זאב מצוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף זאב)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "זאב" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו זאב (פירושונים).
קריאת טבלת מיוןזאב מצוי
Canis lupus Hellbrunn.JPG
מצב שימור
נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפים
תת־סדרה: דמויי כלב
משפחה: כלביים
סוג: כלב
מין: זאב מצוי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Canis lupus
‏(1758) ליניאוס
תחום תפוצה
Present distribution of wolf subspecies.gif
Wolf distr.gif
תפוצה בעבר ותפוצה בהווה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
זאב
זאב במרדף אחרי איילה קנדית.
זאב בפארק באנגליה
זאב מצוי
להקת זאבים מכתרים ביזון
זאב מרמת הגולן
שלד של זאב. אוסף המעבדה לארכאוזואולוגיה באוניברסיטת חיפה
הדינגו האוסטרלי הוא תת-מין של הזאב
זאב אירופאי
זאב במישיגן
זאב שחור יחד עם זאב לבן

זאב מצוי או זאב אפור (שם מדעי: Canis lupus) הוא מין בסוג כלב שבסדרת הטורפים, אבי כלב הבית. זהו בעל החיים הגדול ביותר במשפחת הכלביים. לזאב תפוצה גאוגרפית רחבה ביותר ברחבי האזור ההולארקטי.

אנטומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זאב מצוי שוקל בין 23 ל-60 ק"ג, ואורכו הוא בסביבות 1 עד 1.5 מטר עם זנב באורך של כשליש מגופו. הזכרים גדולים מהנקבות; לנקבות יש חוטם ומצח צרים יותר, צוואר דק יותר, רגליים קצרות יותר וכתפיים רחבות פחות מאשר לזכרים. צבעם נע מאפור לאפור חום, אך יכול להשתנות ולהיות לבן, אדמדם, חום ושחור. במקומות בהם האדמה מכוסה שלג, זאבים שצבעם לבן נפוצים יותר. זאבים מצויים זקנים מקבלים גוון אפרפר בפרוותם. בחלקיו התחתונים של גופו צבע פרוותו בהיר.

האנטומיה של הזאב המצוי שונה בכמה נקודות מהאנטומיה של הכלב: אחד ההבדלים הבולטים ביותר הוא בלוטה קדם זנבית, על צד זנבו סמוך לבסיס שאינה נראית אצל כלבים. לזאב יש בדרך כלל עיניים זהובות-צהובות, רגליים ארוכות יותר, כפות רגליים גדולות יותר, ולסתות בולטות יותר. גם גבם נטוי יותר וסל הצלעות שלהם יורד בחדות. לכפות רגליהם הקדמיות יש חמש אצבעות, ואילו לכפות רגליהם האחוריות יש ארבע אצבעות.

גופו של הזאב המצוי בנוי לריצה ארוכת טווח, עם בית חזה קטן למדי ועם שרירי גב ורגליים חזקים. זאבים יכולים לרוץ מרחקים גדולים וכפות הרגליים הרחבות שלהם מתאימות למרדפים אחר טרפם בשלג.

זאבים נראים בדרך כלל מסיביים יותר מכלבים בעלי משקל זהה בגלל נפח הפרווה הנוסף שלהם. פרוות הזאב עשויה משתי שכבות: השכבה החיצונית עשויה משערות קשות ששומרות ממים ולכלוך, והשכבה התחתונה עבה וצמרירית ושומרת חום. זאבים מחליפים את הפרווה שלהם פעמיים בשנה, במהלך האביב ובמהלך הסתיו. נקבות נוטות להיות בעלות פרוות חורף עבה יותר משל זכרים ופרוותן נשארת כזו לזמן ממושך יותר אל תוך האביב. פרוותם בדרך כלל בעלת כתמים אפורים.

