החשש מפגיעה באדם ובבקר ומהיעדר שטחים טבעיים נרחבים, המתאימים לאוכלוסייה בת-קיימא.
  • דוב גריזלי (Ursus arctos horribilis) הוא אחד מתת-המינים הגדולים והמפורסמים של הדוב החום. שמו בא לו בגלל "מעילו" האפור (Grizzled - בצבע אפור). שמו של הפארק הלאומי יוסמיטי מקורו בשם האינדיאני של הדוב הזה ("יוזומאטי" או "אוזומאטי") שחי בעבר בפארק, ועץ הסקוויה הענקית הגדול ביותר בפארק זה נקרא "ענק הגריזלי". שמורת הטבע המפורסמת ביותר שבה ניתן למצוא דוב זה הוא הפארק הלאומי ילוסטון.
  • דוב קודיאק (Urus arctos middendorfi) הוא הגדול שבתת-המינים. משקלו כ-750 ק"ג אך ישנם פרטים בודדים הגדולים מכך. לרוב הוא אף חסון יותר מדוב הקוטב, אך קומתו נמוכה יותר.
  • דוב אטלסי - היה הדוב היחידי שהיה אנדמי ליבשת אפריקה וגודלו היה קטן, הדוב האחרון נורה בשנות ה-70 של המאה ה-19
  • דוב ברגמאן (Ursus arctos piscator) תת-מין שהיה נפוץ בקמצ'טקה ונעלם במהלך המחצית השנייה של המאה העשרים. נחשב כיום למין נכחד.


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]