ליברלים עצמאיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המפלגה הליברלית העצמאית לישראל
אפיון מפלגת מרכז ליברלית
כנסות 5 - 9, 11
ממשלות 13, 14, 15, 16, 17, 21*, 22*
*הייתה חברה בקואליציה; העבודה חברתה לסיעה
המשותפת המערך יוצגה בממשלה
אותיות לע
מנהיגים משה קול, גדעון האוזנר, יצחק ארצי
שיא כוחה 7 מנדטים (כסיעת פורשים, הכנסת החמישית)
נוצרה מתוך יוצאי המפלגה הפרוגרסיבית שבמפלגה הליברלית הישראלית
התמזגה לתוך המערך ולבסוף לשינוי

ליברלים עצמאיים או בראשי תיבות ל"ע, הייתה מפלגת מרכז בעלת השקפה ליברלית שהתפצלה מהמפלגה הליברלית הישראלית בשלהי הכנסת החמישית, לאחר שזו האחרונה חברה לתנועת החרות בהקמת גח"ל (גוש חרות ליברלים, במסגרתו התמודדו שתי המפלגות במשותף לכנסת). שמה המלא של המפלגה היה המפלגה הליברלית העצמאית לישראל. רוב חברי המפלגה החדשה היו חברים לפני-כן במפלגה הפרוגרסיבית. המפלגה הייתה מיוצגת בכנסות החמישית עד התשיעית, והייתה חברה קבועה בממשלות מפלגת העבודה עד המהפך.

חברים בולטים במפלגה: משה קול, אשר שימש כשר הפיתוח ושר התיירות, גדעון האוזנר - שימש כשר בלי תיק בממשלה ה-16 וה-17, יהודה שערי - שימש כסגן שר הפיתוח וכסגן שר התיירות, יצחק גולן, נסים אליעד.

תולדות המפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרי המפלגה נהגו להתפטר מהכנסת עם התמנותם לשרים בממשלה, כדי להכניס את הבאים אחריהם ברשימת המתמודדים לכנסת. כך עשה קול בהתמנותו לשר בממשלת ישראל השלוש עשרה לאחר הבחירות לכנסת השישית, ובעת המתנותו לשר בממשלת ישראל החמש עשרה לאחר הבחירות לכנסת השביעית וכך עשו קול וגדעון האוזנר בעת המתמנותם לשרים בממשלת ישראל השש עשרה לאחר הבחירות לכנסת השמינית.

בבחירות לכנסות ה-6-8 הייתה התמיכה במפלגה יציבה והיא זכתה ל-4-5 מנדטים, בדומה לתמיכה לה זכתה המפלגה הפרוגרסיבית. אולם, בבחירות לכנסת התשיעית קיבלו הליברלים העצמאיים מנדט יחיד, לאחר שרוב מצביעיהם עברו להצביע עבור התנועה הדמוקרטית לשינוי[1]. בעקבות המהפך נותרה המפלגה באופוזיציה. בינואר 1978 העלה גדעון האוזנר, נציג המפלגה בכנסת, את ההצעה לבחון הצטרפות לקואליציה, ומשה קול שהיה אז יו"ר הנהלת המפלגה התנגד לה[2] והביא לדחייתה ברוב של 48 נגד 30[3]. בעקבות זאת נוצרה מתיחות בין קול והאוזנר שהתאחתה לאחר חודשים ספורים[4]. מספטמבר 1978 עד אוגוסט 1979 התקיימו דיונים בין הליברלים העצמאיים ומפלגת שינוי על איחוד[5], שלא יצא אל הפועל. בבחירות לכנסת העשירית לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה ובבחירות לכנסת האחת עשרה התמודדה במסגרת המערך.

נציגי המפלגה בכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ח"כים בסיעה בכנסות שבהן פעלה
משה קול
כנסת חברי כנסת הערות
הכנסת החמישית (1961) 7 מנדטים: יצחק גולן, יזהר הררי, רחל כהן-כגן, בנו כהן, משה קול, פנחס רוזן, יהודה שערי הסיעה נוצרה ב-16 במרץ 1965 עם פרישת חבריה מהמפלגה הליברלית, על רקע איחודה של זו עם חרות במסגרת גח"ל.
הכנסת השישית (1965) 5 מנדטים: נסים אליעד, יצחק גולן, גדעון האוזנר, יזהר הררי, משה קול, פנחס רוזן, יהודה שערי
הכנסת השביעית (1969) 4 מנדטים: נסים אליעד, יצחק גולן, גדעון האוזנר, משה קול, יהודה שערי ב-15 בדצמבר 1969 פרש מהכנסת משה קול. החליף אותו נסים אליעד.
הכנסת השמינית (1973) 4 מנדטים: נסים אליעד, יצחק גולן, גדעון האוזנר, הלל זיידל, משה קול, יהודה שערי
הכנסת התשיעית (1977) מנדט אחד: גדעון האוזנר
  • מועמדים בולטים שלא נכנסו לכנסת: נסים אליעד. לרשימת מועמדים מלאה: [1]
מועמדי המפלגה לכנסת העשירית (1981) יצחק ארצי, נסים אליעד, יצחק בר-לבב
הכנסת ה-11 (1984) במסגרת המערך מנדט אחד (מתוך 44 לרשימה כולה): יצחק ארצי ארצי פרש מהמערך ב-15 במרץ 1988 והצטרף למפלגת שינוי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שבח וייס, שלטון, אופוזיציה ואלטרנטיבה, עם עובד, 1981, עמוד 50
  2. ^ משה מייזלסאיפה יישב האיש הבודד, מעריב, 12 בינואר 1978
  3. ^ משה מייזלסאתה זיידל? שאל קול את האוזנר, מעריב, 13 בינואר 1978
  4. ^ משה מייזלסכנס העצמאות המתארגנת, מעריב, 14 באפריל 1978
  5. ^ ש"י ול"ע דנים על הצהרת כוונות משותפת, מעריב, 15 בספטמבר 1978
    משה מייזלסש"י ול"ע דנים על מרכז ליברלי, מעריב, 22 בספטמבר 1978
    אברהם תירוש, מפלגות ש"י ול"ע דנות באיחוד ביניהן, מעריב, 13 באוגוסט 1979