בלסתו העליונה של הזאב המצוי יש 6 שיניים חותכות, 2 ניבים, 8 שיניים טוחנות קדמיות ו-4 שיניים טוחנות. בלסתו התחתונה 6 שיניים חותכות, 2 ניבים, 8 שיניים טוחנות קדמיות ו-6 שיניים טוחנות. הניבים חשובים מאוד ומשמשים לתפיסה ולאחיזה בטרף. אחת הסיבות לרעב של זאבים היא פגיעה בשיניים לאחר שנבעטו על ידי טרף גדול ממנו. בהשוואה לקרוביו התן הזהוב והקויוט, הזאב גדול וכבד יותר, יש לו חוטם רחב יותר וזנב ארוך יותר. שיניו גדולות וחזקות ומותאמות לשבירת עצמות, גם אם לא מותאמות כמו של הצבוע.

מזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזאבים הם טורפים הניזונים בעיקר ממיני פרסתנים. הם צדים בלהקות, מה שמקל עליהם להתגבר על טרף גדול מהם וכן לסכל את נתיב בריחתם של מינים ניצודים זריזים. הם יכולים לתקוף ביחד ולרוץ במשך דקות ארוכות אחר טרפם או במקרים אחרים לארוב לטרף פגיע ולהסתער עליו במהירות. באירופה וברוסיה באזורים רבים הזאבים ניזונים מחיות בית פגיעות ומפסולת אך גם מציד של אייל אדום, אייל הכרמל, חזיר בר ואייל קורא. הם ניזונים גם מאייל הצפון, כבש ארגאלי, מופלון, ביזון אירופי, סאיגה, יעל, צפיר אלפיני, יחמור אירופי ואיילי מושק. באמריקה הזאבים פחות באים במגע עם האדם וכמעט ולא אוכלים מפסולת אלא צדים חיות כמו אייל קורא, ביזון אמריקאי, אייל קנדי, אייל פרדי לבן-זנב, אייל פרדי שחור-זנב, כבש גדול-קרניים, כבש דאלי, כבש המושק ואייל קורא. האנטילוקפרה מהירה מאוד וגם עירנית וחיה בקבוצות גדולות ולכן לזאב סיכויים מעטים לתפוס אותה.

הזאבים לא בררנים במזונם ויטרפו בנוסף לפרסתנים גם מרמיטות, ארנבות, גיריות, שועלים, חמוסים, סנאיי קרקע, עכברים, חולדות, אוגרים, נברנים, עופות מים, אפרוחים, ביצים, זוחלים שונים, קרפדות, דגי סלמון ואפילו חרקים. הם אפילו יגוונו מעט בפירות כמו פירות יער ותפוחים.

בנוסף לטריפה הזאבים יכולים לאכול נבלות או לגנוב מטורפים אחרים כמו הפומה והקויוט.

תקיפת אנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זאבים יתקיפו אנשים רק לעתים נדירות, בעיקר ילדים או אנשים חלשים ובמקרי רעב קיצוניים או כשהזאבים מורגלים מדי לקרבה לאנשים. כמו כן זאבים נגועים בכלבת עשויים לתקוף כל יצור שהם רואים ולעתים גם להרוג אך בדרך כלל לא יאכלו את הטרף. מאמצע מחצית המאה ועד שנת 2002 נרשמו 8 מקרי טריפות באירופה וברוסיה ועוד 200 בדרום אסיה. באמריקה בין 2005–2010 נטרפו רק שני אנשים.

תת-מינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תת-מינים שנכחדו:

