ונסה לאפא – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ ←‏פתיח: תקלדה
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
{{אישיות משחק
{{אישיות משחק
| שם = ונסה לאפא
| שם = ונסה לאפא
| תמונה = Vanessa Lapa.jpg
| תמונה = Vanessa Lapa, II.jpg
| כיתוב = ונסה לאפא
| כיתוב = ונסה לאפא
| תאריך לידה = [[29 במאי]] [[1975]]
| תאריך לידה = [[29 במאי]] [[1975]]

גרסה מ־15:51, 22 בספטמבר 2021


שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות משחק
פרמטרים ריקים [ קישור ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

ונסה לאפא
Vanessa Lapa
ונסה לאפא
ונסה לאפא
לידה 29 במאי 1975 (בת 48)
בלגיהבלגיהאנטוורפן, בלגיה
סוגה מועדפת קולנוע תיעודי
מדינה בלגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1997
עיסוק במאית קולנוע, מפיקת קולנוע, תסריטאית.
יצירות בולטות שפר בדרך להוליווד, אדם הגון, אולמרט - סרט גנוז, גדר ההפרדה.
פרסים והוקרה הסרט התיעודי הטוב ביותר פסטיבל הקולנוע ירושלים, 2014; מועמדות לפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע, 2014 ו-2021; פרס הבימוי התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע ירושלים, 2021.
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ונסה לאפא (נולדה ב-29 במאי 1975) היא במאית סרטים תיעודיים שהתפרסמה בעיקר בעקבות בימוי של שני סרטים שעסקו בגְדולי פושעי המלחמה הנאצים היינריך הימלר ועמיתו אלברט שפאר. בנוסף, הפיקה יותר ממאה דיווחים וסרטים תעודיים עבור תחנות הטלוויזיה בישראל[1].

ביוגרפיה מקצועית

ביוגרפיה מוקדמת

לאפא נולדה ב-29 ב-מאי 1975 באנטוורפן שבבלגיה, בבית ציוני בית"רי אידאולוגי מאד[2] ועלתה לישראל לבדה בגיל 19. למדה באוניברסיטת תל אביב לימודי מזרח תיכון וערבית, ולאחר מכן קולנוע בקמרה אובסקורה. לאחר לימודיה האקדמיים החלה לעבוד בערוץ 1 כתחקירנית בתוכניות אקטואליה כמו "פופוליטיקה" ו"ערב חדש". לאחר הקמת ערוץ 10 בשנת 2002, הצטרפה אליו, ושימשה כתחקירנית בתוכנית "בן ורוזן"[2], ולאחר מכן ככתבת ותחקירנית בתחום חדשות החוץ[3]. עבדה עם כתב הניו יורק טיימס תומאס פרידמן והפיקה עבורו דיווחים דוקומנטריים בישראל, וכן סרט דוקומנטרי בן 52 דקות אודות גדר ההפרדה, סרט שזכה לתפוצה עולמית באמצעות הניו יורק טיימס[1].

עבודתה כבמאית ומפיקה עצמאית

בשנת 2006 הקימה חברת הפקות עצמאית בשם רילוורְקְס בע"מ[1]. סרטה הראשון "אולמרט - סרט גנוז" משנת 2008 שעסק בחייו הפרטיים והציבוריים של ראש הממשלה אהוד אולמרט, ואמור היה להיות משודר בערוץ 2 על ידי הזכיינית "קשת", נגנז על ידה בעקבות פרשת טלנסקי שצצה באותה עת ולקראת מועד השידור ביוני 2008. מנהלי "קשת" דרשו מלאפא לראיין את אולמרט בעניין הפרשה, כדי לעדכן את הכתבה, ובכך להשיג הישג עיתונאי. הריאיון לא הניב את המצופה, בין השאר מכיוון שעמד צו איסור פרסום על הפרשה, ולאפא סירבה להפוך את המיזם התיעודי למיזם חדשותי, והתעקשה על חופש היצירה שלה, זאת על אף ש-"קשת" אמורים היו לשלם בעבור הסרט 70,000 דולר. לדברי העיתונאית והמרצה לתקשורת אביבה לורי, הוויכוח בין לאפא ל"קשת" היה על גבולות האחריות הדוקומנטרית. בסופו של דבר, הסרט שודר כעבור מספר חודשים[2].

עבודתה המרכזית הראשונה - הסרט "אדם הגון"

בשנת 2006 הגיעו לידיה יומניו של היינריך הימלר ומשפחתו. הראשונים שאספו את היומנים הללו, יחד עם 350 מכתבים של הימלר לאשתו, ובין 10 ל-15 יומנים מסוגים שונים, ועוד 135 תמונות סטילס ומסמכים שונים, היו חיילי צבא ארצות הברית, שתפסו ב-6 מאי, 1945 את ביתו של הימלר, אך מסיבה כלשהי לא העבירו אותם לשלטונות הצבא. כל החומר הזה "שכב" במשך עשרות שנים בביתו של אזרח ישראלי, חיים רוזנטל[4][5], ובשנת 2006 אביה של לאפא רכש אותו מבנו של רוזנטל ויחד עם פרופ' נתי לאור מאוניברסיטת תל אביב שכנעו את לאפא לעסוק בחומר[6][7]. היא עבדה במשך 7 שנים על היומנים הללו, ותרה בארכיונים בכל רחבי העולם אחרי סרטונים אותנטיים שבהם הוא מופיע, תוך הפעלת טכניקות וטכנולוגיות שנועדו לנקות את הלכלוך שדבק בסרטי הצילום, ולשחזר את הפסקול המקורי שלהם[8], וזאת כדי ליצור את הסרט "אדם הגון" (אנ'). הממשלה הפדרלית הגרמנית אישרה, לאחר בחינה מדוקדקת, שכל החומר המדובר אותנטי, והוא הוצג במשך 8 ימים באחד מעיתוניה החשובים של גרמניה[9]. הסרט הוקרן בהקרנת בכורה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של ברלין[10], והשתתף בפסטיבלים רבים ברחבי העולם, וזכה בפרס הדוקו הטוב ביותר של פסטיבל הקולנוע ירושלים והיה בין חמשת המועמדים הסופיים לפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע (פרס אופיר)[11][3][12]. הסרט היה ברשימת 134 הסרטים התיעודיים שפורסמה על ידי האקדמיה האמריקאית לקולנוע באוקטובר 2014, שמתוכם נבחרו המועמדים לפרס האוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר[13][14] .

