לדלג לתוכן

הבדלים בין גרסאות בדף "אלכסנדרה החשמונאית"

העלאת דרגת כותרות המשנה
(העלאת דרגת כותרות המשנה)
בשנת 40 לפנה"ס, כשגיסה של אלכסנדרה, [[מתתיהו אנטיגונוס השני]], כבש את יהודה בעזרתם של [[האימפריה הפרתית|הפרתים]], נמלט [[הורדוס]] יחד עם בני ביתו, ואיתם גם אלכסנדרה ובתה מרים, שהיתה [[אירוסין|מאורסת]] להורדוס.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''[[תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים]]''', ספר א, פרק יג, פסקאות ז-ח; '''[[קדמוניות היהודים]]''', ספר 14, פרק יג, פסקאות ו-ז, סעיפים 353-351.}} לאחר כיבוש הארץ על ידי הורדוס בשנת 37 לפנה"ס חזרה אלכסנדרה ליהודה, וחתונת בתה באותה שנה עם הורדוס נתנה לה מקום בחצר המלוכה.
 
=== מינוי בנה לכהן גדול ===
== תככים בחצר המלוכה ==
פעילותה העיקרית של אלכסנדרה הייתה ניסיונה לקדם את בנה אריסטובולוס, היורש החוקי של הממלכה. כשנודע לה שהורדוס מינה את [[חננאל הבבלי]] למשרת [[כהן גדול|הכהן הגדול]] מתוך כוונה להרוס את כוחה הפוליטי של המשרה ולהכפיף אותה לשליטתו, ראתה בכך פגיעה בזכויותיו של בנה. אלכסנדרה ניצלה את ידידותה עם [[קלאופטרה השביעית]] מלכת [[מצרים]] כדי לארגן לאריסטובולוס ראיון עם [[מרקוס אנטוניוס]], שליט המזרח מבין [[טריאומווירט|הטריאומווירט השני]], שהיה אדונו של הורדוס.
 
=== מינוי בנה לכהן גדול ===
אלכסנדרה ביקשה מקלאופטרה שתדרוש מאנטוניוס להכריח את הורדוס למנות את בנה בן ה-16 למשרת [[כהן גדול|הכהונה הגדולה]]. אלכסנדרה גם קיבלה את הצעת ידידו של אנטוניוס ושלחה לאנטוניוס את דיוקנאותיהם של בנה ובתה, בהנחה שכשיראה אותם, ייענה לבקשותיה. הידיד, שהתפעל מיופיים של אריסטובולוס ומרים, ביקש "למשוך את אנטוניוס לתוך תענוגות" ואנטוניוס אכן הזמין אליו את הנער, אולם "נזהר מפני התרסותיה של קלאופטרה" ולכן נמנע מלהזמין גם את אחותו - אשתו של הורדוס. הורדוס חשש לשלוח את הנער לאנטוניוס וטען בפני מקורביו שאלכסנדרה פועלת בעזרת קלאופטרה שהמלוכה תילקח ממנו לטובת בנה.
הוא הבין כי מפגש בין אנטוניוס לבין היורש הלגיטימי של מלכות בית חשמונאי יהווה סכנה לשלטונו, והיה נחוש בדעתו למנוע את הדבר. לפיכך, נאלץ להדיח את חננאל ולמנות תחתיו את אריסטובולוס לכהן גדול. כאשר הודיע על כך לאלכסנדרה, הסבירה את מעשיה בדמעות, שנבעו מהתרגשות ושמחה, אך גם מתוך פחד שיחשוד בה. היא טענה שהשתדלותה לטובת כהונתו הגדולה של בנה נבעה מתוך דאגה לכבודו ולא מתוך שאיפתה למלכות. היא הבטיחה להורדוס שתסור למרותו בכל עניין, וביקשה את סליחתו במידה ועשתה "מעשה נמהר מדי" בשל אהבתה למשפחתה ובשל "התקיפות הטבועה בה". נדמה היה שהריב הסתיים: אלכסנדרה והורדוס "הושיטו זה לזה יד ביתר חיבה מאשר לפני-כן והשלימו". אך למרות זאת, חשדותיו של הורדוס באלכסנדרה לא פסקו. הוא גזר עליה לשבת בארמונו תחת פיקוח על כל מעשיה. פיקוח זה הרגיז אותה וטיפח בה שנאה. היא שלחה מכתב לקלאופטרה, בו קבלה על מצבה "והתחננה אליה לבוא לעזרתה כפי יכולתה". קלאופטרה הציעה לה לברוח עם בנה אליה למצרים, ואלכסנדרה אכן ניסתה לברוח. היא הכינה שני ארונות, כביכול להוצאת מתים, בשבילה ובשביל בנה, וציוותה על עבדיה להוציא אותם בלילה. אז היו אמורים להגיע אל הים, אל ספינה שהיתה מוכנה להפליג למצרים. אולם תכניתה נחשפה, כאשר איסופוס, העבד שלה, דיבר על כך עם סאביון, אחד מידידיה, במחשבה שגם הוא יודע על התכנית. סאביון סיפר על כך להורדוס וזה תפס אותה בשעת מעשה, אלא שלא העז להעניש אותה, כי סבור היה שקלאופטרה, בגלל שנאתה אליו, לא תסכים לכך. תחת זאת, העמיד פנים שהוא סולח לה ולבנה.{{הערה|[[יוסף בן מתתיהו]], '''[[קדמוניות היהודים]]''', ספר 15, פרקים ב-ג, סעיפים 49-23.}}
 
