שינויים

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עריכה
{{תמונות מרובות
| כיוון = אופקי
| כותרת = חברי הטריאומווירטהטריומווירט
| רוחב = 150
| תמונה1 = Marcus Licinius Crassus Louvre.jpg
|יישור=שמאל
|יישור כותרת=מרכז}}
'''הטריאומווירטהטריומווירט הראשון''' הוא השם המודרני לברית [[פוליטיקה|פוליטית]] לא רשמית (אמיקיטיה בלטינית: amicitia){{הערה|כלומר, הברית לא קיבלה אשרור חוקי בדומה ל[[הטריאומווירט השני|טריאומווירט השני]], אלא הייתה איחוד כוחות פוליטיים בין חבריה}} בין [[יוליוס קיסר]], [[קראסוס]], ו[[פומפיוס הגדול]] שהתקיים בשנים [[60 לפנה"ס]] עד [[53 לפנה"ס]].
 
הטריאומווירטהטריומווירט ניהל את [[רומא]] מאחורי הקלעים, תוך כדי שהם מסלקים את יריביהם הפוליטיים מרומא. במסגרת ברית בלתי רשמית זו ביקשו שני השותפים הבכירים: קראסוס ופומפיוס להשתמש בשירותיו של יוליוס קיסר, שהיה בהתחלה השותף הזוטר, לקידום האינטרסים הפוליטיים שלהם.{{הערה|G. R. Stanton and B. A. Marshall p. 205}} השלושה סיכמו כי כספו של קראסוס והשפעתו של פומפיוס יעזרו לקיסר להיבחר למשרת ה[[קונסול (רומא העתיקה)|קונסול]], והוא יקדם את ענייניהם של שותפיו במסגרת משרתו. על מנת לחתום את הברית השיא קיסר את ביתו היחידה, יוליה, לפומפיוס.
 
לאחר מות אשתו של פומפיוס בשנת 54 לפנה"ס ונפילתו של קראסוס ב[[קרב חרן]] בשנת 53 לפנה"ס, חדל הטריאומווירטהטריומווירט מלהתקיים. המתח בין קיסר לסנאט הביא בסופו של דבר לפרוץ [[מלחמת האזרחים של יוליוס קיסר|מלחמת האזרחים]] בשנת [[49 לפנה"ס]] שבסופה ביסס קיסר את שלטונו האוטוקרטי ברומא כ[[דיקטטור]].
 
==רקע==
למרות המאבק בין הפופולרים לאופטימאטים, לא מדובר במפלגות מוגדרות או אפילו קבוצות מובחנות באופן חד משמעי. הבחירות בפוליטיקה הרומית היו אישיות. יתרה מכך, חרף הניגוד בין הצדדים, גם האופטימאטים וגם הפופולרים השתייכו לאותו חוג חברתי. שני הצדדים הגיעו מהאריסטוקרטיה, אם כי מרבית האופטימאטים היו לרוב מקרב האריסטוקרטיה הוותיקה ואילו רבים מקרב הפופולרים היו חדשים בקבוצה החברתית הבכירה של רומא. לא רק ששני הצדדים הגיעו מאותה שכבה חברתית, גבולת הגזרה בין שני המחנות לא היו מוגדרים באופן חש משמעי וברור. בטווח שבין הקצוות הקיצוניים של שני הצדדים ניצבו אריסטוקרטים רבים שפעם הלכו אחרי הפופולרים ופעם אחרי האופטימאטים.
 
בעשור שקדם לכינון הטריאומווירטהטריומווירט הייתה הפוליטיקה הרומית שרויה במאבקים קשים. [[לוקיוס סרגיוס קטילינה]] (Lucius Sergius Catilina) נתפס ב[[קשר קטילינה|קשירת קשר]] (63 לפנה"ס) להפלת המשטר הרפובליקני וכינון שלטון יחיד ברומי. הקונסול קיקרו חשף את הקנוניה ועמד בראש המקטרגים שדרשו פעולה תקיפה נגד קטילינה. כתוצאה מחשיפת הקשר, הוציא קיקרו את קטילינה וחלק מהקושרים האחרים להורג ללא משפט.
 
