התפראות
.jpg)
הִתְפָּרְאוּת (באנגלית: Feral) היא תהליך בו בעלי חיים מבויתים או צמחים חקלאיים שעוברים לחיות בחופשיות בטבע ללא פיקוח ושליטה אנושיים, מנהלים אורח חיים כשל חיית בר. בדומה למין פולש, הכנסת בעלי חיים או צמחים מתפראים לאזורים חדשים עלולה לשבש את המערכות האקולוגיות, ולעיתים אף גורמת להכחדת מינים מקומיים.
בניגוד למינים פולשים, מינים מבויתים שהתפראו עלולים לפגוע גם במערכת בה המין הפראי חי בטבע, כתוצאה משינויים גנטיים והתנהגותיים, הפוגעים בהסתגלות בעל החיים לסביבה הטבעית.
בעלי חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעל חיים מתפרא הוא בעל חיים מבוית או מורגל לשבי, שנמלט וחי כחיית בר, או צאצא של בעלי חיים כאלו[1]. הגדרות אחרות[2] כוללות בעלי חיים שהשתנו מחיות מבויתות לחיות פראיות, טבעיות או לא מאולפות. דוגמאות נפוצות לבעלי חיים שמבויתים ברובם, אך עם אוכלוסיות פראיות הן חתולים, פרים, כלבים, סוסים, גמלים, עזים וחזירים. זואולוגים בדרך כלל לא כוללים בקטגוריה זו מינים שהיו חיות בר גם לפני שנמלטו, כמו אריות שנמלטו מגן החיות או עיטמים, כמו אלו שהוכנסו לאחרונה לבריטניה ולא נחשבים כמתפראים[3].
צמחים
[עריכת קוד מקור | עריכה]צמחים מבויתים שחוזרים לטבע מתוארים לרוב כפולשים, או ככאלה שהועברו או התאזרחו, ולפעמים כיבולים פראיים. המאפיינים האקולוגיים של צמחים מתפראים דומים מאוד לאלה של בעלי חיים מתפראים. אוכלוסיות מתפראות של צמחי יבול, כמו גם הכלאות בין צמחי יבול לקרובי משפחתם בטבע, עלולות לגרום לכך שתכונות מהונדסות גנטית של הצמחים המבויתים, כמו עמידות בפני חומרי הדברה, יועברו גם לעשבים שוטים[4].
תכונות של מינים מתפראים
[עריכת קוד מקור | עריכה]חלק מבעלי החיים המבויתים מתפראים בקלות ובהצלחה, בעוד שאחרים נוטים פחות לשוטט ולרוב לא שורדים בכוחות עצמם. מינים מסוימים נוהגים בטבעם להתנתק מבני אדם ולצאת לדרכם העצמאית, אך לא מרחיקים לכת או מתפשטים בקלות. אחרים בורחים, מחפשים טריטוריה חדשה, ומפגינים פולשנות פעילה. כך או כך, הקריטריון החשוב להצלחה הוא אריכות ימים. הישרדותם והמשכיותם של הפרטים המתפראים תלויות ביכולתם להתבסס ולהתרבות באופן עקבי בבית הגידול החדש. אורך הזמן או האינטנסיביות של ביות המין, לא נמצאו כגורמים המשפיעים על פוטנציאל ההתפראות שלו.
מינים מתפראים של בעלי חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לחתולי הבית יש השפעה אקולוגית משמעותית על חיות הבר. החתול חוזר בקלות למצב פראי אם הוא לא מורגל מצעירותו לבני אדם. חתולים אלו, במיוחד אם הם מתרבים ללא הפרעה, נחשבים לעיתים קרובות למזיקים באזורים כפריים ועירוניים, ומיוחסת להם השמדת אוכלוסיות של עופות, זוחלים ויונקים באזורים רבים. מאחר שחתולים משוטטים מתרבים במהירות, קשה לשלוט על גודל אוכלוסייתם. מקלטים לבעלי חיים מנסים לאמץ חתולי רחוב, בעיקר גורים, אך מקלטים אלו מתמלאים לחלוטין לעיתים קרובות, ואז נאלצים להמית חתולים. באזורים טבעיים ברחבי העולם מומתים חתולים משוטטים בירי, אך בישראל הדבר אסור על פי חוק מתוקף תקנות משרד החקלאות. לכידת חתולים לצורך סירוס/עיקור, ולאחריה שחרור החתולים חזרה למקום בו נמצאו, היא השיטה היחידה בעזרתה מתמודדות הרשויות בישראל עם התופעה, וגם זה נעשה באופן חלקי מאוד.
הגמל החד-דבשתי, שבּוּיַת כבר לפני למעלה מ-3,000 שנה, מתפרא בקלות. כיום, אוכלוסייה לא מבוטלת של גמלים פראיים, צאצאים לגמלים חד-דבשתיים (ובכמות מעטה יותר גם גמלים דו-דבשתיים) שנמלטו במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, משגשגת במרכז יבשת אוסטרליה (אנ'). גם בנגב ניתן למצוא גמלים משוטטים רבים.
