פנינה גרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פנינה גרי
Pnina Gary - Tzavta - 2765.JPG
פנינה גרי, 2011
תאריך לידה 24 בספטמבר 1927 (בת 89)
מקום לידה נהלל, המנדט הבריטי
פרסים פרס הבמה לילדים ונוער
פרס ליצירה בתחום הציונות
פרופיל ב-IMDb

פנינה גרי (נולדה ב-24 בספטמבר 1927) היא אשת תיאטרון ישראלית. שחקנית, במאית, מנהלת אמנותית ודרמטורגית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנינה גרי (מימין) עם חברתה בתיה בן ברק (אמו של מאיר שלו) בנחל הירקון בזמן טיול בתל אביב, 1944

פנינה גרי היא בתם של צִפּורה (אוסטרובסקי) ויוסף (קוֹטלָר) דרומי. הוריה עלו לארץ מאוקראינה בשנת 1919 באניה "רוסלאן", עם קבוצת חלוצים שנשלחה להתיישב בחברון ולהקים משתלה כדי ליער את הרי ירושלים. אביה שינה את שמו ל"דרומי" באניה, בדרך מאודסה דרומה, לארץ ישראל. כששמע על הקמת המושב העברי הראשון, יצא לדרך על עגלה לגבעת שימרון בעמק יזרעאל, מעל הביצות, שם הוקמו האוהלים הראשונים של קבוצת המיסדים של נהלל. ב-1921, קצת לפני פרעות תרפ"א, עברה המשפחה לנהלל. פנינה היא בתם השלישית של צפורה ויוסף, אחרי מנחם (נולד בחברון) ורבקה. פנינה ורבקה נולדו בבית החולים הראשון בעמק, בעין חרוד.

את לימודי התיכון שלה עשתה פנינה בבית הספר החקלאי בנהלל[1]. בגיל 18 החלה ללמוד להיות גננת בסמינר למורים וגננות, במשך שנה בתל אביב ולאחר מכן במשך שנה נוספת בגבעת השלושה. ב-25 במרץ 1948, בחג פורים, הייתה אמורה להינשא לארוסה עלי בן צבי, בנם של רחל ינאית ויצחק בן צבי,[2] אך ב-16 במרץ הוא נהרג יחד עם ששת חבריו, בהתקפת כנופיות ערביות בשדות קיבוץ בית קשת (קרב בית קשת). דוד בן-גוריון, שביקר את המשפחה מיד לאחר שחזרה מהלוויה, ציין ביומנו: "בעוד ימים אחדים עמד להתחתן עם נערה מנהלל..."[3].

בסוף ספטמבר 1948 נסעה במשלחת של מורים וגננות למחנות העקורים סביב מינכן בגרמניה ועבדה בהקמת גני ילדים במחנות, הדרכת גננות והקנית השפה העברית לילדים. לאחר כחצי שנה, נשלחה להתגורר בעיר אוּלְם, כדי להמשיך בעבודתה, הפעם במחנות העקורים סביב שטוטגרט. במינכן הכירה את בעלה, רוברט גרי, עיתונאי יהודי-אמריקני, שדיווח מגרמניה שאחרי המלחמה. פנינה ובוב גרי נישאו בגרמניה בסוף 1949 ושבועיים אחר-כך עברו לישראל והתגוררו בירושלים. נולדו להם שתי בנות, דורית ומירב.

ב-1951 כתבה (במשך שנתיים) עבור "דבר השבוע" טור בשם "כדאי לדעת"[4], שעסק באירועים שונים מרחבי העולם. ב-1953 עברה המשפחה לניו יורק וב-1957 שבה לתל אביב.

בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנינה גרי בזמן לימודיה ב"אולפן השחקנים", נו-יורק 1953

בין השנים 1957-1953 למדה משחק בניו-יורק, בבתי הספר הפרטיים של הרברט ברגהוף ולי סטרסברג[5] וכן השתתפה בשיעורי "אולפן השחקנים".[6][7]

ב-1958 השתתפה בהצגה "מריוס" של "הקאמרי"[8] ושחקה עם זיגמונד טורקוב ומאיר ינאי בתיאטרון "זותא"[9][10], בהצגה "ירח הדבש של הפרופסור וולטר"[11]. בסוף אותה שנה, יזמה, הפיקה ושִחקה במחזה "בדלתיים סגורות"[12] מאת ז'אן פול סארטר, שהצלחתו הולידה את תיאטרון זווית[13] (בהשראת שירו של נתן אלתרמן "זווית של פרוור"). תיאטרון זווית נוסד על ידי פנינה גרי, שמואל עצמון ושמואל עומר ופעל תשע שנים כתיאטרון נייד, אינטימי, שהצטיין ברפרטואר ערכי וחדשני.[14]

ב-1961 חתמה על חוזה לשנה אחת עם תיאטרון חיפה[15] ושִחקה בהצגה "אילוף הסוררת"[16], שחנכה את היכל התיאטרון העירוני. ב-1966 שִחקה בהצגה "העתיד צפון בביצים", שלוש קומדיות קצרות בבימויו של תיאודור תומא[17]: "בית הספר לאלמנות" מאת ז'אן קוקטו, "האיש שנשא אילמת" מאת אנטול פראנס ו"העתיד צפון בביצים" מאת אז'ן יונסקו.

