ארטישוק – הבדלי גרסאות
מפתח-רשימה (שיחה | תרומות) |
מפתח-רשימה (שיחה | תרומות) |
||
שורה 57: | שורה 57: | ||
לארטישוק יש היסטוריה ארוכה באגן הים התיכון, ונרקמו עליו אגדות כבר [[מיתולוגיה יוונית|במיתולוגיה היוונית]], שם מסופר איך הגיע הארטישוק לעולם: |
לארטישוק יש היסטוריה ארוכה באגן הים התיכון, ונרקמו עליו אגדות כבר [[מיתולוגיה יוונית|במיתולוגיה היוונית]], שם מסופר איך הגיע הארטישוק לעולם: |
||
[[זאוס]], מלך האלים, שהיה ידוע בחולשתו למין הנשי, יצא לפגוש את אחיו [[פוסידון]], אל הים. כאשר נפגשו האחים בחוף הים של האי זינרי (Zinari) נערה צעירה מקומית צעדה על החוף ועסקה באיסוף צדפים. זאוס ללא היסוס פתח בחיזור נמרץ וזכה בליבה של הנערה אשר נקראה קינרה. הוא העלה אותה אל הר האולימפוס ואף העניק לה מעמד של אלה, ובלבד שתוותר על חייה הקודמים עם בני התמותה. הנערה שמחה על השינוי החברתי, על האהבה והתהילה להם זכתה, אך לא עבר זמן רב לאחר שהגעגועים אל הוריה ואל הכפר הקטן ממנו באה היו גדולים מנשוא. היא חמקה ממאהבה למספר שעות וחזרה לכפר לחבק את הוריה. אך כשחזרה זאוס כעס כל כך על שהמרתה את פיו, שהחזיר אותה לכפר בו נולדה בצורת שיח קוצני ומכוער – הארטישוק, או הקינר ( |
[[זאוס]], מלך האלים, שהיה ידוע בחולשתו למין הנשי, יצא לפגוש את אחיו [[פוסידון]], אל הים. כאשר נפגשו האחים בחוף הים של האי זינרי (Zinari) נערה צעירה מקומית צעדה על החוף ועסקה באיסוף צדפים. זאוס ללא היסוס פתח בחיזור נמרץ וזכה בליבה של הנערה אשר נקראה קינרה. הוא העלה אותה אל הר האולימפוס ואף העניק לה מעמד של אלה, ובלבד שתוותר על חייה הקודמים עם בני התמותה. הנערה שמחה על השינוי החברתי, על האהבה והתהילה להם זכתה, אך לא עבר זמן רב לאחר שהגעגועים אל הוריה ואל הכפר הקטן ממנו באה היו גדולים מנשוא. היא חמקה ממאהבה למספר שעות וחזרה לכפר לחבק את הוריה. אך כשחזרה זאוס כעס כל כך על שהמרתה את פיו, שהחזיר אותה לכפר בו נולדה בצורת שיח קוצני ומכוער – הארטישוק, או הקינר (Cynar) כפי שהוא נקרא ב[[לטינית]]. |
||
בנוסף, ה[[יוונים]] וה[[רומאים]] התייחסו אל הארטישוק כאל צמח האהבה והאמינו שיש בו סגולה לבן זכר. |
בנוסף, ה[[יוונים]] וה[[רומאים]] התייחסו אל הארטישוק כאל צמח האהבה והאמינו שיש בו סגולה לבן זכר. |
גרסה מ־17:05, 22 באוגוסט 2018
ארטישוק | |
---|---|
מיון מדעי | |
ממלכה: | צומח |
מערכה: | בעלי פרחים |
מחלקה: | דו-פסיגיים |
סדרה: | אסטראים |
משפחה: | מורכבים |
סוג: | קנרס |
מין: | ארטישוק |
שם מדעי | |
Cynara scolymus |
ערך תזונתי ל-100 גרם | |
מים | 84.94 ג' |
---|---|
קלוריות | 47 קק"ל |
חלבונים | 3.27 ג' |
פחמימות | 10.51 ג' |
שומן | 0.15 ג' |
ויטמינים | |
‑ ויטמין A | 1 מק"ג |
‑ ויטמין B1 | 0.072 מ"ג |
‑ ויטמין B2 | 0.066 מ"ג |
‑ ויטמין B3 | 1.046 מ"ג |
‑ ויטמין B6 | 0.116 מ"ג |
‑ ויטמין C | 11.7 מ"ג |
ברזל | 1.28 מ"ג |
סידן | 44 מ"ג |
מגנזיום | 60 מ"ג |
זרחן | 90 מ"ג |
אשלגן | 370 מ"ג |
נתרן | 94 מ"ג |
סיבים תזונתיים | 5.4 ג' |
מקור: משרד החקלאות האמריקני |
אַרְטִישׁוֹק (בעברית: קִנְרֵס; שמו המדעי Cynara scolymus ובאנגלית: Artichoke שם שהתפתח מערבית (אל חרשף) ללטינית (אל קר'צופה לאלקצ'ופה) משם לאיטלקית (ארטי(גבוה)-צ'וקו(חותם)) אומץ לאנגלית (ארטיצ'וק) ועד לעברית בת ימינו - ארטישוק) הוא ירק מאכל ממשפחת המורכבים.
