הכנסת האחת עשרה

הכנסת האחת עשרה

ממשלות	הממשלה העשרים ואחת הממשלה העשרים ושתיים
תקופת כהונה	13 באוגוסט 1984 – 21 בנובמבר 1988 (4 שנים ו-14 שבועות)
מערכת בחירות	23 ביולי 1984
הנהגה
יו"ר הכנסת	שלמה הלל
ראש הממשלה	שמעון פרס יצחק שמיר
הרכב הכנסת
מפלגת השלטון	המערך, הליכוד
→ הכנסת העשירית הכנסת השתים עשרה ←

כהונתה של הכנסת האחת עשרה החלה בתאריך 13 באוגוסט 1984 בעקבות תוצאות הבחירות לכנסת האחת עשרה מ-23 ביולי 1984 וכיהנה עד 21 בנובמבר 1988. זו הכנסת הראשונה שמילאה את ימיה מאז הכנסת השביעית.

את ישיבת הפתיחה של הכנסת פתח נשיא המדינה חיים הרצוג ומסר את ניהול הישיבה ליוסף בורג זקן חברי הכנסת לאחר מכן נבחר שלמה הלל נציג המערך לתפקיד יושב ראש הכנסת וזאת למרות השוויון שתוצאות הבחירות יצרו בין הגושים.

הרכב פוליטי

תוצאות הבחירות

ערך מורחב – הבחירות לכנסת האחת עשרה

אלו הן תוצאות הבחירות והרכב הסיעות עם תחילת כהונתה של הכנסת האחת עשרה:

• המערך - 44 מושבים בכנסת
• הליכוד - 41 מושבים
• רשימת התחיה-צומת - 5 מושבים
• מפד"ל - 4 מושבים
• חד"ש - הפנתרים השחורים - 4 מושבים
• ש"ס - 4 מושבים
• שינוי - 3 מושבים
• ר"צ - 3 מושבים
• יחד - 3 מושבים
• הרשימה המתקדמת לשלום - 2 מושבים
• אגודת ישראל - 2 מושבים
• מורשה - 2 מושבים
• תמ"י - מושב אחד
• כ"ך - מושב אחד
• אומץ - מושב אחד

גושים פוליטיים

גוש	רשימות	מושבים בכנסת
גוש הימין	הליכוד, התחיה-צומת, מפד"ל, מורשה, כ"ך, אומץ, תמ"י.	55 מושבים
גוש השמאל	המערך, ר"צ, חד"ש-הפנתרים השחורים.	51 מושבים
גוש המרכז	שינוי, יחד.	6 מושבים
חרדים	ש"ס, אגודת ישראל.	6 מושבים
ערבים	הרשימה המתקדמת לשלום.	2 מושבים

תוצאות הבחירות יצרו שוויון יחסי בין גוש הימין לגוש השמאל, ועל כן לא היה מנוס מהקמתה של ממשלת אחדות לאומית, שהתבססה על רוטציה בראשות הממשלה בין מנהיג מפלגת העבודה למנהיג הליכוד. עבודת הכנסת הושפעה שלא לטובה מהעובדה ש-97 מחברי הכנסת – 85 מהם מהמערך ומהליכוד – נמנו עם הקואליציה, וכדי לאפשר לחברי האופוזיציה למלא את תפקידם כראוי הוכנסו שינויים בתקנון הכנסת, למשל במספר חברי הכנסת הרשאים לבקש כינוס של הכנסת בזמן פגרה.

בבחירות לכנסת האחת-עשרה נבחרה לראשונה ש"ס– מפלגה חרדית ספרדית, ובניגוד למפלגות חדשות רבות אחרות היא הייתה למרכיב קבוע בכל הכנסות מאז ועד היום. כניסתו של מאיר כהנא לכנסת בראשות רשימת כך, לאחר שבשלוש מערכות הבחירות שקדמו לבחירות לכנסת זו לא עברה רשימה זו את אחוז החסימה, הובילה לכמה תיקוני חקיקה, שנועדו למנוע מרשימות המסיתות לגזענות להיבחר לכנסת בעתיד. באותה הזדמנות נקבע גם שרשימות השוללות את אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל ואת היותה מדינתו של העם היהודי לא יוכלו להתמודד בבחירות לכנסת. בצד השני של הקשת הפוליטית הופיעה בכנסת האחת-עשרה מפלגה ערבית-יהודית רדיקלית חדשה – הרשימה המתקדמת לשלום. כמו כן, לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה, בדצמבר 1987, פרש עבד-אלוהאב דראושה ממפלגת העבודה והקים מפלגה חדשה: המפלגה הדמוקרטית הערבית.

