מערת ניקנור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 31°47′35.48″N 35°14′41.56″E / 31.7931889°N 35.2448778°E / 31.7931889; 35.2448778

רחבת הכניסה לקבר ניקנור השוכנת על מערכת הקברים
גלוסקמא מעוטרת שנמצאה במערה
עיטורים שנמצאו על גלוסקמאות במערה

מערת ניקנור היא מערכת מערת קבורה הנמצאת בגן הבוטני הלאומי שנמצא בחלקו הצפוני של קמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים ובה נתגלתה גלוסקמא המתייחסת ל"ניקנור עושה הדלתות".

גילוי המערה ומחקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר שנת 1902 התגלתה מערה בתוך שטח שקנו ג'ון וקרוליין אמילי גריי היל (Gray Hill) במטרה להרחיב צפונה את מעון החורף שלהם בהר הצופים.

מאחר שגריי היל שהה בחוץ־לארץ באותו הזמן, דיווח הממונה על משק הבית לקונסול הבריטי על התגלית. בתו של הקונסול, הארכאולוגית גלדיס דיקסון, חקרה את המערה. בביקורה הראשון במערה היא התרכזה בעיקר במבנָהּ ובמוטיבים הארכיטקטוניים שלה. בביקורה השני היא התרכזה בחקר שבע הגלוסקמאות שהיו במערה, שבינתיים כבר הספיקו לעבור לקישוט גן האחוזה. שש מהגלוסקמאות שנבדקו התגלו כרגילות למדי, אך על הגלוסקמה השביעית התגלתה כתובת ביוונית עתיקה ובעברית.

שלושה ימים לאחר מכן, לאחר שהתפרצות מחלת הכולרה בין עובדיו הכריחה אותו להשעות את החפירות בתל גזר, הגיע רוברט מקאליסטר לירושלים. מקאליסטר בדק את המערה ואת הכתובת, ותצלום של הכתובת הועבר לשארל קלרמון-גנו.

בשנה שלאחר מכן פורסמו שני מאמרים על המערה ברבעון של הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל. ראשון, פרסם קלרמון-גנו את ממצאיו על כתובות שונות מארץ ישראל, ובכללן כתובת ניקנור‏[1]. הפרסום השני נעשה על ידי דיקסון, ובו תיאור של המערה וממצאיה יחד עם שרטוטים של המערה, פרי עטו של מקאליסטר‏[2].

הגלוסקמה הועברה בשנת 1903 למוזיאון הבריטי, שם היא שוכנת עד היום.

כתובת ניקנור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממצא החשוב ביותר שהתגלה במערה היה הכתובת שזכתה לכינוי כתובת ניקנור.

הכתובת כתובה על־גבי גלוסקמה: זו מעוטרת משלושת צדדיה, ועל צידה הרביעי הכתובת, ובה שלוש שורות ביוונית ושורה אחת בעברית או בארמית:

כתובת ניקנור
לחצו כדי להקטין חזרה
הר הצופים הפקולטה למדעי החברה הפקולטה למדעי החברה "הפורום" ובניין הסנאט "הפורום" ובניין הסנאט הספרייה המרכזית (רוח ומדעי החברה) הספרייה המרכזית (רוח ומדעי החברה) בית הכנסת ע"ש הכט בית הכנסת ע"ש הכט אולם העצמאות הפקולטה למדעי הרוח הפקולטה למדעי הרוח הפקולטה למשפטים הפקולטה למשפטים בית דוד וולפסון (ספריית משפטים) בית מאירסדורף בית הספר לעבודה סוציאלית בית הספר לעבודה סוציאלית בית הספר לחינוך בית הספר לחינוך הספרייה לחינוך ולעבודה סוציאלית מכון מגיד מכון מגיד המכינה הקדם-אקדמית וחדרו של מרטין בובר החוג לארכאולוגיה החוג לארכאולוגיה מכון טרומן מכון טרומן בית הלל בית הלל אגודת הסטודנטים קפיטריית פרנק סינטרה ואנדרטה לזכר הפיגוע בה בית הספר לתלמידי חו"ל בית הספר לתלמידי חו"ל בצלאל מגדל המים אולמות טבע אולמות טבע האמפיתיאטרון המכון ליהדות זמננו המכון ליהדות זמננו מכון מנדל למדעי היהדות מכון מנדל למדעי היהדות מערת ניקנור הגן הבוטני הלאומי עיסאוויה ביה"ח הדסה בית הקברות הצבאי הבריטי מעונות רזניק מעונות רזניק מרכז הספורט לרנר מלון דן ירושלים מעונות אידלסון כפר הסטודנטים הגבעה הצרפתית ואדי אל-ג'וז הגן הלאומי והאוניברסיטאי ע"ש טבצ'ניק מנהרת הר הצופים ע"ש נעמי שמר עמק צורים בית אורות אוניברסיטת בריגהם יאנג מתחם אוגוסטה ויקטוריה הר הזיתיםMap scopus.png

