ארטישוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןארטישוק
ארטישוק
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: אסטראים
משפחה: מורכבים
סוג: קינרס
מין: ארטישוק
תת־מין: Cynara cardunculus cardunculus
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Cynara cardunculus cardunculus
ארטישוק (טרי)
ערך תזונתי ל-100 גרם
מים 84.94 ג'
קלוריות 47 קק"ל
חלבונים 3.27 ג'
פחמימות 10.51 ג'
שומן 0.15 ג'
ויטמינים
 ‑ ויטמין A 1 מק"ג
 ‑ ויטמין B1 0.072 מ"ג
 ‑ ויטמין B2 0.066 מ"ג
 ‑ ויטמין B3 1.046 מ"ג
 ‑ ויטמין B6 0.116 מ"ג
 ‑ ויטמין C 11.7 מ"ג
ברזל 1.28 מ"ג
סידן 44 מ"ג
מגנזיום 60 מ"ג
זרחן 90 מ"ג
אשלגן 370 מ"ג
נתרן 94 מ"ג
סיבים תזונתיים 5.4 ג'
מקור: משרד החקלאות האמריקני
ארטישוק טבע דומם

אַרְטִישׁוֹק (שם עברי: קינרס[1]; שם מדעי: Cynara cardunculus; זן: scolymus) הוא זן תרבותי של מין ממשפחת המורכבים המשמש למאכל.

מוצאו של הצמח במערב הים התיכון, שם הוא גדל בר גם כיום. לארצות הברית הגיע הארטישוק עם המתיישבים הספרדים בשנת 1600, ותפס לעצמו מקום של קבע בעיר קסטרוויל (Catroville) שבקליפורניה, שם מגדלים 80% מאספקת הארטישוק לארצות הברית כולה. האיטלקים מיצרים ממנו ליקר ממשפחת הביטר הנקרא צ'ינר (Cynar).

ב-100 גרם ארטישוק מבושל או אפוי יש 53 קלוריות, 2.89 גרם חלבון, 0.34 גרם שומן ו-8.6 גרם סיבים תזונתיים[2].

שם הצמח[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו העברי קינרס מופיע במשנה[3] ובמקומות נוספים בספרות חז"ל, ומקורו כנראה מיוונית. הוא מכונה גם חֻרְשָׁף[4], מילה שהגיעה מהערבית (الخرشف, אל-ח'רשוף), מערבית נשאלה המילה לספרדית עתיקה כ-alcarchofa, ומשם לאיטלקית articiocco ולאנגלית כ-artichoke.[5]. למרות שמו אין לו קשר עם הסוג הבוטני חורשף. כמו כן קיים בלבול בשמו עם הארטישוק הירושלמי שהוא מסוג "חמנית הפקעות". שם נוסף לארטישוק הוא צ'ינר.

תיאור הצמח[עריכת קוד מקור | עריכה]

שדה ארטישוקים בסמוך למושב כפר מעש

הארטישוק הוא עשבוני קוצני רב-שנתי, המתנשא לגובה של עד 1.5 מטרים. שייך למשפחת המורכבים. לצמח שורש-אגירה מעמיק ומעובה.

הצמח גדל על מצע של אדמה כבדה ועמוקה. האבקתו נעשית על ידי חרקים, בעיקר דבורים, אך גם בדרך של האבקה עצמית. החלקים האכילים בצמח הם המצעית והחפים של קרקפת הפריחה, שנקטפים לפני פתיחתה. עונתו נמשכת מנובמבר עד מאי, כשהשיא בחודשי מרץ-אפריל, בהם נקטף 60% מהיבול. בחקלאות של היום, שיטת הריבוי, היא לרוב באמצעות נצרים.

בראשית החורף מפתח הצמח שושנת עלים ענקיים בגוון ירוק מאפיר (אורכם עד 80 ס"מ ורוחבם עד 50 ס"מ), שסועים לאונות בעלות קצה קוצני. הארטישוק מוכר כצמח מאכל יוקרתי ונחשב למעדן.

מיתוסים שנקשרו בארטישוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

לארטישוק יש היסטוריה ארוכה באגן הים התיכון, ונרקמו עליו אגדות כבר במיתולוגיה היוונית, שם מסופר איך הגיע הארטישוק לעולם:

זאוס, מלך האלים, שהיה ידוע בחולשתו למין הנשי, יצא לפגוש את אחיו פוסידון, אל הים. כאשר נפגשו האחים בחוף הים של האי זינרי (Zinari) נערה צעירה מקומית צעדה על החוף ועסקה באיסוף צדפים. זאוס ללא היסוס פתח בחיזור נמרץ וזכה בליבה של הנערה אשר נקראה קינרה. הוא העלה אותה אל הר האולימפוס ואף העניק לה מעמד של אלה, ובלבד שתוותר על חייה הקודמים עם בני התמותה. הנערה שמחה על השינוי החברתי, על האהבה והתהילה להם זכתה, אך לא עבר זמן רב לאחר שהגעגועים אל הוריה ואל הכפר הקטן ממנו באה היו גדולים מנשוא. היא חמקה ממאהבה למספר שעות וחזרה לכפר לחבק את הוריה. אך כשחזרה זאוס כעס כל כך על שהמרתה את פיו, שהחזיר אותה לכפר בו נולדה בצורת שיח קוצני ומכוער – הארטישוק, או הקינר (Cynar) כפי שהוא נקרא בלטינית.

בנוסף, היוונים והרומאים התייחסו אל הארטישוק כאל צמח האהבה והאמינו שיש בו סגולה לבן זכר.

הארטישוק במקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בראשית רבה, פ"כ, כ"ג: "וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה, קוץ זה קינרס, דרדר אלו עכביות".

משנה עוקצין פרק א' משנה ו' - עוקץ קונרס טפח

  • תוספתא (כלאים ג יב): "והבולפסין והרכפה והכרכום והקנרס".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]