=== רצח בנה ונסיעת הורדוס אל מרקוס אנטוניוס ===
אולם כהונתו של בנה לא האריכה ימים. שנה אחת בלבד לאחר מינויו לכהן גדול, בשנת 36 לפנה"ס, נרצח אריסטובולוס השלישי בהוראת הורדוס. הוא הוטבע בבריכה ב[[ארמונות החורף ואחוזת המלך ביריחו|ארמון ביריחו]], שם אירחה אלכסנדרה את הורדוס ומשפחתה לסעודה.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''קדמוניות היהודים''', ספר 15, פרק ג, פסקה ג, סעיפים 56-53.}} אלכסנדרה נתמלאה מחשבות אובדניות, אך גם רגשות נקם, ולכן כתבה לקלאופטרה על כך שהייתה זו מזימה של הורדוס. קלאופטרה, שעוד קודם "הייתה מצרה באסונותיה" של חברתה והשתדלה לספק את רצונה, "עשתה את העניין כולו לשלה" והחלה "להסית את אנטוניוס לנקום את רצח הנער". אנטוניוס זימן את הורדוס להתנצל על פשעו, והורדוס, שפחד מפני שנאתה של קלאופטרה - "שלא פסקה מלהשתדל שאנטוניוס ינהג בו מנהג של אויב" - נאלץ לציית.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''קדמוניות היהודים''', ספר 15, פרק ג, פסקה ה, סעיפים 65-62.}}
לאחר שנסע, דיבר יוסף ה"משגיח על ענייני המלכות" עם מרים על אהבתו הגדולה של הורדוס אליה, אולם אלכסנדרה לגלגה על הדברים. בזמן שנפגש הורדוס עם אנטוניוס, פשטה בירושלים שמועה שאנטוניוס הוציא אותו להורג. אלכסנדרה שכנעה את יוסף לברוח מהארמון אל הלגיון הרומאי שחנה ליד העיר, בנימוק שחייהם בטוחים יותר שם במקרה ותהיה הפיכה. מלבד זאת, קיוותה שאנטוניוס יחזיר להן את השלטון על יהודה לאחר שיראה את תמונתה של מרים.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''קדמוניות היהודים''', ספר 15, פרק ג, פסקאות ו-ז, סעיפים 73-68.}}
כאשר חזר הורדוס והשמועה התבררה כלא נכונה, סיפרו לו אחותו ואמו על תכניתה של אלכסנדרה והוא אסר אותה.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''קדמוניות היהודים''', ספר 15, פרק ג, פסקה ט, סעיפים 81, 87.}}
 