==חברי הטריאומווירטהטריומווירט==
===גנאיוס פומפיוס מגנוס===
{{הפניה לערך מורחב|גנאיוס פומפיוס מגנוס}}
כעת ניצב יוליוס קיסר בפני אתגר חדש - בחירות למשרת הקונסול של שנת 59 לפנה"ס. אילו היה רץ לבד, היה מתקשה להשיג את מבוקשו. ממונו נשחק במערכות בחירות קודמות ותהילתו לא הייתה גדולה די הצורך כדי לצבור אהדה ציבורית מספקת. יוליוס קיסר היה זקוק לשותפים בעלי עצמה פוליטית רבה שהיו יכולים לסייע בהזנקת הקריירה הפוליטית שלו קדימה.
 
==התנהלותו של הטריאומווירטהטריומווירט==
===כינון הטריאומווירטהטריומווירט===
{{תמונות מרובות
| כיוון = אופקי
| כותרת = המתנגדים הבולטים לטריאומווירטלטריומווירט
| רוחב = 150
| תמונה1 = CiceroBust.jpg
|יישור=שמאל
|יישור כותרת=מרכז}}
הטריאומווירטהטריומווירט הראשון היה ברית פוליטית בין שותפים לא צפויים. מצד אחד, קראסוס ופמפיוס שהיה שותפיו הנאמנים של סולה ב[[מלחמת האזרחים הראשונה של סולה|מלחמת האזרחים הראשונה]] וה[[מלחמת האזרחים השנייה של סולה|שנייה]]. מבחינה זו היו שותפים לסיעה האופטימאטית, שסוללה היה מראשיה בשנות ה-80 ותחילת ה-70. שניהם הרוויחו הון פוליטי וכספי עצום מההסדר שכונן סולה. למרות שיתוף הפעולה המוקדם עם סולה היו יריבים מרים.{{הערה|שצמן, עמ' 437}} מצד שני יוליוס קיסר, פטריקי ממשפחה עתיקת יומין עם ייחוס שהגיע לראשית ימיה של רומא, אך לא בלטה בהישגיה הפוליטיים. יוליוס קיסר היה קרוב משפחתו של מאריוס, יריבו המר של סולה ומראשי הסיעה הפופולרית.
 
קיסר היה הצד החלש בתחילת השותפות הזאת.{{הערה|G. R. Stanton and B. A. Marshall p. 209}} הוא זה שגם הרוויח את מירב ההון הפוליטי כתוצאה מכך. פומפיוס זכה כבר לשלושה טריומפים (אפילו אחד היה אירוע נדיר) וכיהן כבר כקונסול. גם קראסוס כיהן כקונסול והיה יכול בנקל לתמוך במועמד אחר. קיסר לעומתם הצליח בקושי רב להיבחר רק לכוהנת הפראיטור, והיה זקוק מאוד לשותפים חזקים שהיו יכולים לתמוך בו, במיוחד נוכח מצבו הכלכלי הקשה (מסעי בחירות היו עסק יקר מאוד ובמיוחד חלוקת השוחד לבוחרים). לא מפתיע אם כך שדווקא קיסר יזם את הפניה לשני שותפיו הבכירים ודאג להשכין שלום ביניהם.{{הערה|דעה זו מקובלת מאוד ראו לדוגמה: M. Gelzer, pp 68-9}} יחד עם זאת, שני שותפיו הבכירים היו זקוקים לפוליטיקאי נמרץ שיכול היה לעשות את העבודה, במיוחד נוכח כישלון מועמדיהם הקודמים שכשלו בכך לחלוטין. מצד שני היו צריכים פוליטיקאי שניתן לשלוט בו ולא יקום עליהם. מבחינתם יוליוס קיסר היה בדיוק כזה. בסופו של דבר, התברר כי טעו ויוליוס קיסר היה זה שהפיק את מרב ההון הפוליטי מהברית, כשהוא משתמש בה לקידום מטרותיו הפוליטיות.
קיסר ביקש לקדם שתי מטרות. מטרתו הראשונה והדוחקת ביותר הייתה מימוש רצונותיהם של שותפיו ובמיוחד פומפיוס שהיה הכרח להצביע עליה בהקדם בעת כינוס [[אספת הקנטוריות]]. קיסר השתמש בכוחו הפוליטי בתור קונסול והציע הצעת חוק מאוזנת, אך האופטימטים התנגדו בתירוצים פרוצדורליים. חרף ההתנגדות, קיסר הצליח לחלק קרקעות לחייליו והאופטימטים ניסו למנוע זאת ממנו דרך נציגם בממשל - הקונסול האחר ביבולוס. ביבולוס היה יכול להטיל [[וטו]] על כל החלטה שקיסר ביקש להעביר, אך בחר להסתגר בביתו. גם הסדריו של פומפיוס במזרח אושרו ב[[אספת השבטים]].
 
