הכנסת האחת עשרה
 | |
| ממשלות |
הממשלה העשרים ואחת הממשלה העשרים ושתיים |
|---|---|
| תקופת כהונה |
13 באוגוסט 1984 – 21 בנובמבר 1988 (4 שנים ו־14 שבועות) |
| מערכת בחירות | 23 ביולי 1984 |
| הנהגה | |
| יו"ר הכנסת |
שלמה הלל  |
| ראש הממשלה |
שמעון פרס יצחק שמיר |
| ראש הקואליציה | רפאל אדרי, חיים קופמן |
| ראש האופוזיציה | יובל נאמן |
| הרכב הכנסת | |
 | |
| מפלגת השלטון | המערך והליכוד |
  | |
הכנסת האחת עשרה החלה בתאריך 13 באוגוסט 1984, בעקבות תוצאות הבחירות לכנסת האחת עשרה מ-23 ביולי 1984, וכיהנה עד 21 בנובמבר 1988. זו הכנסת הראשונה שמילאה את ימיה מאז הכנסת השביעית, והכנסת השנייה באורכה, אחרי הכנסת השלישית.
את ישיבת הפתיחה של הכנסת פתח נשיא המדינה חיים הרצוג, ומסר את ניהול הישיבה ליוסף בורג זקן חברי הכנסת, שהחזיק בתפקיד עד בחירת שלמה הלל נציג המערך לתפקיד יושב ראש הכנסת.
הרכב פוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
תוצאות הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הבחירות לכנסת האחת עשרה
אלו הן תוצאות הבחירות והרכב הסיעות עם תחילת כהונתה של הכנסת האחת עשרה:
- המערך - 44 מושבים
- הליכוד - 41 מושבים
- התחיה-צומת - 5 מושבים
- מפד"ל - 4 מושבים
- חד"ש - 4 מושבים
- ש"ס - 4 מושבים
- שינוי - 3 מושבים
- רצ - 3 מושבים
- יחד - 3 מושבים
- הרשימה המתקדמת לשלום - 2 מושבים
- אגודת ישראל - 2 מושבים
- מורשה - 2 מושבים
- תמ"י - מושב אחד
- כך - מושב אחד
- אומץ - מושב אחד
גושים פוליטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| גוש | רשימות | מושבים בכנסת |
|---|---|---|
| גוש הימין | הליכוד, התחיה-צומת, מפד"ל, מורשה, כ"ך, אומץ, תמ"י. | 55 מושבים |
| גוש השמאל | המערך, ר"צ, שינוי חד"ש-הפנתרים השחורים. | 54 מושבים |
| גוש המרכז | יחד. | 3 מושבים |
| חרדים | ש"ס, אגודת ישראל. | 6 מושבים |
| ערבים | הרשימה המתקדמת לשלום. | 2 מושבים |
תוצאות הבחירות יצרו שוויון בין גוש הימין לגוש השמאל, ועל כן לא היה מנוס מהקמתה של ממשלת אחדות לאומית, שהתבססה על רוטציה בראשות הממשלה בין מנהיג מפלגת העבודה למנהיג הליכוד. עבודת הכנסת נפגעה כתוצאה מהעובדה ש-97 מחברי הכנסת – 85 מהם מהמערך ומהליכוד – נמנו עם הקואליציה, ועל מנת לאפשר לחברי האופוזיציה למלא את תפקידם כראוי הוכנסו שינויים בתקנון הכנסת, למשל, לגבי מספר חברי הכנסת הרשאים לבקש כינוס של הכנסת בזמן פגרה.
בבחירות לכנסת האחת-עשרה נבחרה לראשונה ש"ס, מפלגה חרדית ספרדית, ובניגוד למפלגות חדשות רבות אחרות היא הייתה למרכיב קבוע בכל הכנסות מאז ועד היום. כניסתו של מאיר כהנא לכנסת בראשות רשימת כך, לאחר שבשלוש מערכות הבחירות שקדמו לבחירות לכנסת זו לא עברה רשימה זו את אחוז החסימה, הובילה לכמה תיקוני חקיקה, שנועדו למנוע מרשימות המסיתות לגזענות להיבחר לכנסת בעתיד. באותם תיקונים נקבע גם שרשימות השוללות את אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל ואת היותה מדינתו של העם היהודי, לא יוכלו להתמודד בבחירות לכנסת. בצד השני של הקשת הפוליטית, הופיעה בכנסת האחת-עשרה מפלגה ערבית-יהודית רדיקלית חדשה – הרשימה המתקדמת לשלום. כמו כן, לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה, בדצמבר 1987, פרש עבד-אלוהאב דראושה ממפלגת העבודה והקים מפלגה חדשה, המפלגה הדמוקרטית הערבית.
ההרכב הקואליציוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
כחודש לאחר השבעת הכנסת ב-13 באוגוסט 1984, הרכיב שמעון פרס את ממשלתו, הממשלה ה-21, ממשלת אחדות לאומית בהשתתפות רבות מסיעות הבית מהצד השמאלי והימני של המפה הפוליטית. בממשלה היו חברים תחילה 97 חברים ולאחר מכן ירדו ל 96.
