מירב גרי
![]() | |
מירב גרי, 1978 | |
לידה |
11 בספטמבר 1952 (בת 69) ירושלים, ישראל |
---|---|
מדינה |
ישראל ![]() |
תקופת הפעילות | 1976–הווה (כ־46 שנים) |
עיסוק | מלווה רוחנית הוספיס תל השומר |
בן או בת זוג |
אבי כהן ![]() |
צאצאים | מיכאל ויעל |
פרופיל ב-IMDb | |
![]() ![]() |
מירב גרי כהן (נולדה ב-11 בספטמבר 1952) היא שחקנית תיאטרון וקולנוע ישראלית לשעבר. משנת 2011 מלווה רוחנית במרכז הרפואי שיבא, שיקום נוירולוגי ואורתופדי.
קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מירב גרי נולדה בירושלים ב-11 בספטמבר 1952, בתם של העיתונאי רוברט גרי ואשת התיאטרון פנינה גרי. היא למדה תיאטרון בבית הספר "East 15" בלונדון.
גרי הופיעה בקולנוע בתפקידי משנה בסרטים "חלום אחר", "מסז'יסט צמרת" (1981), "שם נרדף" (1989), "שבעה", ושחור" (1994). בטלוויזיה הופיעה בסדרת הנעורים "עניין של זמן" (1994).
גרי הופיעה במחזות רבים בתיאטראות בישראל. בתיאטרון באר שבע שיחקה במחזות "כולם היו בני", "הוא הלך בשדות", "אנה פרנק", "איך למדתי לרקוד", "גשם שוטף", "אקווס", "חלום אחר", רישיון לחיות", "יש לי כנרת", ו"אחרון ימיה". בתיאטרון הקאמרי שיחקה ב"מקום אחר"; בהבימה שיחקה ב"ידיים מזוהמות", "תשוקה" ו"מירל'ה אפרת"; ובתיאטרון בית ליסין ב"סיפור אהבה בשלושה פרקים", "חצוצרה בואדי", "ילדה של כולם", "סיבת המוות" ו"מי מפחד מעמוס חפר". בתיאטרון לילדים ולנוער שיחקה בהצגה "שרה גיבורת ניל"י".
גרי הוכשרה כמלווה רוחנית בעמותת "ברוח" בבית החולים שערי צדק בירושלים. כיום עובדת כ"מלווה רוחנית" בבית החולים השיקומי במחלקות נוירולוגית ואורתופדית בבית החולים תל השומר ובבית האבות הבולגרי בראשון לציון.
גרי נשואה לבמאי ואיש הטלוויזיה אבי כהן ואם לשני ילדים: המוזיקאי מיכאל כהן מצמד ההיפהופ "כהן@מושון", ויעל.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מירב גרי, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
מירב גרי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- מירב גרי, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- מירב גרי, בארכיון הבימה
- מירב גרי, באתר "הבמה"
- מירב גרי, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- רותם שטרקמן, רוני לינדר-גנץ, מירב גרי מלווה אנשים לפני מותם. ולסיפורים שלה אי אפשר להישאר אדישים, באתר TheMarker, 10 בפברואר 2017