מטרתו השנייה והחשובה יותר מבחינתו הייתה להבטיח לעצמו מינוי לנציב בפרובינקיה שיש לה גבול משותף עם ארץ [[ברברים (מונח)|ברברית]] כלשהי שיוכל לכבוש ועל ידי כך לקדם את ענייניו שלו. מטרתו השנייה הייתה להבטיח את מימוש רצונות שותפיו לטריאומווירטלטריומווירט. מטרתו השנייה הושגה כשפובליוס ויטיניוס (Publius Vatinius) הצליח להעביר חוק שהעניק לו את נציבות [[גאליה קיסאלפינה]] ו[[איליריה|איליריקום]]. אם סיום כהונתו כקונסול, יצא באביב שנת 58 לפנה"ס לפרובינקיה שלו לפקח על הנעשה בה ולתכנן את כיבוש הארצות השכנות, כפי שרצה מלכתחילה.
 
===ועידת לוקה===
{{ערך מורחב|ועידת לוקה}}
 
הברית לא הייתה רווחית לכל הצדדים באותה המידה. ההתנגדות של האופטימאטים, שנמנו על המשפחות המכובדות ביותר ברומא והיו בעלי השפעה פוליטית רבה נתנה את אותותיה. אלימות פיזית ומילולית כוונה נגד הטריאומוויריםהטריומווירים. יוליוס קיסר לא הושפע מכך באופן ישיר כי הוא היה עסוק במלחמתו בגאליה. קראסוס פעל כהרגלו מאחורי הקלעים ואילו פומפיוס נאלץ לספוג את מלוא הביקורת בעצמו. מעמדו של פומפיוס הלך והתדרדר והרווח שהוא קיבל היה מועט. הוא קיבל כבר את מבוקשו - חייליו קיבלו את קרעותיהם והסדריו במזרח קיבלו תוקף חוקי. כעת הוא רק ספג ביקורת על תמיכתו בקיסר ובפופולרים.
 
קיסר לעומתם היה זקוק מאוד לבעלי ברית. הוא שקע במערכה ארוכה מאוד ב[[מלחמת גאליה|גאליה]] ואף על פי שקיבל מינוי לחמש שנים בשנת 59 במסגרת לקס ויטיניה, היה חשש מתמיד שישלח מצביא נוסף לאזור והפיקוד יחולק ביניהם או גרוע מכך המינוי לא יוארך וקיסר יאלץ לחזור לרומא בלי השלמת הכיבוש ופירות הניצחון יפלו בחקו של מצביא אחר, כמו שקרה ללוקולוס. מתנגדיו בסנאט עשו ככל שעלה בידם כדי לאשש את חששותיו של קיסר והוא חש שעליו לחזק את בריתו עם קראסוס ופומפיוס. ניסיון למנות אדם אחר לתפקיד מושל גאליה נעשה בשנת 56, כאשר שני הקונסולים של אותה שנה - [[גנאיוס קורנליוס לנטולוס מרקלינוס]] ו[[לוקיוס מארקיוס פיליפוס (קונסול 56 לפנה"ס)|לוקיוס מארקיוס פיליפוס]] - ניסו למנות אדם אחר למושל גאליה טרנסאלפינה.{{הערה|John T. Ramsey, pp. 40-41}}
 
לחיזוק הברית ביו לשותפיו הזמין קיסר הטריאומוויריםהטריומווירים ל[[ועידת לוקה|לוקה]] בשנת 56 לפנה"ס. במהלך הוועידה הוחלט שפומפיוס וקראסוס ירוצו לכהונת הקונסול בשנת [[55 לפנה"ס]]. אם יצליחו להיבחר, סוכם שיתמכו בכך שקיסר יקבל הארכה של חמש שנים לפרו-קונסולאט שלו וישאר בגאליה עד 50 לפנה"ס. קראסוס, ששאף אף הוא למלחמות ולכיבושים, יקבל מינוי לנציב פרובינקיה [[סוריה (פרובינקיה רומית)|סוריה]].
 
===הקונסולט של פומפיוס וקראסוס===
שני חברי הטריאומווירטהטריומווירט הבטיחו את ניצחונם בעזרת שוחד ואלימות.{{הערה|121-2 Robin Seagar p}} משימתם הראשונה הייתה טיפול באלימות הגואה, אך הם כשלו בכך. יריבות אלימה בין פוליטיקאים המשיכה והתדרדרה מדי פעם למעשי רצח של ממש. בנוסף, פעלו לקיום הבטחתם לקיסר: הארכת כהונתו כפרו-קונסול בגאליה ותשלום שכר לחייליו שגויסו ללא אישור מוקדם מהסנאט.
 
