בעל קורא – הבדלי גרסאות

בעבר כל אדם שעלה לתורה היה קורא בעצמו את הקריאה, בדורות מאוחרים התבטל נוהג זה. הרב [[אפרים מרגנסבורג]] כתב בחריפות נגד ביטול המנהג, אולם ה[[רא"ש]] כתב שכדי למנוע מריבות בבית הכנסת רשאים שהשליח ציבור יקרא בקול והמברך יקרא בלחש ביחד אתו, כדבריו נוהגים כיום ברוב הקהילות {{הערה| {{שולחן ערוך|אורח חיים|קמא|א}}. ודעת ה[[פרי חדש]] שהמנהג שהחזן קורא אפילו שהעולה בקיא בקריאה}}. ב[[יהדות תימן]] עד היום נוהגים כמנהג הקדום.

כסיוע נוסף, במקרים שבהם הבעל קורא אינו בקיא דיו בהגיית הטקסט המקראי ובסימניו, עומד לידו אחד המתפללים (שנקרא "סומך"), ומאזין בקפדנות ומקרוב לקריאה בתורה. אםומעמיד בעלאותו הקוראעל שוגהטעויותיו. באופןמקובל שמחייב חזרה לאחור,שגם הסומך מסמן או אומר לו על טעותו. אםיהיה בעל הקוראידע שוכחלשוני במקוםמספיק מסויםעל אתמנת ההגייהלדעת אומתי הטעםלתקן. הנכונים, הסומך אומר או מסמן לו אותם.

מקובלבעיה לצרףנפוצה סומךבבתי לבעלהכנסת קורא,שהקהל כדי שהוא לבדו יוכל לתקןמקתן את הבעל קורא באופן מיידי וברור, להוציא את קהל המתפללים שלעתים מתקן אתבעל הקורא גם אם אין עילה מספקת לעשות כן (כגון תיקון מזערי בדגשים, או תיקון בטעמי המקרא כשהדבר לא משנה את משמעות המילה), והדבר גורם לקטיעת רצף הקריאה. לפיכך, מקובל שגם הסומך יהיה בעל ידע לשוני מספיק על מנת לדעת מתי יש צורך לחזור. בעיה נוספת היא שאם הקהל מתחיל לצעוק לבעל הקורא לחזור אחורה,ויש ישבזה חשש לאיסור [[הלבנת פנים]]{{הערה|אורלי הררי, [http://www.inn.co.il/News/News.aspx/302541 פסק הלכה: אסור לפגוע בקורא בתורה ששוגה], באתר [[ערוץ 7]], א' באב ה'תשע"ה (17 ביולי 2015)}}.