הארטישוק מכונה גם חֻרְשָׁף (מערבית: خرشوف, ח'רשוף), אך אין לו קשר עם הסוג הבוטני חורשף. כמו כן קיים בלבול בשמו עם הארטישוק הירושלמי שהוא מסוג "חמנית הפקעות". שם נוסף לארטישוק הוא צ'ינר.
מוצאו של הצמח במערב הים התיכון, שם הוא גדל בר גם כיום. לארצות הברית הגיע הארטישוק עם המתיישבים הספרדים בשנת 1600, ותפס לעצמו מקום של קבע בעיר קסטרוויל (Catroville) שבקליפורניה, שם מגדלים 80% מאספקת הארטישוק לארצות הברית כולה. האיטלקים מיצרים ממנו ליקר ממשפחת הביטר הנקרא צ'ינר (Cynar).
ב-100 גרם ארטישוק מבושל או אפוי יש 53 קלוריות, 2.89 גרם חלבון, 0.34 גרם שומן ו-8.6 גרם סיבים תזונתיים[1].
תיאור הצמח
הארטישוק הוא עשבוני קוצני רב-שנתי, המתנשא לגובה של עד 1.5 מטרים. שייך למשפחת המורכבים. לצמח שורש-אגירה מעמיק ומעובה.
הצמח גדל על מצע של אדמה כבדה ועמוקה. האבקתו נעשית על ידי חרקים, בעיקר דבורים, אך גם בדרך של האבקה עצמית. החלקים האכילים בצמח הם המצעית והחפים של קרקפת הפריחה, שנקטפים לפני פתיחתה. עונתו נמשכת מנובמבר עד מאי, כשהשיא בחודשי מרץ-אפריל, בהם נקטף 60% מהיבול. בחקלאות של היום, שיטת הריבוי, היא לרוב באמצעות נצרים.
בראשית החורף מפתח הצמח שושנת עלים ענקיים בגוון ירוק מאפיר (אורכם עד 80 ס"מ ורוחבם עד 50 ס"מ), שסועים לאונות בעלות קצה קוצני. הארטישוק מוכר כצמח מאכל יוקרתי ונחשב למעדן.
מיתוסים שנקשרו בארטישוק
לארטישוק יש היסטוריה ארוכה באגן הים התיכון, ונרקמו עליו אגדות כבר במיתולוגיה היוונית, שם מסופר איך הגיע הארטישוק לעולם:
זאוס, מלך האלים, שהיה ידוע בחולשתו למין הנשי, יצא לפגוש את אחיו פוסידון, אל הים. כאשר נפגשו האחים בחוף הים של האי זינרי (Zinari) נערה צעירה מקומית צעדה על החוף ועסקה באיסוף צדפים. זאוס ללא היסוס פתח בחיזור נמרץ וזכה בליבה של הנערה אשר נקראה קינרה. הוא העלה אותה אל הר האולימפוס ואף העניק לה מעמד של אלה, ובלבד שתוותר על חייה הקודמים עם בני התמותה. הנערה שמחה על השינוי החברתי, על האהבה והתהילה להם זכתה, אך לא עבר זמן רב לאחר שהגעגועים אל הוריה ואל הכפר הקטן ממנו באה היו גדולים מנשוא. היא חמקה ממאהבה למספר שעות וחזרה לכפר לחבק את הוריה. אך כשחזרה זאוס כעס כל כך על שהמרתה את פיו, שהחזיר אותה לכפר בו נולדה בצורת שיח קוצני ומכוער – הארטישוק, או הקינר (Cynar) כפי שהוא נקרא בלטינית.
בנוסף, היוונים והרומאים התייחסו אל הארטישוק כאל צמח האהבה והאמינו שיש בו סגולה לבן זכר.
הארטישוק במקורות
- בראשית רבה, פ"כ, כ"ג: "וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה, קוץ זה קינרס, דרדר אלו עכביות".
- משנה, מסכת כלאים, פרק ה', משנה ח': מוזכר הארטישוק במילים "והקנרס כלאים בכרם".
משנה עוקצין פרק א' משנה ו' - עוקץ קונרס טפח
- תוספתא (מרחשת, סימן נ'): "והמלפסין והכרכום והקנרא (או קנרס. כמשנתנו פ״ה דכלאים)".
קישורים חיצוניים
- נאוה רוזנפלד, שחקן העונה: הכניסו את הארטישוק לתפריט שלכם, באתר מעריב השבוע, 18 בפברואר 2015