ליברלים עצמאיים – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Rutohana (שיחה | תרומות)
NewKnowNow (שיחה | תרומות)
ראו "המפלגות בישראל" מאת בנימין נויברגר בפרק על הליברלים העצמאיים.
שורה 20: שורה 20:
שרי המפלגה נהגו להתפטר מהכנסת עם התמנותם לשרים בממשלה, כדי להכניס את הבאים אחריהם ברשימת המתמודדים לכנסת. כך עשה קול בהתמנותו לשר ב[[ממשלת ישראל השלוש עשרה]] לאחר הבחירות לכנסת השישית, ובעת מינויו לשר ב[[ממשלת ישראל החמש עשרה]] לאחר הבחירות לכנסת השביעית וכך עשו קול ו[[גדעון האוזנר]] בעת מינוים לשרים ב[[ממשלת ישראל השש עשרה]] לאחר הבחירות לכנסת השמינית.
שרי המפלגה נהגו להתפטר מהכנסת עם התמנותם לשרים בממשלה, כדי להכניס את הבאים אחריהם ברשימת המתמודדים לכנסת. כך עשה קול בהתמנותו לשר ב[[ממשלת ישראל השלוש עשרה]] לאחר הבחירות לכנסת השישית, ובעת מינויו לשר ב[[ממשלת ישראל החמש עשרה]] לאחר הבחירות לכנסת השביעית וכך עשו קול ו[[גדעון האוזנר]] בעת מינוים לשרים ב[[ממשלת ישראל השש עשרה]] לאחר הבחירות לכנסת השמינית.


בבחירות לכנסות ה-6-8 הייתה התמיכה במפלגה יציבה והיא זכתה ל-4-5 מנדטים, בדומה לתמיכה לה זכתה [[המפלגה הפרוגרסיבית]]. אולם, בבחירות לכנסת התשיעית קיבלו הליברלים העצמאיים מנדט יחיד, לאחר שרוב מצביעיהם עברו להצביע עבור [[התנועה הדמוקרטית לשינוי]]{{הערה|שבח וייס, '''שלטון, אופוזיציה ואלטרנטיבה''', עם עובד, 1981, עמוד 50}}. בעקבות [[המהפך]] נותרה המפלגה ב[[אופוזיציה]]. בינואר 1978 העלה [[גדעון האוזנר]], נציג המפלגה בכנסת, את ההצעה לבחון הצטרפות לקואליציה, ו[[משה קול]] שהיה אז יו"ר הנהלת המפלגה התנגד לה{{הערה|{{מעריב|משה מייזלס|איפה יישב האיש הבודד|1978/01/12|01903}}}} והביא לדחייתה ברוב של 48 נגד 30{{הערה|{{מעריב|משה מייזלס|אתה זיידל? שאל קול את האוזנר|1978/01/13|00413}}}}. בעקבות זאת נוצרה מתיחות בין קול והאוזנר שהתאחתה לאחר חודשים ספורים{{הערה|{{מעריב|משה מייזלס|כנס העצמאות המתארגנת|1978/04/14|02101}}}}. מספטמבר 1978 עד אוגוסט 1979 התקיימו דיונים בין הליברלים העצמאיים ו[[מפלגת שינוי]] על איחוד{{הערה|{{מעריב||ש"י ול"ע דנים על הצהרת כוונות משותפת|1978/09/15|00403}}{{ש}}{{מעריב|משה מייזלס|ש"י ול"ע דנים על מרכז ליברלי|1978/09/22|02302}}{{ש}}{{מעריב|אברהם תירוש|מפלגות ש"י ול"ע דנות באיחוד ביניהן|1979/08/13|00404}}}}, שלא יצא אל הפועל. ב[[הבחירות לכנסת העשירית|בחירות לכנסת העשירית]] לא הצליחה לעבור את [[אחוז החסימה (ישראל)|אחוז החסימה]] וב[[הבחירות לכנסת האחת עשרה|בחירות לכנסת האחת עשרה]] התמודדה במסגרת [[המערך]].
בבחירות לכנסות ה-6-8 הייתה התמיכה במפלגה יציבה והיא זכתה ל-4-5 מנדטים, בדומה לתמיכה לה זכתה [[המפלגה הפרוגרסיבית]]. אולם, בבחירות לכנסת התשיעית קיבלו הליברלים העצמאיים מנדט יחיד, לאחר שרוב מצביעיהם עברו להצביע עבור [[התנועה הדמוקרטית לשינוי]]{{הערה|שבח וייס, '''שלטון, אופוזיציה ואלטרנטיבה''', עם עובד, 1981, עמוד 50}}. בעקבות [[המהפך]] נותרה המפלגה ב[[אופוזיציה]]. בינואר 1978 העלה [[גדעון האוזנר]], נציג המפלגה בכנסת, את ההצעה לבחון הצטרפות לקואליציה, ו[[משה קול]] שהיה אז יו"ר הנהלת המפלגה התנגד לה{{הערה|{{מעריב|משה מייזלס|איפה יישב האיש הבודד|1978/01/12|01903}}}} והביא לדחייתה ברוב של 48 נגד 30{{הערה|{{מעריב|משה מייזלס|אתה זיידל? שאל קול את האוזנר|1978/01/13|00413}}}}. בעקבות זאת נוצרה מתיחות בין קול והאוזנר שהתאחתה לאחר חודשים ספורים{{הערה|{{מעריב|משה מייזלס|כנס העצמאות המתארגנת|1978/04/14|02101}}}}. מספטמבר 1978 עד אוגוסט 1979 התקיימו דיונים בין הליברלים העצמאיים ו[[מפלגת שינוי]] על איחוד{{הערה|{{מעריב||ש"י ול"ע דנים על הצהרת כוונות משותפת|1978/09/15|00403}}{{ש}}{{מעריב|משה מייזלס|ש"י ול"ע דנים על מרכז ליברלי|1978/09/22|02302}}{{ש}}{{מעריב|אברהם תירוש|מפלגות ש"י ול"ע דנות באיחוד ביניהן|1979/08/13|00404}}}}, שלא יצא אל הפועל. ב[[הבחירות לכנסת העשירית|בחירות לכנסת העשירית]] לא הצליחה לעבור את [[אחוז החסימה (ישראל)|אחוז החסימה]] וב[[הבחירות לכנסת האחת עשרה|בחירות לכנסת האחת עשרה]] התמודדה במסגרת [[המערך]]. ב[הבחירות לכנסת השתים עשרה|בחירות לכנסת השתים עשרה]] התמודדה המפלגה ברשימה משותפת ביחד עם [[מפלגת שינוי]] ו[[מפלגת המרכז הליברלי]], רשימה חדשה שהורכבה מפורשי [[המפלגה הליברלית]]. מכיוון שנציג הליברלים העצמאיים מוקם במקום השלישי ברשימה שזכתה לשני מנדטים בלבד, לא זכתה המפלגה לייצוג בכנסת זו. לקראת [[הבחירות לכנסת השלוש עשרה]] התמזגה מפלגת הליברלים העצמאיים לתוך מפלגת העבודה ומועמדה [[צבי ניר]] מוקם במקום ה-49 ברשימת מפלגת העבודה לכנסת.