כמו כן, חילקו ביניהם את המינויים לפרובינקיות בעזרת חוק שהעביר טריבון הפלבס טרבוניוס. קראסוס שהיה רעב לתהילה צבאית פנה לסוריה, שגבלה באימפריה הפרתית וכך הבטיח לעצמו קרקע פורייה לפעילות צבאית. פומפיוס לעומתו ביקש לעצמו פרובינקיה שקטה יותר ובחר בספרד. הוא שירת כבר בספרד בשנות ה-70 כשנלחם ב[[קווינטוס סרטוריוס]] (Quintus Sertorius) וכעת ביקש ככל הנראה להבטיח לעצמו עורף אסטרטגי בפרובינקיה שרבים מתושביה נמנו על נאמניו.{{הערה|123 Robin Seagar p}} בדומה למינוי של קיסר, גם המינוי שלהם ניתן ל-5 שנים.
החוק נתקל בהתנגדות עזה הן בסנאט והן מצד הטריבונים האחרים. קאטו שוב היה מראשי המתנגדים בסנאט, אך ללא הועיל. הטריבונים האחרים שהיו יכולים להטיל וטו הושתקו בכח וכך עבר החוק. כעת פנו השניים לטפל בענייניו של חברם לברית - קיסר. הם דאגו להעביר חוק שהותיר את קיסר בתפקידו לחמש שנים נוספות וכך העניקו לו את הזמן שהיה זקוק לו להשלמת כיבושה של גאליה.
 
===התפרקות הטריאומווירטהטריומווירט ומשבר ביחסים בין קיסר לפומפיוס===
[[קובץ:Cesar-and-pompey- 1414. Palazzo Pubblico.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[פרסקו]] משנת [[1414]] מאת [[טדאו די ברטולו]] המציגה את פומפיוס ואת קיסר; מוצגת כיום ב[[פלאצו פובליקו (סיינה)|פלאצו פובליקו]] ב[[סיינה]]]]
 
יוליוס התאבל על מותו של פומפיוס, שהיה אבי אשתו קורנליה שמתה בשנת [[53 לפנה"ס]] בעקבות לידה. יוליוס נהג בקלמנטיה (רחמים) במורדים. בין המורדים בו היו קיקרו ושני רוצחיו לעתיד, [[מרקוס יוניוס ברוטוס|ברוטוס]] ו[[גאיוס קסיוס לונגינוס|קסיוס]]. בשנת [[46 לפנה"ס]] התאבד [[קאטו הצעיר]] באפריקה ובשנת 45 לפנה"ס ניצח יוליוס את בניו של פומפיוס. כך ברית השלושה ביססה את שלטון היחיד של יוליוס.
 
==השפעת הטריאומווירטהטריומווירט על חורבן הרפובליקה הרומית==
נוטים לייחס לכינונו של הטריאומווירטהטריומווירט את זרעי החורבן של הרפובליקה הרומית. כך למשל [[גאיוס אסיניוס פוליו]] בחר לפתוח את החיבור שלו אודות חורבן הרפובליקה בשנת 60 לפנה"ס, היא שנת כינון הטריאומווירטהטריומווירט. יחד עם זאת, הדבר לא נובע מכוונות מכונני הטריאומווירטהטריומווירט. הטריאומווירטהטריומווירט לא היה מוסד רשמי של הרפובליקה הרומית (וזה בניגוד ל[[טריאומווירט השני]]) אלא ברית פוליטית זמנית (אמיקיטיה) בין חבריה, דבר שהיה מקובל בפוליטיקה בת הזמן. השלושה ביקשו לאחד את כוחותיהם כדי להתגבר ביחד על האופוזיציה שניצבה מולם.{{הערה|Erich S Gruen, p 90}}
 
יחד עם זאת למרות העדר הכוונה, פעילות הטריאומווירטהטריומווירט אכן פגעה במרקם החיים הפוליטיים ברומא. קיסר ביקש תחילה להעביר את חוקיו בדרך המקובלת, עם ברכת הסנאט. משהדבר לא התאפשר, פנה להמוני העם. פעולותיו של קיסר, אשר נבעו בראש ובראשונה מהתנגדות האופטימטים, היו אחד הגורמים שפגעו ביציבות המשטר הרפובליקני ברומא.{{הערה|Erich S Gruen, p 91}}
 
== ראו גם ==

תפריט ניווט