στ τν το Νεικά

νορος λεξανδρέυς

ποιήσαντος τάς θύρας

נקנר אלךסא

– הטקסט תועתק לכתב יווני מודרני על ידי קלרמון-גנו

תרגום:

העצמות אלה של נק־

נר (או 'אנשי נקנר') איש אלכסנדריה

שעשה את הדלתות.

נקנר אלכסא

– תרגומו של משה שובה‏[3]

כאמור, קלרמון-גנו היה הראשון שפענח את הכתובת, והיה הראשון שזיהה את נקנר האלכסנדרוני "שעשה את הדלתות" עם אותו ניקנור המוזכר בתלמוד כמי שהציב את דלתותיו של שער ניקנור, תוך דחיית הרעיון שהדלתות הנזכרות הן למעשה דלתות מערת הקבורה, שהרי הישג כה פעוט לא היה מתועד על הגלוסקמה. קלרמון-גנו הבין את המילה "אלכיסא" כקיצור של "האלכסנדרוני", ולפיכך הגיע למסקנה כי הגלוסקמה הכילה את עצמותיו של ניקנור עצמו.

כמו לתגליות ארכאולוגיות חשובות רבות, גם לזו קמו עוררין שניסו לטעון כי הכתובת היא מעשה זיוף, דבר שדרבן את מקאליסטר לכתוב מאמר ובו הוא מפרט את תהליך גילוי הכתובת ואי־הסבירות שמדובר במעשה זיוף‏[4].

פירושו של קלרמון-גנו, יחד עם תיקונים קלים שהציע מקאליסטר במאמרו, היה המקובל בעולם המחקר במהלך שנים רבות. פירוש זה היה בעייתי, שהרי מהיוונית, שנכתבה ביחסת הקניין, עולה שלא מדובר בניקנור עצמו, אלא בצאצאיו. החוקרים העדיפו להתעלם מבעיה זו, שהתגמדה אל מול שתי בעיות אחרות - גלוסקמאות אמורות להכיל עצמות אדם אחד בלבד, והשם הפרטי "אלכיסא" אינו מוכר ביהודה בתקופה זו.

מאז ימיהם של קלרמון-גנו ומקאליסטר נפתרו שתי בעיות אלו, כאשר התגלו גלוסקמאות המכילות עצמות שני אנשים, כמו גם עדויות לשם "אלכיסא".

אליעזר ליפא סוקניק, שעסק בניקוי המערה והחפירות בה מטעם האוניברסיטה העברית בין השנים 1928-1929, מסכם את הדיון ופוסק כי הגלוסקמה הכילה את עצמותיהם של שני אנשים, נקנר ואלכיסא, שהיו צאצאיו של ניקנור, שהציב את הדלתות בבית המקדש[5].

מבנה המערות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המערה חצובה בקפידה בתוך סלע הקירטון של הר הצופים כאשר ישנם כמה אולמות קבורה וחמש כניסות אליה מחוץ למערה חצובה חצר מלבנית עם פינות ישיבה, שבצדה הדרום-מזרחי נמצאות חזית המערה ובה חמש הכניסות אליה.

