מיכאיל סוסלוב
 | |
| לידה |
8 בנובמבר 1902 (יוליאני) Shakhovskoye, רוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
25 בינואר 1982 (בגיל 79) מוסקבה, ברה"מ |
| מדינה |
ברית המועצות, האימפריה הרוסית |
| מקום קבורה |
בית הקברות של חומת הקרמלין |
| השכלה |
|
| מפלגה |
המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות |
| פרסים והוקרה | |
| |
  | |
מיכאיל אנדרייביץ' סוּסלוֹב (ברוסית: Михаил Андреевич Суслов; 21 בנובמבר 1902 – 25 בינואר 1982) היה מדינאי סובייטי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1921 הצטרף סוסלוב למפלגה הקומוניסטית הסובייטית. הוא למד כלכלה במכון פלחנוב. ב-1941 נהייה לחבר מלא בוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית.
במהלך מלחמת העולם השנייה פיקח סוסלוב על הגלייתם של צ'צ'נים ומיעוטים אחרים מהקווקז. בשנים 1944–1946 סוסלוב היה יושב ראש הלשכה לענייני ליטא של הוועד המרכזי. לאחר מלחמת העולם השנייה הוא היה האחראי על אכיפת השלטון הסובייטי בליטא הכבושה, ובמסגרת תפקידו שלח כפרים שלמים לגולאגים בברית המועצות. ישנה שמועה האומרת כי לאחר המושב הרביעי של המפלגה הקומוניסטית של ליטא הוא אמר למספר חברי מפלגה: "ליטא תהיה בלי ליטאים".
עקב אופיו הדוגמטי והאכזריות שהפגין בליטא, בשנת 1946 העניק לו סטלין מושב באורגביורו (организационное бюро - Оргбюро) - הגוף האחראי על ארגון פעולות המפלגה. ב-1947 סוסלוב מונה למזכיר הוועד המרכזי האחראי על אידאולוגיה (ЦК КПСС), תפקיד בו שירת עד סוף חייו. בתפקיד זה הוא החליף את אנדריי ז'דאנוב. בין השנים 1949–1951 היה העורך הראשי של ביטאון המפלגה הקומוניסטית - פראבדה.
בשנת 1952, סוסלוב מונה לחבר-מועמד בפוליטביורו (שבאותה עת נקרא פרזידיום) בעקבות הוועידה ה-19 של המפלגה. לאחר מות סטלין במרץ 1953, חלה נסיגה מסוימת במעמדו והוא איבד את מושבו בפוליטביורו. עם זאת, הוא החל לשקם את מעמדו ב-1954 כאשר מונה ליושב ראש ועדת החוץ של הסובייט העליון. ב-1955 כבר היה לחבר מלא בפוליטביורו.
ביוני 1957 סוסלוב גיבה את המזכיר הכללי (אז נקרא המזכיר הראשון) ניקיטה חרושצ'וב במאבקו נגד "הקבוצה האנטי-מפלגתית" שהונהגה בידי גאורגי מלנקוב ויאצ'סלב מולוטוב לזר קגנוביץ' ודמיטרי שפילוב. באוקטובר של אותה שנה הוא האשים את גאורגי ז'וקוב שר ההגנה ב"בונפרטיזם" במליאת הוועד המרכזי שהדיחה אותו מכל תפקידו במפלגה וממשלה.
ב-1964 סייע סוסלוב להדיח את חרושצ'וב ונשאר בתפקידו כאידאולוג המפלגה אך כוחו גדל. הוא נהפך לבעל ההשפעה השני בשלטון לאחר מזכ"ל המפלגה ליאוניד ברז'נייב. הוא הרבה להתמקד ביחסים בין המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות לבין מפלגות קומוניסטיות בעולם. בסוף שנות ה-60 גבר הפולמוס האם להנציח את יום הולדתו של סטלין בטקסים רשמיים ולטהר את שמו לאחר שהוקע בשנות הדה-סטליניזציה של חרושצ'וב, או פשוט "למחוק" את הפרק מההיסטוריה של ברית המועצות ולא להזכירו - לא לטובה ולא לרעה. בראש הפלג שדגל בהתעלמות מסטלין עמד ליאוניד ברז'נייב מזכ"ל המפלגה, ובראש הפלג שדגל בטיהור שמו עמד סוסלוב. סוסלוב נחל הפסד לאחר שברז'נייב ופלגו ניצחו והשלטונות התעלמו מסטלין. אף על פי כן גדל כוחו של סוסלוב. הוא דגל בנקיטת מדיניות נוקשה נגד מדינות הגוש המזרחי ובדוגמטיות מבית. עם הידרדרות מצבו הבריאותי של ברז'נייב הוא נטל חלק מסמכויותיו. סוסלוב עמד בראש שתי ועדות שונות שנקראו על שמו: האחת שעסקה בנושא חוסר היציבות בפולין, והשנייה באפגניסטן. מבחינה היררכית, הוא היה המועמד המוביל לרשת את ברז'נייב, אך היסטוריונים רבים תוהים האם הוא באמת רצה לרשת אותו. רבים טוענים, על פי אופיו, כי היה מעדיף שאדם אחר יתמנה לתפקיד המזכיר הכללי והוא יישאר בתפקידו כאידאולוג המפלגה.
מותו ומשפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנותיו האחרונות לא היה סוסלוב אדם בריא. בצעירותו סבל משחפת. ב-1976 עבר התקף לב. הוא סבל מהתקשות כלי דם. בערב ה-21 בינואר 1982 בעת שצפה בתוכנית טלוויזיה עם בתו מאיה על לנין, וכשעה לאחר שלקח את התרופות, נטה ראשו הצידה והוא הספיק להרגיע את בתו ולומר שהוא בסדר ואז איבד את ההכרה. הדם הפסיק לזרום לראשו והוא חווה שבץ מוחי חמור. מאיה התקשרה ליבגני צ'זוב הרופא הראשי של הקרמלין וליורי אנדרופוב ראש הק.ג.ב.. הוא הובהל לבית החולים הקליני המרכזי - מתחם מאובטח במערב מוסקבה בו התאשפזה אליטת ברית המועצות והוחזק בחיים בעזרת מכונה עוד כ-4 ימים בטרם נפטר ב-25 בינואר.
מעמדו הרם זיכה אותו בהלוויה ממלכתית מפוארת שזכו לה המנהיגים הסובייטים. הלווייתו הייתה הגדולה והמפוארת ביותר הראשונה מאז מותו של סטלין. שלושה ימי אבל הוכרזו, וגופתו הונחה בארון פתוח שהוקף בזרי פרחים בבית האיגודים המקצועיים שבמוסקבה, שם נהגו להניח את המנהיגים הסובייטים לתצוגה, עד להלוויה. הבניין היה פתוח לקהל הרחב לצפייה. ב-29 בינואר הוצא משם ארונו שהונח על עגלה שנקשרה לנגמ"ש. הארון הובל ברחובות מוסקבה לכיכר האדומה שם נקבר בטקס מרשים בבית הקברות של חומת הקרמלין.
סוסלוב היה נשוי ליליזבטה אלכסנדרובנה, רופאת שיניים (נפטרה ב-1972), והיו לו שני ילדים תאומים שנולדו ב-1929, רבוליי שעבד במערכת הביטחון ומאיה - בעלת תואר שלישי בהיסטוריה, מתגוררת באוסטריה מאז 1990.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Serge P. Petroff, Red Eminence: A Biography of Mikhail A. Suslov (1988).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיכאיל סוסלוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מיכאיל סוסלוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
מיכאיל אנדריביץ' סוסלוב, דף שער בספרייה הלאומית