פרסים, מועמדויות והשתתפויות בולטות בפסטיבלים בינלאומיים

עבודתה המרכזית השנייה - הסרט "שפר בדרך להוליווד"

הסרט הבא שביימה והפיקה ושייך לאותה סוגה קולנועית הוא "שפאר בדרך להוליווד". מדובר בשר החימוש הנאצי, אלברט שפאר, שניצל ממשפטי נירנברג ונידון למאסר בלבד, ויוצא כנגד הספר שכתב ופרסם בשנת 1969[15], ועל הקלטת שיחות רבות שקוימו איתו בארצות הברית. שיחות אלה מגלות את דמותו האמיתית והאנטישמית שעומדת בניגוד גמור לדמות "התמימה" שניסה להציג במשפטי נירנברג ובספרו, שכביכול לא היה מודע להשמדת היהודים, למרות שהיה ידידו הקרוב של היטלר, ואחראי על חימוש הוורמאכט והכוחות המזוינים האחרים של גרמניה הנאצית. הקלטות אלה היו גנוזות במשך שנים ונמצאו בידי סטנלי כהן שרכש את הזכויות להסרטת סרט על בסיס ספרו של שפאר, וקיים איתו יחד עם התסריטאי אנדרו בירקין (אנ') כ־40 שעות של שיחות מוקלטות במשך חודשים[15]. הסרט חושף את כל אלה, לאחר שלאפא, יחד עם תומר אליאב, מעצב הפסקול של "איש הגון" קיימו שוב עבודת מחקר מקיפה אודות האיש והחומרים שעמדו לרשותם. הסרט הוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין 2020 והוקרן בפסטיבל הקולנוע ירושלים ב־27 אוגוסט 2021 במסגרת תחרות דיאמונד לקולנוע ישראלי תיעודי[16] בו זכתה בפרס הבימוי הטוב ביותר[17]. הסרט מועמד לפרס אופיר לשנת 2021[3][18] .

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 3 Shelly Rahminov, Vanessa Lapa - Biography, IMDb
  2. ^ 1 2 3 אביבה לורי, מה יש בסרט הגנוז על אהוד אולמרט?, באתר "הארץ", 4 יוני, 2008.
  3. ^ 1 2 3 נירית אנדרמן, הבמאית ונסה לאפא: "לא רציתי יותר נאצים בחיים שלי", באתר "הארץ", מוסף "גלריה", 22 אוגוסט, 2021.
  4. ^ אין מידע איך הגיע החומר לחיים רוזנטל, ומדוע שמר אותו מתחת למיטתו במשך עשרות שנים - כך על פי עדותה של לאפא לתוכנית Arise American International - ראו הקישור המתאים בהערת שוליים דלמטה (נשמעת במהלך הדקה הראשונה של הסרטון).
  5. ^ מכתבי אהבה של מפקד האס.אס נמצאו בת"א, באתר 25 ינואר, 2014, Ynet
  6. ^ The Decent One, thedecentonefilm.com
  7. ^ Arise America: Documentary Film "The Decent One", ARISE AMERICA INTERNATIONAL, October 10, 2014
  8. ^ יאיר רוה, הכירו את השחקנים והקולות מאחורי הסרט התיעודי ״אדם הגון״, באתר סינמסקופ - בלוג הקולנוע של יאיר רוה, 13 ספטמבר, 2014
  9. ^ Oltermann Philip, Himmler hord of letters and diaries discoverd in Israel, The Guardian, January 26, 2014
  10. ^ Panorama, Der Anständige - The Decent One, Internationa Film Festspiele Berlin, פברואר 2014
  11. ^ יהודה שוחט ואלעד זרט, הבמאית: התנתקתי מהיותי בת לניצולי שואה, באתר 26 ינואר, 2014 Ynet,
  12. ^ אורון שמיר, פסטיבל ירושלים 2014: הזוכים, הזוכות, וטקס הסיום, באתר סריטה, 19 יולי, 2014
  13. ^ Steve Pond, Oscar-Qualifying Documentaries Revealed: Complete List of 134 Films (Exclusive), The Wrap, October 31, 2014
  14. ^ Renee Ghert-Zand, ‘Decent’ Himmler documentary in running for Oscar, The Times of Israel, November 11, 2014
  15. ^ 1 2 שרה פלד, ונסה לאפא מנפצת את מיתוס "הנאצי הטוב" בסרט תיעודי חשוב ומרתק, באתר מגפון, 14 אוגוסט, 2021.
  16. ^ פסטיבל הקולנוע ירושלים 2021 - תחרות דיאמונד לקולנוע ישראלי תיעודי, באתר JFF - פסטיבל הקולנוע ירושלים 2021.
  17. ^ זוכי פסטיבל הקולנוע ירושלים 2021, באתר JFF - פסטיבל הקולנוע ירושלים, 2021.
  18. ^ נועם כהן, הוכרזו המועמדים לפרסי אופיר 2021: הרשימה המלאה, באתר N12, 16 אוגוסט, 2021
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ונסה_לאפא&oldid=32240146"