ההרכב הקואליציוני

כחודש לאחר השבעת הכנסת ב-13 באוגוסט 1984 הרכיב שמעון פרס את ממשלתו - הממשלה ה-21 ממשלת אחדות לאומית בהשתתפות רבות מסיעות הבית מהצד השמאלי והימני של המפה הפוליטית, בממשלה היו חברים תחילה 97 חברים ולאחר מכן ירדו ל 96.

לאחר שנתיים בתפקיד ראש הממשלה פינה שמעון פרס את כיסא ראש הממשלה לשר החוץ יצחק שמיר על פי הסכם הרוטציה בין הליכוד למערך והוקמה הממשלה ה-22 בראשות יצחק שמיר שקיבלה בתחילה אמון של 96 ח"כים ולאחר פרישת שינוי מהממשלה 93.

אירועים מרכזיים

אחד הנושאים הראשונים שהעסיקו את הממשלה ואת הכנסת היה המשבר הכלכלי החמור. כדי לרסן את האינפלציה התלת-ספרתית ולייצב את הכלכלה נקט שר האוצר יצחק מודעי, בשיתוף פעולה מלא עם ראש הממשלה שמעון פרס, מדיניות כלכלית תקיפה, שאמנם שיפרה את מצב המשק, אך הביאה לידי עלייה באבטלה. כמו כן גרמה מדיניותו למשברים פיננסיים במגזרים רבים במשק. עם תוכנית הייצוב הכלכלי נולד גם חוק ההסדרים, שאפשר למשרד האוצר לשנות בהינף יד חוקים רבים כדי לבצע את התוכנית הכלכלית. אף שכבר אז הייתה התנגדות עזה לחוק ההסדרים, בשל הפגיעה שלו בפעולותיה של הכנסת כזרוע המחוקקת וכמפקחת על עבודת הממשלה, הפך חוק זה לבן לוויה קבוע לחוק התקציב השנתי. נקודת ציון נוספת מבחינה כלכלית בתקופת כהונתה של כנסת זו: פרסום דוח ועדת בייסקי בנושא הרצת מניות הבנקים ומפולת המניות, שהתרחשו בתקופת הכנסת הקודמת.

בתחום הביטחוני, ב-1985 נתקבלה בממשלה החלטה להוציא את צה"ל מלבנון, למעט מאזור הביטחון בדרום, וננקטה פעילות נמרצת לשחרור השבויים הישראלים שהוחזקו בידי ארגוני הטרור.

במהלך כהונתה של כנסת זו תוקנה הפקודה למניעת טרור, ונאסרו מגעים שלא מטעם הממשלה עם אש"ף ועם ארגוני הטרור האחרים. התקפות טרור על אנשים בודדים – כמו רצח שני המטיילים ליד מנזר כרמיזן שבקרבת ירושלים ורצח הילד רמי חבה באלון-מורה – היו תכופות יותר.

נושאים רבים הקשורים לתהליך השלום, רובם שנויים במחלוקת, עלו לדיון בשנים אלו. החשובים שבהם היו הסכם לונדון, שנחתם על ידי שר החוץ שמעון פרס והמלך חוסיין באפריל 1987, ללא ידיעת ראש הממשלה יצחק שמיר, ועסק בנהלים למשא-ומתן לשלום; תוכנית רייגן לשלום במזרח התיכון; ההצעה להנהיג אוטונומיה חד-צדדית לפלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה והחזרת טאבה למצרים, לאחר שנקבע בבוררות שטאבה נכללת באזורים שעל ישראל להחזיר למצרים על-פי הסכם השלום בין שתי המדינות.

כמה מהנושאים הציבוריים המרכזיים בתקופת כהונתה של הכנסת האחת-עשרה היו למעשה ספיחים של פרשות שאירעו בתקופת כנסת הקודמת, למשל פרשת השב"כ, שפרצה בעקבות פרשת אוטובוס 300, ופרשת העמדתם לדין, מאסרם ושחרורם של רוב עצורי המחתרת היהודית. נוסף עליהם, נדונו בכנסת אירועים רבים, למשל נפילתו של הנווט רון ארד בשבי ה"חזבאללה"; משפט דמיאניוק; תפיסתו של יונתן פולארד על ידי הרשויות בארצות הברית בחשד שריגל לטובת ישראל; פרשת מרדכי ואנונו – הישראלי שמכר לעיתון לונדוני מידע על תוכנית הגרעין של ישראל, נחטף והובא ארצה על ידי המוסד והועמד לדין. נושאים נוספים שהכנסת עסקה בהם היו בעיית הנשירה – הגירתם של יהודים שיצאו את ברית המועצות עם ויזות ישראליות לארצות המערב, המשבר במערכת הבריאות, לרבות סוגיית הרפואה השחורה ונושא השתלת האיברים, בעיית החינוך האפור ובריחת המוחות.