==נציגי המפלגה בכנסת==
==נציגי המפלגה בכנסת==

גרסה מ־06:15, 27 במאי 2020

המפלגה הליברלית העצמאית לישראל
ליברלים עצמאיים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מנהיגים משה קול, גדעון האוזנר, יצחק ארצי
תקופת הפעילות 16 במרץ 1965 – 1984 (כ־18 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
אפיון מפלגת מרכז ליברלית
אידאולוגיות ליברליזם חברתי, קידמה, חילוניות עריכת הנתון בוויקינתונים
כנסות 5 - 9, 11
ממשלות 13, 14, 15, 16, 17, 21*, 22*
*הייתה חברה בקואליציה; העבודה חברתה לסיעה
המשותפת המערך יוצגה בממשלה
אותיות לע
שיא כוחה 7 מנדטים (כסיעת פורשים, הכנסת החמישית)
שפל כוחה לא נכנסה (הכנסת העשירית)
נוצרה מתוך יוצאי המפלגה הפרוגרסיבית שבמפלגה הליברלית הישראלית
התמזגה לתוך המערך ולבסוף לשינוי
מיקום במפה הפוליטית מרכז
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ליברלים עצמאיים או בראשי תיבות ל"ע, הייתה מפלגת מרכז בעלת השקפה ליברלית שהתפצלה מהמפלגה הליברלית הישראלית בשלהי הכנסת החמישית, לאחר שזו האחרונה חברה לתנועת החרות בהקמת גח"ל (גוש חרות ליברלים, במסגרתו התמודדו שתי המפלגות במשותף לכנסת). שמה המלא של המפלגה היה המפלגה הליברלית העצמאית לישראל. רוב חברי המפלגה החדשה היו חברים לפני-כן במפלגה הפרוגרסיבית. המפלגה הייתה מיוצגת בכנסות החמישית עד התשיעית, והייתה חברה קבועה בממשלות מפלגת העבודה עד המהפך.