התנהגות חברתית וטריטוריאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזאב הוא חיה חברתית, כאשר המבנה החברתי הבסיסי מורכב מזוג בעל יכולת רבייה ומצאצאיהם המתבגרים. להקה ממוצעת מכילה משפחה של בין 5 ל-11 פרטים (1–2 בוגרים, 3-6 צעירים ובין 1 ל-3 צעירים שגילם כשנה או שנתיים) או לפעמים שתיים או שלוש משפחות יחד. ידועות גם להקות גדולות שהכילו עד 42 פרטים. בתנאים אידאליים ממליט הזוג הבוגר גור אחד בכל שנה, כאשר הצאצא נשאר עם הלהקה בין 10 ל-54 חודשים לפני עזיבתו. הסיבות לעזיבה כוללות את תחילת בגרותו המינית של הצאצא ותחרות עם הזוג הבוגר על מזון. המרחק שעובר הצאצא לאחר עזיבתו משתנה, כאשר חלקם נותרים בסביבת להקת ההורים וחלקם עשויים לנדוד למרחקים של מאות קילומטרים. להקה חדשה נוסדת בדרך כלל על ידי זכר ונקבה שעזבו את להקת ההורים ושאינם קרובי משפחה, הנודדים יחד בחיפוש אחר שטח פנוי מלהקות זאבים עוינות. רק לעתים רחוקות מתקבלים זאבים זרים אל תוך להקה, כאשר הזאב ה"מאומץ" הוא בדרך כלל פרט לא בוגר (בגיל 1 עד 3 שנים) שאינו צפוי לקרוא תיגר על הזוג הבוגר מבחינת הזכות להתרבות. במקרים אחרים מתקבל זאב בודד בוגר אל תוך להקה על מנת להחליף בוגר שמת. בזמנים של שפע של טרף (כגון נדידה לשטח המחיה או עונת המלטות מרובות צאצאים של מפריסי פרסה) עשויות מספר להקות זאבים להתאחד באופן זמני.

הזאבים הם חיה טריטוריאלית מאוד, ובדרך כלל שומרת הלהקה על שטח מחיה גדול מהדרוש על מנת להבטיח אספקה סדירה של טרף. שטח הטריטוריה תלוי בכמות הטרף הזמינה ובגילם של גורי הלהקה, אשר יגדל באזורים בעלי כמות נמוכה של טרף או כאשר מגיעים הגורים לגיל שישה חודשים ואז יהיו צורכי התזונה שלהם שוות לאלה של הבוגרים. להקות זאבים נעות ללא הפסקה בחיפוש אחר טרף, ומכסות כ-9% מהטריטוריה שלהן בכל יום (ממוצע של כ-25 ק"מ ביום). לב הטריטוריה הוא שטח של כ-35 קמ"ר, ובו מבלה הלהקה כמחצית מזמנה. צפיפות הטרף נוטה להיות גבוהה יותר בשטחים סמוכים, אם כי להקה תמנע מציד באזורי שוליים, מלבד בזמנים קשים, בשל החשש מהיתקלות קטלנית בלהקות יריבות. הטריטוריה הקטנה ביותר שתועדה הייתה של להקה בת שישה פרטים בצפון-מזרח מינסוטה וכסתה שטח של כ-33 קמ"ר, בעוד שאת הטריטוריה הגדולה ביותר החזיקה להקה בת עשרה פרטים באלסקה, אשר כללה שטח של 6,272 קמ"ר. להקת זאבים טיפוסית תשאר בשטחה ותעזוב את אזורי המחיה הקבועים שלה רק במקרים של מחסור חמור במזון.