במהלך כהונת הכנסת האחת-עשרה ניסו המערך והליכוד להגיע להסכם על שינוי שיטת הבחירות ועל הנהגת שיטה מעורבת, כך שחלק מחברי הכנסת ייבחרו באזורי בחירה (בכל אזור בחירה ייבחרו 4–5 נציגים), וחלק מחברי הכנסת ימשיכו להיבחר בשיטת הייצוג היחסי, השיטה הנהוגה בישראל מאז הקמתה. אף שהושג הסכם עקרוני בנושא זה, הניסיון נכשל משום שמרכז הליכוד דחה את ההצעה.

לקראת סוף כהונת הכנסת פרצה ביהודה ושומרון התקוממות אלימה ברובה שנקראה האינתיפדה הראשונה, שהחלה ב-9 בדצמבר 1987, נחלשה באופן משמעותי לאחר מלחמת המפרץ ב-1991 ורשמית הסתיימה עם חתימתם של הסכמי אוסלו ב-1993. במהלכה התקוממו התושבים הפלסטינים ביהודה ושומרון ורצועת עזה כנגד השלטון הישראלי.

חקיקה

חוקי יסוד

• חוק יסוד: מבקר המדינה: חוק יסוד המסדיר את כלל ההלכות הכלליות והסדרת מעמדו של מבקר המדינה. חוק היסוד נחקק על מנת לאגד חוקים קודמים ולקבע את תפקידיו ואחריותו של מבקר המדינה כמו גם את אחריותו רק בפני הכנסת ולא הממשלה.
• חוק יסוד: הכנסת (תיקון מס' 9): תיקון חוק הייסוד לאחר כניסת תנועת כ"ך בראשותו של הרב מאיר כהנא שנקבע כדי למנוע ממפלגות המוגדרות על פי החוק כגזעניות להתמודד בבחירות לכנסת.

חקיקה חברתית

• חוק גיל פרישה שווה לעובדת ולעובד: חוק הקובע את גיל הפרישה מהעבודה.
• חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה
• חוק שכר מינימום: חוק הקובע את המינינימום שבו אפשר להעסיק עובד.

חקיקה פלילית

• חוק איסור הכחשת שואה: אוסר על אזרחי ישראל להכחיש את השואה.
• חוק העונשין (תיקון מס' 20): קובע את העונשים במדינת ישראל.
• 'פקודת מניעת טרור (תיקון מס' 2)

בעלי התפקידים

התפקיד	בעל התפקיד	הערות
נשיאות הכנסת
יושב ראש הכנסת	שלמה הלל
סגני יושב ראש הכנסת	מאיר כהן-אבידב, דב בן מאיר, חייקה גרוסמן, אהרן-רפאל נחמיאס, אליעזר שוסטק, דן תיכון
ראשי הוועדות הקבועות
יושב ראש ועדת החוץ והביטחון	אבא אבן
יושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט	אליעזר קולס
יושבת ראש ועדת העבודה והרווחה	אורה נמיר
יושב ראש ועדת החינוך והתרבות	נחמן רז
יושב ראש ועדת הכלכלה	אליהו שפייזר
יושב ראש ועדת הכנסת	מיכאל רייסר
יושב ראש ועדת הכספים	אברהם יוסף שפירא
יושב ראש ועדת העלייה והקליטה	מרים גלזר-תעסה
יושב ראש ועדה לענייני ביקורת המדינה	דוד ליבאי
יושב ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה	דב שילנסקי
בעלי תפקידים פרלמנטריים אחרים
ראש האופוזיציה	יובל נאמן, שולמית אלוני, שמעון פרס	באותה העת לא הוגדר התפקיד בחוק באופן רשמי
יושב ראש הקואליציה	חיים קופמן
בעלי תפקידים בכנסת
מזכיר הכנסת	שמואל יעקובסון
קצין הכנסת	יצחק בן גל
היועץ המשפטי לכנסת	צבי ענבר

קישורים חיצוניים

• הכנסת האחת עשרה, באתר הכנסת
• חברי הכנסת האחת עשרה באתר הכנסת

הקודמת: הכנסת העשירית 1981–1984

הכנסת האחת עשרה 13 באוגוסט 1984 - 21 בנובמבר 1988 ט"ו באב ה'תשמ"ד - י"ב בכסלו ה'תשמ"ט

הבאה: הכנסת השתים עשרה 1988–1992