ב-1968, ביוזמת משרד החינוך, צורפו מנהלי תיאטרון זווית ל"הבימה", שם שִחקה 12 שנים. באותה תקופה יזמה את הקמתה של סדנה למחזה מקורי במרתף "הבימה", שנקרא "הבימרתף" ונִהלה אותו במשך 3 שנים, מ-1973 עד 1976. כמה מהצגותיו הפכו ללהיטים: "קלות דעת וצביעות", "דייר משנה", "בוסמן ולנה" ועוד.

ב-1980 העבירה בהתנדבות חוג דרמטי בבית הסוהר לנשים "נווה תרצה", שם עבדה עם אסירות במשך שנה. ב-1983 הייתה חברת הנהלת פסטיבל עכו[18].

ב-1981 שמשה מנהלת אמנותית של סדנת תיאטרון הגליל בקריית שמונה. באותה שנה הוזמנה על ידי אורנה פורת, מיסדת ומנהלת "התיאטרון לילדים ולנוער", לכהן כמנהלת האמנותית של התיאטרון. בזמן כהונתה בתפקיד זה (1990-1981), יזמה, ליוותה והציגה כ-45 מחזות, לכל הגילים, 36 מביניהם מחזות מקוריים שנוצרו בתיאטרון כמו: "שמוליק של זהרה", "אליעזר בן-יהודה" (מאת חגית רכבי), "האי ברחוב הציפורים" מאת אורי אורלב, "תרנגול כפרות" מאת אלי עמיר ועוד. בין השנים 1997-1990 שמשה כדרמטורגית בתיאטרון. בין השנים 2005-1997 הייתה דרמטורגית בתיאטרון באר-שבע ובין 2005 ל-2010 הייתה לקטורית בתיאטרון "בית ליסין".

ב-2006 קבלה גרי פרס מפעל חיים על שנות עבודתה כמנהלת אמנותית ב"תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער", במיוחד על פתוח המחזה המקורי לילדים ונוער: לווי והדרכת מחזאים מתחילים וצעירים, יבול של 35 מחזות מקוריים חדשים. פרס הבמה לילדים ונוער שניתן מטעם ארגון "אסיטז'" ומשרד החינוך והתרבות.[19]

ב-2008 כתבה וביימה מונודרמה בשם "סיפור אהבה ארץ ישראלי", המבוססת על סיפור אהבתה לעלי בן צבי ואסון מותו ערב חתונתם. הצגת היחיד, בביצוע השחקנית עדי בילסקי (במספר רב של תפקידים), הייתה מועמדת בקטגורית "מחזאי/ת השנה" לפרס "קיפוד הזהב" 2009 ליוצרי הפרינג' בישראל[20][21][22] וזכתה בפרס זה בקטגורית "שחקנית השנה" (בילסקי)[23]. ב-28 במרץ 2011, נערכה הצגה חגיגית בצוותא לציון 250 הצגות של "סיפור אהבה ארץ ישראלי" במעמד שרת התרבות לימור לבנת[24]. ב-2012 זכתה גרי על הצגה זאת ב"פרס ליצירה בתחום הציונות", בשנה הראשונה בה הוא מחולק. מנימוקי השופטים (ליא קניג, מולי שפירא ונורית רביב):[25][26]

"סיפורה של פנינה גרי, המחזאית והבימאית, הוא סיפור על אהבה ממבט ראשון, של כלה שהחמיצה את חופתה לצעיר מבטיח ובטוח בצדקת הדרך - שניהם ספוגים בערכי הציונות ומשלמים מחיר אישי כבד למען תקומת המדינה. המונודרמה של פנינה גרי כתובה להפליא ולמרות הכאב העצור שומרת על איפוק מעורר כבוד ולכן התוצאה כל כך אמיתית ומרגשת."

המחזה תורגם לאנגלית וההצגה רשמה הופעות באנגליה, בפסטיבל לידס[27] (2009) וב-"New End Theatre" בלונדון (2010), וגם באוטווה[28][29][30], מונטריאול[31], טורונטו[32] ווושינגטון[33][34] (2011), ושוב בטורונטו[35] (פברואר 2014).