זאבים מגינים על הטריטוריה שלהם מפני להקות יריבות באמצעות שילוב של סימון בחותם ריח, תקיפה ישירה ויללות (המשמשות לתקשורת). שימוש בחותם ריח נועד לפרסום הטריטוריה באמצעות הטלת שתן, עשיית צרכים וגירוד האדמה. חותמות ריח מושארים בדרך כלל במרווחים של כ-240 מטרים בכל שטחי הטריטוריה על נתיבי הליכה וצמתים הנמצאים בשימוש יומיומי. סימונים אלה יכולים להשאר פעילים במשך שבועיים עד שלושה, ובדרך כלל יושארו על גבי אבנים, סלעים, עצים או שלדים של בעלי חיים גדולים. קרבות על טריטוריה הם בין הגורמים העיקריים למוות, כאשר מחקר שנערך במינסוטה ובפארק הלאומי דנאלי שבאלסקה הראה כי בין 14 ל-65% מכלל מקרי המוות נגרם כתוצאה מטריפה על ידי זאבים אחרים.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרך כלל רק הזוג השליט בלהקה מתרבה. צורה זו של ארגון חלה גם בלהקות ציד כלביות אחרות כגון זאבי טלוא ודהול. הם מזדווגים בדרך כלל בין פברואר למאי. הזאבים, בניגוד לכלבים, מזדווגים רק אחת לשנה. משכו של ההיריון הוא כ-63 יום, הגורים נולדים חירשים ועיוורים ותלויים לחלוטין באמם. בלידה יש בין 1 ל-14 ולדות ומספר הולדות הממוצע הוא בין ארבעה לשישה. לפני ההזדווגות חופרת האם מאורה בה תגדל את גוריה. הגורים נולדים עם עיניים סגורות ואוזניים אטומות כשמשקלם הוא כחצי ק"ג. לאחר מספר ימים הגורים מסוגלים לפקוח את עיניהם. רק מעטים מהם שורדים את החורף הראשון. הם מגיעים לבגרות מינית בגיל שנתיים.

זאב מצוי חי 6–9 שנים בטבע ובשבי הוא עשוי לחיות עד גיל 16 שנה.

הזאבים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזאב בישראל הוא מתת-המין ההודי (Canis lupus palipes) והערבי (Canis lupus arabs), כאשר תת-המין הערבי נפוץ בנגב ותת-המין ההודי נפוץ בגליל, בגולן, ביהודה ובשומרון. בנוסף, זאב זהוב אפריקאי גם חי בישראל, בדרום.

גודל האוכלוסייה בישראל: כמה מאות פרטים, בעיקר בגולן, בגליל, ובערבה. אפשר למוצאו בשטחים הטבעיים הפתוחים בישראל, שאוכלוסיית האדם בהם דלילה ושיש להם בה די מזון.

גורמי סיכון והפרעה:

  • הרעלות וירי כתוצאה מעימותים עם מגדלי בקר וצאן.
  • ציידים מקבלים 2000 שקלים על כל זאב ממשרד החקלאות (כ-50 נורים כול שנה)[דרוש מקור].
  • דריסה בכבישים.
  • התפרצויות מגפת הכלבת.

הפעולות הנדרשות לשמירת המין:

  • מניעת הרעלות ומניעת ירי בידי רועי צאן, על ידי פיצוי הולם ותמיכה בפיתוח אמצעי מיגון.
  • מניעת התפשטות כלבת באמצעות חיסון לכלביים.
  • סילוק פגרי בעלי חיים והטמנתם במזבלות, כיוון שהם מקור מזון המעודד אוכלוסיות טורפים, הנסמכות על האדם ולא על כושר הנשיאה של שטחים טבעיים.

הזאב בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזכות תפוצתו הנרחבת, הזאב הוא אחת החיות המוכרות ביותר לאדם ברבות מתרבויות העולם. הכלב, מלווהו הנאמן ביותר של האדם בעולם החי, הוא למעשה זאב מבוית. הזאב מופיע בתרבות באופנים שונים. לעתים הוא מוצג כטורף אשר לא בוחל בבשר שהוא אוכל, לעתים כיצור חזק אך שומר חוק, ולעתים כיצור חברותי המאמץ תינוקות אדם אשר ננטשו ומגדלם.

אדם זאב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אדם זאב

בפולקלור של עמים אירופאים רבים נפוצה האגדה אודות אדם זאב. אדם אשר נהפך לעתים לזאב בעקבות קללה או קסם אפל שהוטלו עליו, או שננשך על ידי אדם זאב אחר. דמות זו חדרה מהפולקלור האירופאי לתרבות הפנטזיה ולקולנוע.

גידול תינוקות אדם על ידי זאבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המיתוס המקובל, התאומים רמוס ורומולוס, שבבגרותם הקימו את העיר רומא, ננטשו עם לידתם על נהר הטיבר כדי שימותו. זאבה שראתה אותם לקחה והניקה אותם. אותה זאבה נתנה לרומא את סמלה של זאבה המניקה שני תינוקות.

