לדלג לתוכן

כניעת גרמניה הנאצית – הבדלי גרסאות

מ
הוספת קישור לכניעה ללא תנאי
מ (הוספת קישור לכניעה ללא תנאי)
דניץ ניהל את [[ממשלת פלנסבורג|ממשלתו]] ב[[פלנסבורג]], [[עיר נמל]] בצפון גרמניה. הממשלה הייתה חסרת כוח ממשי, ועיקר פועלה היה ארגון תהליך כניעת המדינה.
 
ב־[[3 במאי]] הגיעה למפקדתו של ה[[פילדמרשל]] הבריטי [[ברנרד לו מונטגומרי]] בצפון-מערב גרמניה משלחת מטעם ראש מפקדת הכוחות המזוינים [[וילהלם קייטל]], בראשות מפקד הצי הגרמני [[הנס-גאורג פון פרידבורג]]. הגרמנים ביקשו ממונטגומרי שייקבל את כניעת הכוחות הגרמניים הנסוגים מפני הסובייטים, אולם מונטגומרי סירב לדון בגורל הכוחות הנמצאים בחזית הסובייטית, ודרש את כניעת הכוחות שנמצאים בחזית שלו. לבסוף, אחרי שפון פריידבורג חזר למפקדה הגרמנית וקיבל אישור הוא שב למפקדתו של מונטגומרי, שם חתם ב-[[4 במאי]] בשעה 18:30 על [[כניעה ללא תנאי]] של הכוחות הגרמניים ב[[הולנד]], בצפון-מערב גרמניה וב[[דנמרק]], החל מה־[[5 במאי]] בשעה 08:00 (לפי [[שעון קיץ|שעון הקיץ]] הבריטי). מונטגומרי אירגן טקס פומבי לעיני התקשורת, בין השאר כדי ליטול חלק מהתהילה של [[דווייט אייזנהאואר]]. כניעה דומה, אך פחות מתוקשרת, התקיימה למחרת בדרום גרמניה.
 
פון פריידבורג טס ממפקדתו של מונטגומרי למפקדתו של אייזנהאואר, המפקד העליון של כוחות בעלות הברית באירופה, ב[[ריימס]] שבצפון מזרח צרפת. וב-[[6 במאי]] שלח דניץ לריימס את הגנרל [[אלפרד יודל]], ונתן לו את הסמכות הבלעדית לחתום על כניעה. יודל ניסה להגיע עם האמריקאים להסכם נפרד, או לפחות להרוויח זמן שבו כמה שיותר חיילים גרמניים ייכנעו לאמריקנים או לבריטים ולא לסובייטים. אולם אייזנהאואר הבטיח לסובייטים שהוא לא יחתום על הסכם נפרד והבהיר את זה לגרמנים. כמו כן אייזנהאואר סירב להיפגש עם המשלחת הגרמנית עד שיחתם הסכם כניעה ללא תנאי, וראש צוות המשא ומתן מצד בעלות הברית היה ראש המטה שלו, וולטר באדל סמית. בסופו של היום, לאחר שיודל נואש מניסיונותיו להגיע להסכם נפרד עם ארצות הברית ובריטניה, הוא הסכים לקבל את הנוסח שהכתיב אייזנהאואר לכניעה, כשההישג היחידי היה דחיית כניסת הכניעה לתוקף בכמעט שתי יממות, דבר שאיפשר מעבר עוד חיילים ואזרחים מהחזית המזרחית כדי להיכנע בחזית המערבית.