ב-2011 ביימה את "תמול שלשום", עיבוד למחזה ל-5 שחקנים, שעשתה לרומן מאת ש"י עגנון. ההצגה (בהשתתפות תמר אלקן ואילה זילברמן) עלתה בתיאטרון הערבי-עברי ביפו[36] וגרי הייתה מועמדת לפרס "קיפוד הזהב" 2012 על העיבוד למחזה.[37]

ב-2012 ביימה את "קוראים לי יודה",[38] עיבוד לתיאטרון שירה שעשתה לשירי יהודה עמיחי. גרי יצרה מעין דיוקן עצמי של המשורר בעזרת גבר ואשה (השחקנים ישי בן משה ועדי בילסקי), המייצגים את הפיצול הפנימי בנפשו.[39]

ב-2013, הועלה המחזה "סיפור אהבה ארץ ישראלי" בפריז בתיאטרון דריוס מיו (Théâtre Darius Milhaud, Paris) (בצרפתית), תחת השם "Une histoire d'amour israélienne", על ידי השחקנית הצרפתייה אסטל גרינשפן (Estelle Grynszpan), בבימויה של גרי.[40]

ב-2014 ביימה את ההצגה "הנשים של בשביס זינגר", עיבוד לבמה שעשתה ל-5 סיפורים מאת יצחק בשביס-זינגר: "התיק", "הקורבן", "בתחפושת", "המפתח" ו"ינטל".[41]

ספר וסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2015 הוציאה גרי את הספר "סיפור אהבה ארץ־ישראלי", רומן אוטוביוגרפי שנכתב בהשראת ההצגה:[42]

  • פנינה גרי, סיפור אהבה ארץ־ישראלי, הוצאת שוקן/ ירושלים ותל אביב, תשע"ה

בשנת 2016 יצא הסרט "סיפור אהבה ארץ ישראלי",[43] בהשראת המחזה שכתבה גרי, בבימויו של דן וולמן, על פי תסריט מאת דיתה גרי, בכיכובם של עדי בילסקי ואביב אלוש.

תפקידים מרכזיים בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנינה גרי, "בדלתיים סגורות", תיאטרון זווית, 1958

תפקידים בתיאטרון הבימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעות בסרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

                    

רומנים ישראלים שעִבּדה למחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פנינה גרי בוויקישיתוף

ההצגה "סיפור אהבה ארץ ישראלי"

ההצגה "תרה"

ההצגה "תמול שלשום"

ההצגה "קוראים לי יודה"

הספר "סיפור אהבה ארץ־ישראלי"