אגדה נוספת מתחום זה היא של מוגלי מ"ספר הג'ונגל". מוגלי גדל עם זאבים, למד את שפת הזאבים שפת החיות בכלל, ולמד את חוקיהם.

ככלל, סיפורים ומיתוסים שונים של ילדי פרא (ילדים שגדלו בטבע ולא על ידי אדם) מתארים ילדים שגודלו על ידי זאבים.

הזאב כטורף אכזר[עריכת קוד מקור | עריכה]

באגדות שונות מתואר הזאב כטורף אכזר. לדוגמה, ביצירה המוזיקלית לילדים "פטר והזאב", או באגדה "כיפה אדומה".

הביטוי "אדם לאדם זאב"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביטוי "אדם לאדם זאב" (בלטינית: Homo homini lupus) מתאר את התנהגותו השלילית והלא חברותית של האדם, לכאורה, אשר מטבעו מתנהג לאחרים כזאב, חשדן כלפי אחרים ובהינתן הזדמנות ישאף לפגוע בהם.

למעשה, תיוג זה של זאב כיצור לא חברותי הוא מוטעה ושגוי, שכן הזאב הוא אחת החיות החברתיות ביותר בטבע. בניגוד למיתוס זה, בלהקות הזאבים בטבע נצפו סיוע הדדי והגנה הדדית בין הפרטים, באופן יוצא דופן. תכונותיו החברתיות הידועות של כלב הבית, מקורן במין הטקסונומי "זאב מצוי", המין שאליו משתייך הכלב.

אזכורי הזאב בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזאב המצוי מוזכר מספר פעמים בתנ"ך:

  • "בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל" (ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק כ"ז. בשל פסוק זה הזאב הוא סמלו של שבט בנימין)
  • "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם" (ספר ישעיהו, פרק י"א, פסוק ו')
  • "זְאֵב וְטָלֶה יִרְעוּ כְאֶחָד וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי אָמַר ה'" (ספר ישעיהו, פרק ס"ה, פסוק כ"ה)
  • "עַל כֵּן הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם נָמֵר שֹׁקֵד עַל עָרֵיהֶם כָּל הַיּוֹצֵא מֵהֵנָּה יִטָּרֵף כִּי רַבּוּ פִּשְׁעֵיהֶם עָצְמוּ מְשׁוּבוֹתֵיהֶם"(ספר ירמיהו, פרק ה', פסוק ו')
  • "שָׂרֶיהָ בְקִרְבָּהּ כִּזְאֵבִים טֹרְפֵי טָרֶף לִשְׁפָּךְ דָּם לְאַבֵּד נְפָשׁוֹת לְמַעַן בְּצֹעַ בָּצַע" (ספר יחזקאל, פרק כ"ב, פסוק כ"ז)
  • "וְקַלּוּ מִנְּמֵרִים סוּסָיו וְחַדּוּ מִזְּאֵבֵי עֶרֶב וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו וּפָרָשָׁיו מֵרָחוֹק יָבֹאוּ יָעֻפוּ כְּנֶשֶׁר חָשׁ לֶאֱכוֹל" (ספר חבקוק, פרק א', פסוק ח')
  • "שָׂרֶיהָ בְקִרְבָּהּ אֲרָיוֹת שֹׁאֲגִים שֹׁפְטֶיהָ זְאֵבֵי עֶרֶב לֹא גָרְמוּ לַבֹּקֶר" (ספר צפניה, פרק ג', פסוק ג')

בנוסף, "זאב" מוזכר בתנ"ך גם כשם פרטי של אחד ממנהיגי מדין שנלחמו בגדעון.

מדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Multimedia-icon.svg הקלטה של יללות זאב
לעזרה בהפעלת הקובץ

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זאב מצוי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זאב מצוי באתר הרשימה האדומה של IUCN