לאחר שנתיים בתפקיד ראש הממשלה, פינה שמעון פרס את כיסא ראש הממשלה לשר החוץ יצחק שמיר, על פי הסכם הרוטציה בין הליכוד למערך והוקמה הממשלה ה-22, בראשות יצחק שמיר, שקיבלה בתחילה אמון של 96 ח"כים ולאחר פרישת שינוי מהממשלה 93 ח"כים.
אירועים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחד הנושאים הראשונים שהעסיקו את הממשלה ואת הכנסת היה משבר מניות הבנקים. כדי לרסן את האינפלציה התלת-ספרתית ולייצב את הכלכלה, נקט שר האוצר יצחק מודעי, בשיתוף פעולה מלא עם ראש הממשלה שמעון פרס, מדיניות כלכלית תקיפה, שאמנם שיפרה את מצב המשק, אך הביאה לעלייה בשיעור האבטלה. כמו כן, גרמה מדיניותו למשברים פיננסיים במגזרים רבים במשק. עם תוכנית הייצוב הכלכלי נולד גם חוק ההסדרים, שאיפשר למשרד האוצר לשנות בקלות, ללא דיון ציבורי רציני, חוקים רבים על מנת לבצע את התוכנית הכלכלית. אף שכבר אז הייתה התנגדות עזה לחוק ההסדרים, בשל הפגיעה שלו בפעולותיה של הכנסת כזרוע המחוקקת וכמפקחת על עבודת הממשלה, הפך חוק זה לבן לוויה קבוע לחוק התקציב השנתי. נקודת ציון נוספת מבחינה כלכלית בתקופת כהונתה של כנסת זו היה פרסום דוח ועדת בייסקי בנושא הרצת מניות הבנקים והמפולת של מניות אלו, שהתרחשו בתקופת הכנסת הקודמת.
בתחום הביטחוני, ב-1985 נתקבלה בממשלה החלטה להוציא את צה"ל מלבנון, למעט מאזור הביטחון בדרום, וננקטה פעילות נמרצת לשחרור השבויים הישראלים שהוחזקו בידי ארגוני הטרור.
במהלך כהונתה של כנסת זו תוקנה הפקודה למניעת טרור, ונאסרו מגעים שלא מטעם הממשלה עם אש"ף ועם ארגוני הטרור האחרים. התקפות טרור על אנשים בודדים, כמו רצח שני המטיילים ליד מנזר כרמיזן שבקרבת ירושלים ורצח הילד רמי חבה באלון-מורה, היו תכופות יותר.
נושאים רבים הקשורים לתהליך השלום, רובם שנויים במחלוקת, עלו לדיון בשנים אלו. החשובים שבהם היו הסכם לונדון, שנחתם על ידי שר החוץ שמעון פרס והמלך חוסיין באפריל 1987, ללא ידיעת ראש הממשלה יצחק שמיר, ועסק בנהלים למשא-ומתן לשלום; תוכנית רייגן לשלום במזרח התיכון; ההצעה להנהיג אוטונומיה חד-צדדית לפלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה והחזרת טאבה למצרים, לאחר שנקבע בבוררות שטאבה נכללת באזורים שעל ישראל להחזיר למצרים על-פי הסכם השלום בין שתי המדינות.
כמה מהנושאים הציבוריים המרכזיים בתקופת כהונתה של הכנסת האחת-עשרה היו למעשה ספיחים של פרשות שאירעו בתקופת כנסת הקודמת, למשל פרשת השב"כ, שפרצה בעקבות פרשת אוטובוס 300, ופרשת העמדתם לדין, מאסרם ושחרורם של רוב עצורי המחתרת היהודית. נוסף עליהם, נדונו בכנסת אירועים רבים, למשל, נפילתו של הנווט רון ארד בשבי ה"חזבאללה"; משפט דמיאניוק; תפיסתו של יונתן פולארד על ידי הרשויות בארצות הברית בחשד שריגל לטובת ישראל; פרשת מרדכי ואנונו, הישראלי שמכר לעיתון לונדוני מידע על תוכנית הגרעין של ישראל, נחטף והובא ארצה על ידי המוסד והועמד לדין. נושאים נוספים שהכנסת עסקה בהם היו בעיית הנשירה – הגירתם של יהודים שיצאו את ברית המועצות עם ויזות ישראליות לארצות המערב, המשבר במערכת הבריאות, לרבות סוגיית הרפואה השחורה ונושא השתלת האיברים, בעיית החינוך האפור ובריחת המוחות.
במהלך כהונת הכנסת האחת-עשרה ניסו המערך והליכוד להגיע להסכם על שינוי שיטת הבחירות ועל הנהגת שיטה מעורבת, כך שחלק מחברי הכנסת ייבחרו באזורי בחירה (בכל אזור בחירה ייבחרו 4–5 נציגים), וחלק מחברי הכנסת ימשיכו להיבחר בשיטת הייצוג היחסי, השיטה הנהוגה בישראל מאז הקמתה. אף שהושג הסכם עקרוני בנושא זה, הניסיון נכשל משום שמרכז הליכוד דחה את ההצעה.