=== רצח אביה ונסיעת הורדוס אל אוגוסטוס ===
[[יוסף בן מתתיהו]] מספר כי "אלכסנדרה היתה אוהבת מדנים" ולא פסקה מלנסות להביא לשינוי השלטון. הוא מספר שעל פי זיכרונותיו של הורדוס, היא הפצירה באביה, [[הורקנוס השני]], שיפעל להפסקת פעולותיו של הורדוס כנגד שארית [[חשמונאים|בית חשמונאי]]. חילופי השלטון ברומא אחרי [[קרב אקטיום]] (31 לפנה"ס) העמידו בסכנה את שלטון הורדוס, שהיה נאמנו של אנטוניוס, ואלכסנדרה דרשה מאביה שיבקש מקלט ממלכוס, השליט הערבי, במקרה שהמנצח [[אוגוסטוס]] ייקח מהורדוס את השלטון ויחזיר אותו למשפחתם. הורקנוס סירב בתחילה, אולם לאחר שאלכסנדרה לא הרפתה מהעניין, שלח מכתב לידידו דוסיתאוס, ובו סוכם שמלכוס הערבי ישלח לו פרשים שיקחו אותו אל [[ים המלח]]. הורקנוס נתן את אמונו בדוסיתאוס, "שהחניף גם לו וגם לאלכסנדרה", אלא שהידיד בחר להעביר את המכתב להורדוס, וזה הוציא להורג את הורקנוס (30 לפנה"ס). יוספוס מדגיש כי להבדיל מהכתוב בזיכרונותיו של הורדוס, אחרים גורסים כי הורדוס האשים את הורקנוס האשמת שוא, והוא מעולם לא תכנן הפיכה והיה זה רק תירוץ להוציא אותו להורג, לפני הופעתו בפני אוגוסטוס.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''קדמוניות היהודים''', ספר 15, פרק ו, פסקאות ב-ג, סעיפים 178-165.}}
 
בזמן נסיעתו, החניפו מרים ואלכסנדרה לסואמוס במילים ובמתנות עד שזה גילה להן את פקודותיו של הורדוס, בתקוה שהורדוס יחזור ללא אישור להמשך שלטונו והוא עצמו יזכה להכרת טובה מהנשים שעשויות למלוך בעצמן. כאשר חזר הורדוס ליהודה, מצא את מרים ואלכסנדרה "שרויות ברוגז", מאחר שהבינו כי הושמו תחת שמירה, לא כדי להגן עליהן, אלא כדי לכלוא אותן.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''קדמוניות היהודים''', ספר 15, פרק ז, פסקה א, סעיפים 206-202.}}
 
=== ההוצאות להורג של בתה ושלה ===
בשנת 29 לפנה"ס, לאחר שהואשמה בנסיון להרעיל את הורדוס בעלה, הוצאה מרים להורג. כשראתה אלכסנדרה את בתה מובלת אל מותה, הבינה כי גורלה שלה יהיה דומה ונתקפה תבהלה. כדי להראות שאין לה חלק בדברים שהאשימו בהם את מרים, העמידה פנים כמוכיחה אותה:
:אלכסנדרה "קפצה וגידפה את בתה וצעקה באוזני כול, שאשה רעה היתה וכפויית־טובה לבעלה... ובשעה שהעמידה פנים כאלה באופן מגונה, והעזה אפילו לתפוש בשערותיה של מרים, גדול היה, כמסתבר, הבוז שבזו לה גם האחרים על העמדת־פנים בלתי־נאה זו. וביותר השתקף הבוז בפניה של ההולכת למות גופה. שכן מלכתחילה לא הוציאה דבר מפיה והביטה בלא התרגשות על הכיעור שבזו, וניכר היה בה שהצטערה בעיקר...על חטאה של זו, ועל שנהגה בה בגלוי מנהג לא נאה".{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''קדמוניות היהודים''', ספר 15, פרק ז, פסקה ה, סעיפים 236-232.}}