מעבר יבוק (ספר)

מעבר יבוק

מעבר יבוק, מנטובה ה'שפ"ו
מידע כללי
מאת	אהרן ברכיה מודינא
שפת המקור	עברית
הוצאה
מקום הוצאה	מנטובה

מַעֲבַר יַבֹּק הוא ספר שחיבר אהרן ברכיה מודינא והודפס לראשונה במנטובה בשנת 1626. בספר 112 פרקים (בגימטריה: "יבק"), הכוללים, בין השאר, תפילות וטקסים המיועדים לחולה, בני משפחתו והסובבים אותו במשך מחלתו, יציאת נשמתו וקבורתו. בספר יש ביטוי לפחדיו של החולה מן המוות ותקוותו להירפא, כמו ההיבט המציאותי של הסובבים אותו בהקשר לתהליך אותו הוא עובר, שלרוב איננו הפיך. הספר אינו חיבור הלכתי במובן המקובל של המילה, אך למרות זאת הייתה, ועדיין יש לו השפעה אדירה בשדה הפסיקה בתחום אחרית ימיו של יהודי.

הספר הודפס פעם נוספת בשנת 1732 בדפוס שלמה פרופס מוכר ספרים באמסטרדם וכן בדפוס ראם בווילנה בשנת 1860.

עיריית תל אביב-יפו קראה רחוב בשכונת נחלת יצחק על שם הספר, בסמוך לשני רחובות נוספים שנקראו גם הם על שם יצירות ספרותיות תורניות, "חיי אדם" ו"ילקוט הרועים".

משמעות שם הספר

בהקדמה לספר כותב אהרן ברכיה בחרוזים את הטקסט הבא:

וחברתי חידושים ודרושים שונים, אשר יחד כולם דברי פרישות וטהרה וקדושה משלשים, ותמכתים בימין הענוה והבושה.
ויחסתים בשם מעבר יבק, להקריבם, ולהקטירם, באהבה ובמורא, לפני כל העדה קדושה.
בתוך עלמות תופפות יעברו דרך גשר רעוע, מעולם התמורה והכליון אשר עוותו המצב השמיימי, להתקשר במעדנים, היחוד והברכה והקדושה.
ובזה תעבור המנחה מנחת ביכורים על פנינו, ונעבור את מעבר יבק להתאבק בה' איש מלחמה.
עד עלות השחר שהוא התחיה כי אז לא יעקב יאמר עוד לנשמתנו ולגופנו, רק ישראל, כי נהיה ממלכת כהנים ונזכה לראות אלהים פנים אל פנים, כי יזרח לנו שמש צדקה ומרפא.

— מתוך הקדמת המחבר עמוד 15

המחבר מדמה את המוות והמעבר בין העולם הזה לעולם הבא, למעברו של יעקב את נחל יבוק לקראת פגישתו עם עשו אחיו (כאשר לפני המעבר הוא שלח מנחה לעשיו, ולאחריו נאבק עם מלאך). את ההיאבקות עם המלאך הגיבור מדמה המחבר להידבקות בה' לאחר המוות, כאשר את סיום ההיאבקות עם עלות השחר מקביל המחבר לתחיית המתים. המחבר מאריך בהקדמה בהקבלה זו מצדדים שונים, ואף דורש את יב"ק כראשי תיבות בדיעבד - ייחוד, ברכה, קדושה, הנמצאים בעולם הבא.

חלוקת הספר

הספר מחולק לחמישה חלקים, המכונים על ידי המחבר מאמרות.

מאמר ראשון - שפתי צדק

בפרק הראשון של המאמר, מבהיר המחבר את ההבדל בין קרן לבין פירות של מצוות. ממשיך למעלתה של מצוות גמילות חסדים, תוך מתן הסבר לסיבה מדוע המונח חסד, נאמר בלשון רבים. מכאן ממשיך למצוות ביקור חולים, שגם היא מצווה המתחלקת לקרן ופירות. ואומר כי ביקור החולה חייב להיות מלוּוֶה בתחנונים לרפואתו, ומי שמבקר ללא בקשת רחמים, לא יצא ידי חובת קיום המצווה. והביקור חולים המובחר, הוא שמתפלל על החולה, ומתוך כך מגיע לידי זעקה. ומשמעותה של זעקה היא שלאדם המתפלל אין עוד מילים, עד שזעקה מתפרצת מליבו, וערכה של זעקה זאת, כעשר תפילות, כיוון שהיא מעוררת, וביכולתה להמתיק את הדינים. עם זאת, מבהיר המחבר מדוע אסור לזעוק על החולה בשבת.

בפרק השני, מבהיר המחבר את חשיבות ביקור חולים, ואת "סדר בקשת הרחמים" שיש לומר על החולה.

בפרק שלישי, נכנס עניין האמונה. המחבר מבהיר שגם אם מחלתו של החולה היא תוצאה ישירה של מעשי בני אדם עליו לתלות את חוליו בהשגחה העליונה. ראוי שהחולה יצדיק על עצמו את הדין, וכדאי שיכוון למות על קידוש השם, וייחשב לו כאילו הפיל עצמו לכבשן האש לשם כך.

פרק רביעי, עוסק בחובת החולה לחזור בתשובה לפני מותו ולפרט את חטאיו. כן מוזכר גם הווידוי בתפילות היום (שחרית ומנחה), ומבואר הכוח שבהזכרת יציאת מצרים, והחלשת הסטרא אחרא, כתוצאה מהזכרה זאת. כן, מוזכרות התועלות הבאות לאדם לבניו ובני בניו מהזכרות אלו. הפרק מפרט את שכרו של המחזיר רשעים בתשובה, וחוזר ומדגיש עד כמה מועילים שברון לב ודמעות בווידוי של חולה.

מאמר חמישי - אמרי נועם

במאמר ראשון כולל המחבר דרושים והנהגות לחולה, דיני גוסס, סדר וידוי, סדר רחצת המת, סדר הקבורה, סדר האשכבה ועוד.

קישורים חיצוניים

• אהרן ברכיה מודינה, מעבר יבק, באתר היברובוקס