תאואי מים מתפראים נפוצים מאוד בצפון אוסטרליה. ממשלת אוסטרליה מעודדת ציד תאואי מים פראיים בשל מספרם הגדול. גם תאואי המים שחיים כיום בשמורת החולה שבישראל הם צאצאים של פרטים מבויתים שהתפראו. באוסטרליה חיה גם אוכלוסייה גדולה של ארנבונים וחזירים שהתפראו.
יונת הבית, הנפוצה בכל רחבי העולם, מקורה לרוב הוא ביונים שגודלו לצורכי בשר, דואר או פנאי.
על פי מחקר גנטי[5], מוצאו של הדינגו הוא ככל הנראה מכלבים מבויתים שהביאו עמם יורדי-ים שהגיעו מדרום סין לפני כ-5,000 שנה.
בישראל, ברמת הגולן, חי עדר של פרות שהתפראו לאחר שננטשו על ידי מגדליהן הסורים, כתוצאה מכיבוש הרמה על ידי ישראל במלחמת ששת הימים. בשנות התשעים חלקן ניצודו בגלל סברה, שהוכחה לאחר מכן כמוטעית, שהן הגורם למחלת הפה והטלפיים שהתפשטה באזור. העדר הצליח לשרוד למרות הציד, שדילל יותר ממחצית מהעדר.
השפעות ההתפראות
[עריכת קוד מקור | עריכה]השפעה אקולוגית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוכלוסייה פראית יכולה להשפיע משמעותית על מערכת אקולוגית על ידי טריפת צמחים או בעלי חיים פגיעים, או על ידי תחרות עם מינים מקומיים. צמחים ובעלי חיים שהתפראו מהווים נתח משמעותי מתוך כלל המינים הפולשים, ויכולים להוות איום על מינים בסכנת הכחדה. עם זאת, הם עשויים גם להחליף מינים שאבדו ממערכת אקולוגית עם הגעתו הראשונית של האדם לאזור, או להגדיל את המגוון הביולוגי של אזור שהאדם שינה אותו, בזכות יכולתם לשרוד באזור בדרכים שמינים מקומיים אינם יכולים.
אחת הדוגמאות הקיצוניות לנזק שחוללה התפראות היא המקרה של הארנבים באוסטרליה. 24 ארנבוני בית הובאו ליבשת אוסטרליה במאה ה-18 כחיות מחמד וחיות משק. התרבותם הלא מבוקרת, ביבשת שבה לא היו להם כלל אויבים טבעיים, גרמה לפגיעה קשה באקולוגיה הייחודית של אוסטרליה. ריבויים הטבעי היה ללא הגבלה והגיע למיליוני פריטים, שכולם צרכו עשב וצמחים למחייתם. הדבר גרם לפגיעה הרסנית בפלורה ובפאונה הייחודית של אוסטרליה. צריכת היתר של חומר צמחי פגעה הן בצמחיית היבשת, והן במינים רבים של חיות כיס שהגיעו עד סף הכחדה בהיעדר מזון. בנוסף, גרמה לאיבוד שטחי מרעה רבים ולהאצת תהליך המידבור שכיסה את רוב היבשת. הנזק הרב שנגרם אינו ניתן לתיקון.
זיהום גנטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]זיהום גנטי מתרחש כאשר בעלי חיים מתפראים מזדווגים עם כאלו שגדלו בטבע, ומעמידים צאצאים פוריים. דבר זה גורם להעברת חומר תורשתי מבעל החיים המתורבת למאגר הגנים של חית הבר שהתפתח בטבע, ועלול במקרים רבים להעמיד מינים נדירים בסכנת הכחדה. דוגמאות לכך כוללות את הברכייה, חזיר הבר, ויונת הסלע. דוגמאות נוספות לזיהום גנטי הן חדירה של חומר תורשתי של כלבי בית לאוכלוסיות של זאבים ושל דינגו. מחקרים שנערכו בסקוטלנד הצביעו על תופעה דומה של ערבוב גנטי בין חתולי בית משוטטים (Felis catus) לבין חתולי בר אירופיים (Felis silvestris)[6].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Merriam-Webster On-line Dictionary". נבדק ב-23 באוקטובר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Mother Nature Network". נבדק ב-23 באוקטובר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Lever, Christopher (1996). "Naturalized birds: feral, exotic, introduced or alien?". British Birds. 89 (8): 367–368.
- ^ Food Safety at FAO: Working Definitions (PDF)
- ^ origin of the Australian dingo, obtained from the study of mitochondrial DNA – NCBI
- ^ Daniels, Mike J.; Laurie Corbett (2003). "Redefining introgressed protected mammals: when is a wildcat a wild cat and a dingo a wild dog?". Wildlife Research. CSIRO Publishing. 30 (3): 213. doi:10.1071/wr02045.