לקראת סוף כהונת הכנסת פרצה ביהודה ושומרון התקוממות, אלימה ברובה, שנקראה האינתיפדה הראשונה, שהחלה ב-9 בדצמבר 1987, נחלשה באופן משמעותי לאחר מלחמת המפרץ ב-1991, ורשמית הסתיימה עם חתימתם של הסכמי אוסלו ב-1993. במהלכה התקוממו התושבים הפלסטינים ביהודה ושומרון ורצועת עזה כנגד השלטון הישראלי.
חקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוקי יסוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חוק יסוד: מבקר המדינה - חוק יסוד אשר הסדיר את כלל ההלכות הכלליות והסדרת מעמדו של מבקר המדינה. חוק זה נחקק על מנת לאגד חוקים קודמים ולקבע את תפקידיו ואחריותו של מבקר המדינה, כמו גם את אחריותו רק בפני הכנסת ולא הממשלה.
- חוק יסוד: הכנסת (תיקון מס' 9) - תיקון חוק היסוד כתוצאה מכניסת תנועת כ"ך בראשותו של הרב מאיר כהנא ומטרתו למנוע ממפלגות המוגדרות על פי החוק כגזעניות להתמודד בבחירות לכנסת.
חקיקה כלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חוק יסודות התקציב, התשמ״ה–1985 - קבע את עקרונותיו של תקציב המדינה ואת אופן ניהולו.
חקיקה חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חוק גיל פרישה שווה לעובדת ולעובד חוק שקבע את גיל הפרישה מהעבודה.
- חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה
- חוק שכר מינימום - חוק שקבע את גובה שכר המינימום שיש לשלם לעובד.
- חוק אזור סחר חופשי באילת - חוק שהעניק הקלות מס אחדות לתושבים ולעסקים באילת.
חקיקה פלילית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חוק איסור הכחשת שואה - חוק שאסר על אזרחי ישראל להכחיש את השואה.
- חוק העונשין (תיקון מס' 20) חוש שקבע את העונשים במדינת ישראל.
- פקודת מניעת טרור (תיקון מס' 2)
חברי הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]
חברי הכנסת שכיהנו בכנסת זו:
חילופי גברי[עריכת קוד מקור | עריכה]
| תאריך | חבר הכנסת היוצא | חבר הכנסת המחליף | רשימה | סיבה |
|---|---|---|---|---|
| 5 בפברואר 1985 | יצחק זיגר | יעקב שמאי | הליכוד | נפטר |
| 26 בנובמבר 1986 | מרדכי בר-און | דדי צוקר | רצ | התפטרות |
| 15 במרץ 1988 | שמחה דיניץ | יעקב גיל | המערך | התפטרות (נבחר ליו"ר הסוכנות היהודית) |
| ויקטור שם-טוב | גדי יציב | מפ"ם | התפטרות | |
| 10 במאי 1988 | אהרן הראל | אברהם בייגה שוחט | המערך | התפטרות (מונה ליו"ר רשות השידור) |
| 27 באוקטובר 1988 | מיכאל רייסר | דוד מור | הליכוד | נהרג בתאונת דרכים |
| 1 בנובמבר 1988 | עדיאל אמוראי | אורי סבג | המערך | התפטרות |
בעלי התפקידים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| התפקיד | בעל התפקיד | הערות |
|---|---|---|
| נשיאות הכנסת | ||
| יושב ראש הכנסת |
| |
| סגני יושב ראש הכנסת | מאיר כהן-אבידב, דב בן-מאיר, חייקה גרוסמן, אהרן-רפאל נחמיאס, אליעזר שוסטק, דן תיכון | |
| ראשי הוועדות הקבועות | ||
| יושב ראש ועדת החוץ והביטחון | אבא אבן | |
| יושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט | אליעזר קולס | |
| יושבת ראש ועדת העבודה והרווחה | אורה נמיר | |
| יושב ראש ועדת החינוך והתרבות | נחמן רז | |
| יושב ראש ועדת הכלכלה | אליהו שפייזר | |
| יושב ראש ועדת הכנסת | רפאל אדרי, מיכאל רייסר | |
| יושב ראש ועדת הכספים | אברהם יוסף שפירא | |
| יושבת ראש ועדת העלייה והקליטה | מרים גלזר-תעסה | |
| יושב ראש ועדה לענייני ביקורת המדינה | דוד ליבאי | |
| יושב ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה | דב שילנסקי | |
| בעלי תפקידים פרלמנטריים אחרים | ||
| ראש האופוזיציה | יובל נאמן | באותה העת לא הוגדר התפקיד בחוק באופן רשמי |
| יושב ראש הקואליציה | חיים קופמן | |
| בעלי תפקידים בכנסת | ||
| מזכיר הכנסת | שמואל יעקובסון | |
| קצין הכנסת | יצחק בן גל | |
| היועץ המשפטי לכנסת | צבי ענבר | |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הכנסת האחת־עשרה, באתר הכנסת
- חברי הכנסת האחת עשרה באתר הכנסת