יוונית איונית

היסטוריה של היוונית אלפבית יווני - כתב ליניארי ב'

פרוטו-יוונית (בערך 2000 לפנה"ס)

יוונית מיקנית (בערך 1600 לפנה"ס–1100 לפנה"ס)

יוונית עתיקה (בערך 800 לפנה"ס–300 לפנה"ס) דיאלקטים יווניים: איולית, ארקדו-קיפריוטית, אטית-איונית, דורית; יוונית הומרית דיאלקט אפשרי: מקדונית

יוונית קוינה (מ-300 לפנה"ס)

יוונית ביזנטית (בערך 330 אחרי-הספירה–1453)

יוונית מודרנית (מ-1453) צאקונית, יווניטיקה, קאתארבוסה, דימוטיקי, יוונית פונטית, יוונית מודרנית סטנדרטית, קפריסאית יוונית, יוונית כרתאית

יוונית יוֹנִית (או אִיוֹנִית) היא ניב יווני עתיק שהיה חלק מקבוצת הניבים היונית-אטית (ראו ניבים יווניים).

הניב היוני במקורו התפשט מיבשת יוון אל האיים שבתוך הים האגאי, בזמן הפלישה הדורית בערך במאה ה-11 לפני הספירה.

בסוף תקופת המעבר היוונית במאה השמינית לפנה"ס, מרכז החוף המערבי של אסיה הקטנה, כולל האיים כיוס וסאמוס, היוו את מרכז יוניה. הניב היוני דובר גם באיים שבמרכז הים האגאי ובאי אאובויה, שמצפון לאתונה. בעקבות יישוב היונים בשטחים נוספים, התפשט הניב במהרה בצפון הים האגאי, באזור הים השחור ובמערב הים התיכון.

הניב היוני מחולק לשתי תקופות מרכזיות: יונית עתיקה ויונית חדשה. המעבר המדויק בין שתי התקופות אינו ידוע, אבל משוער שהוא התרחש באזור שנת 600 לפנה"ס.

העבודות ההומריות (האיליאדה, האודיסאה, ומספר הִמְנוֹנִים לאלי יוון שנכתבו בסגנון הומר) ועבודותיו של הסיודוס, נכתבו בניב ספרותי שנקרא יוונית אפית או הומרית, שהורכב מיונית עתיקה וקצת מהאיולית. המשורר ארכילוכוס כתב ביונית עתיקה.

המחברים הידועים ביותר שכתבו ביונית חדשה הם הרודוטוס והיפוקרטס.

מפת חלוקת הדיאלקטים היוונים (400 לפנה"ס). הניב היוני-אטי מסומן בסגול.