חברים בולטים במפלגה: משה קול, אשר שימש כשר הפיתוח ושר התיירות, גדעון האוזנר - שימש כשר בלי תיק בממשלה ה-16 וה-17, יהודה שערי - שימש כסגן שר הפיתוח וכסגן שר התיירות, יצחק גולן, נסים אליעד.

תולדות המפלגה

שרי המפלגה נהגו להתפטר מהכנסת עם התמנותם לשרים בממשלה, כדי להכניס את הבאים אחריהם ברשימת המתמודדים לכנסת. כך עשה קול בהתמנותו לשר בממשלת ישראל השלוש עשרה לאחר הבחירות לכנסת השישית, ובעת מינויו לשר בממשלת ישראל החמש עשרה לאחר הבחירות לכנסת השביעית וכך עשו קול וגדעון האוזנר בעת מינוים לשרים בממשלת ישראל השש עשרה לאחר הבחירות לכנסת השמינית.

בבחירות לכנסות ה-6-8 הייתה התמיכה במפלגה יציבה והיא זכתה ל-4-5 מנדטים, בדומה לתמיכה לה זכתה המפלגה הפרוגרסיבית. אולם, בבחירות לכנסת התשיעית קיבלו הליברלים העצמאיים מנדט יחיד, לאחר שרוב מצביעיהם עברו להצביע עבור התנועה הדמוקרטית לשינוי[1]. בעקבות המהפך נותרה המפלגה באופוזיציה. בינואר 1978 העלה גדעון האוזנר, נציג המפלגה בכנסת, את ההצעה לבחון הצטרפות לקואליציה, ומשה קול שהיה אז יו"ר הנהלת המפלגה התנגד לה[2] והביא לדחייתה ברוב של 48 נגד 30[3]. בעקבות זאת נוצרה מתיחות בין קול והאוזנר שהתאחתה לאחר חודשים ספורים[4]. מספטמבר 1978 עד אוגוסט 1979 התקיימו דיונים בין הליברלים העצמאיים ומפלגת שינוי על איחוד[5], שלא יצא אל הפועל. בבחירות לכנסת העשירית לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה ובבחירות לכנסת האחת עשרה התמודדה במסגרת המערך. ב[הבחירות לכנסת השתים עשרה|בחירות לכנסת השתים עשרה]] התמודדה המפלגה ברשימה משותפת ביחד עם מפלגת שינוי ומפלגת המרכז הליברלי, רשימה חדשה שהורכבה מפורשי המפלגה הליברלית. מכיוון שנציג הליברלים העצמאיים מוקם במקום השלישי ברשימה שזכתה לשני מנדטים בלבד, לא זכתה המפלגה לייצוג בכנסת זו. לקראת הבחירות לכנסת השלוש עשרה התמזגה מפלגת הליברלים העצמאיים לתוך מפלגת העבודה ומועמדה צבי ניר מוקם במקום ה-49 ברשימת מפלגת העבודה לכנסת.

נציגי המפלגה בכנסת

ח"כים בסיעה בכנסות שבהן פעלה
משה קול
כנסת חברי כנסת הערות
הכנסת החמישית (1961) 7 מנדטים: יצחק גולן, יזהר הררי, רחל כהן-כגן, בנו כהן, משה קול, פנחס רוזן, יהודה שערי הסיעה נוצרה ב-16 במרץ 1965 עם פרישת חבריה מהמפלגה הליברלית, על רקע איחודה של זו עם חרות במסגרת גח"ל.
הכנסת השישית (1965) 5 מנדטים: נסים אליעד, יצחק גולן, גדעון האוזנר, יזהר הררי, משה קול, פנחס רוזן, יהודה שערי
הכנסת השביעית (1969) 4 מנדטים: נסים אליעד, יצחק גולן, גדעון האוזנר, משה קול, יהודה שערי ב-15 בדצמבר 1969 פרש מהכנסת משה קול. החליף אותו נסים אליעד.
הכנסת השמינית (1973) 4 מנדטים: נסים אליעד, יצחק גולן, גדעון האוזנר, הלל זיידל, משה קול, יהודה שערי
הכנסת התשיעית (1977) מנדט אחד: גדעון האוזנר
  • מועמדים בולטים שלא נכנסו לכנסת: נסים אליעד. לרשימת מועמדים מלאה: [1]
מועמדי המפלגה לכנסת העשירית (1981) יצחק ארצי, נסים אליעד, יצחק בר-לבב
הכנסת ה-11 (1984) במסגרת המערך מנדט אחד (מתוך 44 לרשימה כולה): יצחק ארצי ארצי פרש מהמערך ב-15 במרץ 1988 והצטרף למפלגת שינוי.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים