הכנסת האחת עשרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הכנסת ה-11)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הכנסת האחת עשרה
Emblem of Israel alternative blue-gold.svg
ממשלות הממשלה העשרים ואחת
הממשלה העשרים ושתיים
תקופת כהונה 13 באוגוסט 1984 – 21 בנובמבר 1988
(4 שנים ו-14 שבועות)
מערכת בחירות 23 ביולי 1984
הנהגה
יו"ר הכנסת שלמה הלל עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש הממשלה שמעון פרס
יצחק שמיר
הרכב הכנסת
11th Knesset Composition.svg
מפלגת השלטון המערך, הליכוד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
כנסות וממשלות ישראל
מועצת המדינה הזמנית
הממשלה הזמנית

הכנסת הראשונה

הממשלה הראשונה
הממשלה השנייה

הכנסת השנייה

הממשלה השלישית
הממשלה הרביעית
הממשלה החמישית
הממשלה השישית

הכנסת השלישית

הממשלה השביעית
הממשלה השמינית

הכנסת הרביעית

הממשלה התשיעית

הכנסת החמישית

הממשלה העשירית
הממשלה האחת עשרה
הממשלה השתים עשרה

הכנסת השישית

הממשלה השלוש עשרה
הממשלה הארבע עשרה

הכנסת השביעית

הממשלה החמש עשרה

הכנסת השמינית

הממשלה השש עשרה
הממשלה השבע עשרה

הכנסת התשיעית

הממשלה השמונה עשרה

הכנסת העשירית

הממשלה התשע עשרה
הממשלה העשרים

הכנסת האחת עשרה

הממשלה העשרים ואחת
הממשלה העשרים ושתיים

הכנסת השתים עשרה

הממשלה העשרים ושלוש
הממשלה העשרים וארבע

הכנסת השלוש עשרה

הממשלה העשרים וחמש
הממשלה העשרים ושש

הכנסת הארבע עשרה

הממשלה העשרים ושבע

הכנסת החמש עשרה

הממשלה העשרים ושמונה
הממשלה העשרים ותשע

הכנסת השש עשרה

הממשלה השלושים

הכנסת השבע עשרה

הממשלה השלושים ואחת

הכנסת השמונה עשרה

הממשלה השלושים ושתיים

הכנסת התשע עשרה

הממשלה השלושים ושלוש

הכנסת העשרים

הממשלה השלושים וארבע

הכנסת העשרים ואחת

הכנסת העשרים ושתיים

הממשלה השלושים וחמש
פורטל - הממשל בישראל

כהונתה של הכנסת האחת עשרה החלה בתאריך 13 באוגוסט 1984 בעקבות תוצאות הבחירות לכנסת האחת עשרה מ-23 ביולי 1984 וכיהנה עד 21 בנובמבר 1988. זו הכנסת הראשונה שמילאה את ימיה מאז הכנסת השביעית.

את ישיבת הפתיחה של הכנסת פתח נשיא המדינה חיים הרצוג ומסר את ניהול הישיבה ליוסף בורג זקן חברי הכנסת לאחר מכן נבחר שלמה הלל נציג המערך לתפקיד יושב ראש הכנסת וזאת למרות השוויון שתוצאות הבחירות יצרו בין הגושים.

הרכב פוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאות הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הבחירות לכנסת האחת עשרה

אלו הן תוצאות הבחירות והרכב הסיעות עם תחילת כהונתה של הכנסת האחת עשרה:

גושים פוליטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוש רשימות מושבים בכנסת
גוש הימין הליכוד, התחיה-צומת, מפד"ל, מורשה, כ"ך, אומץ, תמ"י. 55 מושבים
גוש השמאל המערך, ר"צ, חד"ש-הפנתרים השחורים. 51 מושבים
גוש המרכז שינוי, יחד. 6 מושבים
חרדים ש"ס, אגודת ישראל. 6 מושבים
ערבים הרשימה המתקדמת לשלום. 2 מושבים

תוצאות הבחירות יצרו שוויון יחסי בין גוש הימין לגוש השמאל, ועל כן לא היה מנוס מהקמתה של ממשלת אחדות לאומית, שהתבססה על רוטציה בראשות הממשלה בין מנהיג מפלגת העבודה למנהיג הליכוד. עבודת הכנסת הושפעה שלא לטובה מהעובדה ש-97 מחברי הכנסת – 85 מהם מהמערך ומהליכוד – נמנו עם הקואליציה, וכדי לאפשר לחברי האופוזיציה למלא את תפקידם כראוי הוכנסו שינויים בתקנון הכנסת, למשל במספר חברי הכנסת הרשאים לבקש כינוס של הכנסת בזמן פגרה.

בבחירות לכנסת האחת-עשרה נבחרה לראשונה ש"ס– מפלגה חרדית ספרדית, ובניגוד למפלגות חדשות רבות אחרות היא הייתה למרכיב קבוע בכל הכנסות מאז ועד היום. כניסתו של מאיר כהנא לכנסת בראשות רשימת כך, לאחר שבשלוש מערכות הבחירות שקדמו לבחירות לכנסת זו לא עברה רשימה זו את אחוז החסימה, הובילה לכמה תיקוני חקיקה, שנועדו למנוע מרשימות המסיתות לגזענות להיבחר לכנסת בעתיד. באותה הזדמנות נקבע גם שרשימות השוללות את אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל ואת היותה מדינתו של העם היהודי לא יוכלו להתמודד בבחירות לכנסת. בצד השני של הקשת הפוליטית הופיעה בכנסת האחת-עשרה מפלגה ערבית-יהודית רדיקלית חדשה – הרשימה המתקדמת לשלום. כמו כן, לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה, בדצמבר 1987, פרש עבד-אלוהאב דראושה ממפלגת העבודה והקים מפלגה חדשה: המפלגה הדמוקרטית הערבית.

ההרכב הקואליציוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחודש לאחר השבעת הכנסת ב-13 באוגוסט 1984 הרכיב שמעון פרס את ממשלתו - הממשלה ה-21 ממשלת אחדות לאומית בהשתתפות רבות מסיעות הבית מהצד השמאלי והימני של המפה הפוליטית, בממשלה היו חברים תחילה 97 חברים ולאחר מכן ירדו ל 96.

לאחר שנתיים בתפקיד ראש הממשלה פינה שמעון פרס את כיסא ראש הממשלה לשר החוץ יצחק שמיר על פי הסכם הרוטציה בין הליכוד למערך והוקמה הממשלה ה-22 בראשות יצחק שמיר שקיבלה בתחילה אמון של 96 ח"כים ולאחר פרישת שינוי מהממשלה 93.

אירועים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד הנושאים הראשונים שהעסיקו את הממשלה ואת הכנסת היה המשבר הכלכלי החמור. כדי לרסן את האינפלציה התלת-ספרתית ולייצב את הכלכלה נקט שר האוצר יצחק מודעי, בשיתוף פעולה מלא עם ראש הממשלה שמעון פרס, מדיניות כלכלית תקיפה, שאמנם שיפרה את מצב המשק, אך הביאה לידי עלייה באבטלה. כמו כן גרמה מדיניותו למשברים פיננסיים במגזרים רבים במשק. עם תוכנית הייצוב הכלכלי נולד גם חוק ההסדרים, שאפשר למשרד האוצר לשנות בהינף יד חוקים רבים כדי לבצע את התוכנית הכלכלית. אף שכבר אז הייתה התנגדות עזה לחוק ההסדרים, בשל הפגיעה שלו בפעולותיה של הכנסת כזרוע המחוקקת וכמפקחת על עבודת הממשלה, הפך חוק זה לבן לוויה קבוע לחוק התקציב השנתי. נקודת ציון נוספת מבחינה כלכלית בתקופת כהונתה של כנסת זו: פרסום דוח ועדת בייסקי בנושא הרצת מניות הבנקים ומפולת המניות, שהתרחשו בתקופת הכנסת הקודמת.

בתחום הביטחוני, ב-1985 נתקבלה בממשלה החלטה להוציא את צה"ל מלבנון, למעט מאזור הביטחון בדרום, וננקטה פעילות נמרצת לשחרור השבויים הישראלים שהוחזקו בידי ארגוני הטרור.

במהלך כהונתה של כנסת זו תוקנה הפקודה למניעת טרור, ונאסרו מגעים שלא מטעם הממשלה עם אש"ף ועם ארגוני הטרור האחרים. התקפות טרור על אנשים בודדים – כמו רצח שני המטיילים ליד מנזר כרמיזן שבקרבת ירושלים ורצח הילד רמי חבה באלון-מורה – היו תכופות יותר.

נושאים רבים הקשורים לתהליך השלום, רובם שנויים במחלוקת, עלו לדיון בשנים אלו. החשובים שבהם היו הסכם לונדון, שנחתם על ידי שר החוץ שמעון פרס והמלך חוסיין באפריל 1987, ללא ידיעת ראש הממשלה יצחק שמיר, ועסק בנהלים למשא-ומתן לשלום; תוכנית רייגן לשלום במזרח התיכון; ההצעה להנהיג אוטונומיה חד-צדדית לפלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה והחזרת טאבה למצרים, לאחר שנקבע בבוררות שטאבה נכללת באזורים שעל ישראל להחזיר למצרים על-פי הסכם השלום בין שתי המדינות.

כמה מהנושאים הציבוריים המרכזיים בתקופת כהונתה של הכנסת האחת-עשרה היו למעשה ספיחים של פרשות שאירעו בתקופת כנסת הקודמת, למשל פרשת השב"כ, שפרצה בעקבות פרשת אוטובוס 300, ופרשת העמדתם לדין, מאסרם ושחרורם של רוב עצורי המחתרת היהודית. נוסף עליהם, נדונו בכנסת אירועים רבים, למשל נפילתו של הנווט רון ארד בשבי ה"חזבאללה"; משפט דמיאניוק; תפיסתו של יונתן פולארד על ידי הרשויות בארצות הברית בחשד שריגל לטובת ישראל; פרשת מרדכי ואנונו – הישראלי שמכר לעיתון לונדוני מידע על תוכנית הגרעין של ישראל, נחטף והובא ארצה על ידי המוסד והועמד לדין. נושאים נוספים שהכנסת עסקה בהם היו בעיית הנשירה – הגירתם של יהודים שיצאו את ברית המועצות עם ויזות ישראליות לארצות המערב, המשבר במערכת הבריאות, לרבות סוגיית הרפואה השחורה ונושא השתלת האיברים, בעיית החינוך האפור ובריחת המוחות.

במהלך כהונת הכנסת האחת-עשרה ניסו המערך והליכוד להגיע להסכם על שינוי שיטת הבחירות ועל הנהגת שיטה מעורבת, כך שחלק מחברי הכנסת ייבחרו באזורי בחירה (בכל אזור בחירה ייבחרו 4–5 נציגים), וחלק מחברי הכנסת ימשיכו להיבחר בשיטת הייצוג היחסי, השיטה הנהוגה בישראל מאז הקמתה. אף שהושג הסכם עקרוני בנושא זה, הניסיון נכשל משום שמרכז הליכוד דחה את ההצעה.

לקראת סוף כהונת הכנסת פרצה ביהודה ושומרון התקוממות אלימה ברובה שנקראה האינתיפדה הראשונה, שהחלה ב-9 בדצמבר 1987, נחלשה באופן משמעותי לאחר מלחמת המפרץ ב-1991 ורשמית הסתיימה עם חתימתם של הסכמי אוסלו ב-1993. במהלכה התקוממו התושבים הפלסטינים ביהודה ושומרון ורצועת עזה כנגד השלטון הישראלי.

חקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקי יסוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקיקה חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקיקה פלילית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חוק איסור הכחשת שואה: אוסר על אזרחי ישראל להכחיש את השואה.
  • חוק העונשין (תיקון מס' 20): קובע את העונשים במדינת ישראל.
  • 'פקודת מניעת טרור (תיקון מס' 2)

בעלי התפקידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפקיד בעל התפקיד הערות
נשיאות הכנסת
יושב ראש הכנסת
סגני יושב ראש הכנסת מאיר כהן-אבידב, דב בן מאיר, חייקה גרוסמן, אהרן-רפאל נחמיאס, אליעזר שוסטק, דן תיכון
ראשי הוועדות הקבועות
יושב ראש ועדת החוץ והביטחון אבא אבן
יושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט אליעזר קולס
יושבת ראש ועדת העבודה והרווחה אורה נמיר
יושב ראש ועדת החינוך והתרבות נחמן רז
יושב ראש ועדת הכלכלה אליהו שפייזר
יושב ראש ועדת הכנסת מיכאל רייסר
יושב ראש ועדת הכספים אברהם יוסף שפירא
יושב ראש ועדת העלייה והקליטה מרים גלזר-תעסה
יושב ראש ועדה לענייני ביקורת המדינה דוד ליבאי
יושב ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה דב שילנסקי
בעלי תפקידים פרלמנטריים אחרים
ראש האופוזיציה יובל נאמן, שולמית אלוני, שמעון פרס באותה העת לא הוגדר התפקיד בחוק באופן רשמי
יושב ראש הקואליציה חיים קופמן
בעלי תפקידים בכנסת
מזכיר הכנסת שמואל יעקובסון
קצין הכנסת יצחק בן גל
היועץ המשפטי לכנסת צבי ענבר

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודמת:
הכנסת העשירית
19811984
הכנסת האחת עשרה
13 באוגוסט 1984 - 21 בנובמבר 1988
ט"ו באב ה'תשמ"ד - י"ב בכסלו ה'תשמ"ט
הבאה:
הכנסת השתים עשרה
19881992