מייקל קולינס (אסטרונאוט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מייקל קולינס
Michael Collins
מייקל קולינס
מייקל קולינס ביולי 1969
אסטרונאוט בשירות נאס"א
לידה 31 באוקטובר 1930 (בן 88)
רומא, איטליה
לאום ארצות הבריתארצות הברית אמריקאי
עיסוק בעבר טייס ניסוי
בחירה לטייס חלל 1963
פרישה 1970
דרגה בריגדיר גנרל בחיל האוויר האמריקאי
שהייה בחלל 11 יום, שעתיים ו-4 דקות
מספר פעילות חוץ-רכבית 2
שהייה בפעילות חוץ-רכבית 63 דקות
ביוגרפיה בנאס"א מייקל קולינס באתר נאס"א (באנגלית)
משימות
ג'מיני 10, אפולו 11
ג'מיני 10אפולו 11
עיטורים
מדליית החירות הנשיאותיתמדליית השירות המצטיין של נאס"א

מַיְיקְל "מייק" קוֹלִינְסאנגלית: Michael Collins; נולד ב-31 באוקטובר 1930) הוא אסטרונאוט אמריקאי שהשתתף בתוכנית ג'מיני ותוכנית אפולו. היה טייס תא הפיקוד במשימת אפולו 11, הפעם הראשונה בה נחת אדם על הירח.

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ברומא שבאיטליה. משפחתו של קולינס הייתה בעלת רקע צבאי: אביו, ג'ימס לוטון קוליס היה קצין בדרגת מייג'ור גנרל (מקבילה לאלוף בצה"ל) בצבא היבשה. דודו היה רמטכ"ל צבא היבשה. עד גיל 17 התגורר במקומות רבים עקב שירותו של אביו. למד במשך שנתיים באקדמיה בבירת פורטו ריקו, סן חואן. בעקבות פרוץ מלחמת העולם השנייה עבר עם משפחתו לוושינגטון די סי ,שם סיים את לימודיו התיכוניים ב-1948. למרות רצונה של אמו, שיצטרף לסגל הדיפלומטי הוא בחר בקריירה צבאית והחל לימודיו בווסט פוינט. בשנת 1952 סיים לימודי מדעים בהצלחה בתואר ראשון.

אחיו למד גם כן בווסט פוינט.

בוגר במדעים מהאקדמיה הצבאית בווסט פוינט, 1952. בוגר התוכנית המתקדמת לניהול של בית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת הרווארד, 1974.

שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שסיים את לימודיו, הצטרף לחיל האוויר האמריקני ועבר הכשרה כטייס. באותה תקופה שירת דודו, ג'וזף לוטון קולינס, כראש מטה הצבא האמריקאי. הוצב בטייסת בצרפת ביוני 1954. בשנת 1956 הוצב במערב גרמניה. ב־1961 עבר לשרת כטייס ניסוי במרכז ניסויי הטיסה בבסיס חיל האוויר אדוארדס בקליפורניה.

שירות בנאס"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצטרף לצוות האסטרונאוטים במסגרת הקבוצה השלישית, באוקטובר 1963. היה טייס גיבוי של ג'מיני 7. ב־18 ביולי 1966 שוגר כטייס במשימת ג'מיני 10, יחד עם ג'ון יאנג. משימה זו פרצה דרך בתחום העגינה החללית. במסגרתה עגנה ג'מיני 10 עם רכב "אג'נה" ששוגר מראש, השתמשה בו כדי לעבור למסלול שונה, שם עגנה עם רכב "אג'נה" שני שהושאר על ידי ג'מיני 8. במסגרת משימה זו גם השלים שתי יציאות מרכב החלל.

היה טייס תא הפיקוד של אפולו 11, ששוגרה ב־16 ביולי 1969. במשימה זו הוא נשאר במסלול סביב הירח בתא הפיקוד, "קולומביה", בעת שניל ארמסטרונג ובאז אולדרין ירדו אל פני השטח.

פרש מנאס"א ומחיל האוויר בדרגת מייג'ור ג'נרל בינואר 1970.

לאחר נאס"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שפרש מנאס"א שירת לזמן קצר כעוזר לענייני יחסי ציבור של מזכיר המדינה. באפריל 1971 התמנה למנהל הראשון של מוזיאון התעופה והחלל הלאומי במכון הסמיתסוני בוושינגטון, והחזיק בתפקיד עד 1978. ב־1980 הצטרף לחברת TLV העוסקת במערכות אוויריות ומערכות הגנה, כסגן נשיא ומנהל הפעילות בוושינגטון. בינואר 1997 פתח חברת ייעוץ לתעופה בשם "מייקל קולינס ושות'".

כתב שלושה ספרים: Carrying the Fire (לשאת את האש) (1974), ספר אוטוביוגרפי בשם Flying to the Moon and Other Strange Places (לטוס לירח ולמקומות אחרים, בעברית יצא בספרית פועלים) (1976) ו־Liftoff: The Story of America's Adventure in Space (שיגור: סיפורה של ההרפתקה של אמריקה בחלל) (1988).

אותות ועיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ועוד עיטורים מנאס"א וחיל האוויר האמריקאי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מייקל קולינס בוויקישיתוף