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עצרת עם בנהלל - פנינה דרומי בעצרת ליובל ה-50 לקונגרס הציוני, דבר, 6 בנובמבר 1947
  2. ^ פנינה גרי, סיפור אהבה ארץ־ישראלי, עמ' 113.
  3. ^ דוד בן-גוריון, יומן המלחמה: מלחמת העצמאות, תש"ח-תש"ט, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, כרך א', פרק שלישי, 20.3.48, עמ' 314.
  4. ^ פנינה גרי, כדאי לדעת, דבר, 5 בינואר 1951
  5. ^ פנינה גרי, כפי שסופר לשרגא הר-גיל, למדתי באולפן שטראסברג, דבר, 13 בדצמבר 1957
  6. ^ ישראלית על במה אמריקאית, דבר, 4 במרץ 1955
  7. ^ עלזה יונגרייז, מניו-יורק - לנהלל, מעריב, 16 בדצמבר 1960
  8. ^ שמעו עליהם - פנינה גרי על תפקידה בהצגה "מריוס", דבר, 11 באפריל 1958
  9. ^ מיכאל אוהד3 שחקנים - תיאטרון, דבר, 17 באוקטובר 1958
  10. ^ תפקיד חדש...לשחקני תיאטרון "זותא", דבר, 19 בדצמבר 1958
  11. ^ בלי סכסוכים, מעריב, 14 בנובמבר 1958
  12. ^ רביעייה בגיהנום, דבר, 17 ביולי 1959
  13. ^ רחל אורן, "זווית", מסארטר עד סארטר, דבר, 19 בפברואר 1965. תיאטרון "זווית" - המשך, דבר, 19 בפברואר 1965
  14. ^ "גל חדש" בפרסומת, מעריב, 2 ביולי 1963
  15. ^ ראובן בן-צבי, שחקנים מבמות שונות בארץ הצטרפו לתיאטרון החיפני, מעריב, 12 ביוני 1961
  16. ^ שלמה באדר, במות: "אילוף הסוררת" בתיאטרון חיפה, דבר, 22 בספטמבר 1961
  17. ^ שרגא הר-גיל, עליה במרתף, מעריב, 30 בדצמבר 1966
  18. ^ פסטיבל עכו 1983, באתר פסטיבל עכו
  19. ^ הזוכים בפרסי הבמה לילדים ונוער, באתר המרכז הישראלי לתיאטרון ילדים ונוער - אסיטז'
  20. ^ מירב יודלביץ', מי מועמד לקיפוד הזהב, באתר ynet, 3 במרץ 2009
  21. ^ פסטיבל הפרינג' של קיפוד הזהב, באתר "הבמה"
  22. ^ פסטיבל לילות פרינג' וטקס קיפוד הזהב 2009, באתר "עכבר העיר"
  23. ^ הוענקו פרסי קיפוד הזהב בתיאטרון, באתר nrg‏, 29 במרץ 2009
  24. ^ הסיטי - גאווה אבהית, באתר nrg‏, 4 באפריל 2011
  25. ^ הזוכים בפרס ליצירה בתחום הציונות, באתר "הבמה", 30 באפריל 2012
  26. ^ הוכרזו הזוכים בפרס שרת התרבות והספורט ליצירה בתחום הציונות, באתר משרד התרבות והספורט, 3 במאי 2012
  27. ^ The Leeds Jewish International Performing Arts Festival 2009
  28. ^ ג'ניפר מקינטוש, An Israeli Love Story in Ottawa, באתר העיתון "Your Ottawa Region"
  29. ^ סבין גיבינס, An Israeli Love Story coming to Ottawa, באתר www.emcottawasouth.ca
  30. ^ פטריק לנגסטון, A bounty of plays this month, באתר העיתון "Ottawa Citizen"
  31. ^ Israeli play comes to Montreal, באתר העיתון "jewish Tribune"
  32. ^ גליה סרנר, "סיפור אהבה ארץ ישראלי" במופע יחיד וחד פעמי בטורונטו, 15.8.2011, ברשת החברתית "שלום טורונטו"
  33. ^ ליסה טרייגר, "An Israeli Love Story" - about love and Israel, באתר העיתון "Washington Jewish Week"
  34. ^ לורה קאטלר, About Love and Israel - An Israeli Love Story, , באתר האוניברסיטה האמריקנית
  35. ^ An Israeli Love Story, באתר Toronto Centre for the Arts
  36. ^ "תמול שלשום", באתר התיאטרון הערבי-עברי ביפו
  37. ^ ‫עכבר העיר, "מיין ג'רוזלם" היא הזוכה הגדולה בטקס קיפוד הזהב, באתר עכבר העיר, 02 בנובמבר 2012‬
  38. ^ מופע חדש: קוראים לי יודה, ידיעה באתר "הבמה", 30.4.13.
  39. ^ שי בר יעקב, אחרי הכל הוא שיר - ביקורת תיאטרון: "מופע מקורי, חכם ומעורר השראה", ידיעות אחרונות, מוסף 24 שעות, 22.9.13.
  40. ^ Une histoire d'amour israélienne, באתר תיאטרון "Théâtre Darius Milhaud".
  41. ^ הנשים של בשביס זינגר, באתר "הבמה"
  42. ^ סיפור אהבה ארץ־ישראלי, באתר הוצאת שוקן
  43. ^ "סיפור אהבה ארץ ישראלי", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  44. ^ אהבה שכזאת, דבר, 4 בנובמבר 1965
  45. ^ יין ישן ב"זווית", דבר, 5 בנובמבר 1965
  46. ^ תמר אבידרהאורח לא בא, מעריב, 28 בפברואר 1962
  47. ^ סדר נשים - שמלה מעור, מעריב, 2 במרץ 1962
  48. ^ מדריך לאירועי השבוע, "שלכם באהבה", דבר, 18 באפריל 1969
  49. ^ "שש נפשות מחפשות מחבר", באתר תיאטרון הבימה
  50. ^ "עקידת יוסף", באתר תיאטרון הבימה
  51. ^ "השושנה המקועקעת", באתר תיאטרון הבימה
  52. ^ "משחק החלומות", באתר תיאטרון הבימה
  53. ^ "סטמפניו", באתר תיאטרון הבימה
  54. ^ "דלתות דופקות", באתר תיאטרון הבימה
  55. ^ "מות דנטון", באתר תיאטרון הבימה
  56. ^ The Dock, באתר www.cine-holocaust.de
  57. ^ "חלומות", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  58. ^ "למוות אין חברים", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  59. ^ "אריאנה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  60. ^ "סלומוניקו", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  61. ^ "A Dinner of Herbs", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  62. ^ פסטיבל עכו 1992, באתר פסטיבל עכו


הקודם:
אין
זוכת הפרס ליצירה בתחום הציונות
2012 - פנינה גרי ("סיפור אהבה ארץ ישראלי")
בשיתוף עם יבגני אריה ("יונה ונער")
הבא:
2013 - א.ב. יהושע ("הילכו שניים יחדיו")