חזית המערה היא למעשה סטיו. צורה זו אופיינית למערות הקבורה המפוארות של ירושלים בימי הבית השני, אבל בשאר המערות, כגון קברי המלכים או קבר בני חזיר, נמצאים עמודים מונוליתיים החצובים בסלע, ואילו כאן, בסיסי העמודים שנשתמרו מעידים כי העמודים היו בנויים אבני גזית. הסיבה לכך נעוצה, כנראה, באי־התאמתו של הסלע המקומי לבנייה.

הסטיו, שבמקורו היה מקורה אך עם השנים נפלה תקרתו, נפתח לתוך ארבעה אולמות קבורה, ובכל אחד מהם מספר כוכים. בין האולמות ישנם מעברים, שהשקעים בסלע סביב פתחיהם מלמדים כי היו מכוסים בלוחות אבן, תופעה ייחודית למערה זו.

אולם קבורה חמישי, שאינו מקושר לשאר האולמות, נפתח מפתח בחצר שנמצא מימין לחזית, ובצדה המזרחי של החצר חצובים ארבעה פירי קבורה.

חרסים מהתקופה הביזנטית שנמצאו בקרקעית הפירים שבחצר, וכן שני צלבים שנחקקו על קיר החדר המרכזי, מראים שהשימוש במערה המשיך עד לתקופה הביזנטית. העובדה שגלוסקמת ניקנור נשארה במערה עשויה להעיד כי השימוש הממושך במערה נעשה על ידי בני המשפחה.

הממצא שהתגלה על ידי דיקסון במערה כלל שבע גלוסקמאות, מהן שלוש חלקות וארבע מעוטרות, שברי סרקופג אחד ומגוון חרסים. בעבודות הניקוי והחפירה שנעשו על ידי סוקניק בשנות ה-20 התגלו מספר מסמרי מתכת, דבר המלמד על שימוש בגלוסקמאות וארונות קבורה מעץ.

התוכנית האדריכלית של המערה, סגנונה האמנותי, וכן הממצא שבתוכה, מאפשרים לתארך את המערה לאמצע המאה הראשונה לספירה, בקירוב.

הפנתיאון הלאומי הראשון של ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכניסה אל הפנתיאון הלאומי
קבר פינסקר וקבר אוסישקין במערת ניקנור

ב-1934, הועלו עצמותיו של יהודה לייב פינסקר ממקום קבורתו באודסה ונטמנו באולם מספר 2 של מערת ניקנור. יוזם ההעלאה היה מנחם מנדל אוסישקין, שרצה להקים פנתאון לאומי במערה.

בישיבת הקרן הקיימת לישראל, הוחלט על הקמת הפנתיאון:

היושב ראש הודיע, כי חלקת־האדמה, אשר בה נמצאת "מערת ניקנור" - במערה זו הובאו למנוחת עולם עצמות ד"ר י. ל. פינסקר ז'ל - נכללת באדמת הקהק'ל המסורה לאוניברסיטה. הואיל וחושבים להשתמש במערה זו למקום מנוחת־עולם לאנשי־שם יהודיים, על כן הוא מציע, כי ההחלטה על דבר חלוקת כבוד זה תימסר לוועדה מורכבת מנשיא ההסתדרות הציונית, נשיא הקהק'ל ונגיד האוניברסיטה.

ההצעה נתקבלה פה אחד.
– פרוטוקול ישיבת דירקטוריון קרן קיימת, 2.7.1934‏‏[6]

אולם רעיונו של אוסישקין לא יצא לפועל, והאדם השני והאחרון שנטמן במערה, בצהרי יום שישי, 3 באוקטובר 1941, היה אוסישקין עצמו.

חלקת גדולי האומה הוקמה לאחר קום המדינה בהר הרצל, בין השאר מכיוון שהר הצופים היה מובלעת בתוך ירדן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יאיר שפירא, "מערת ניקנור בהר הצופים", ארץ-ישראל כח, החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, ירושלים, תשס"ח
  • יאיר שפירא, ״שרוצה להיקבר שם אצל פינסקר: אתגרי צוואתו וקבורתו של מנחם מנדל אוסישקין״, עת-מול, 233, 2014, עמ׳ 19 - 22.
  • נחמן אביגד, "מערות־קברים יהודיות בירושלים ובהרי יהודה", ארץ ישראל ח, תשכ"ז
  • עמוס קלונר ובועז זיסו, עיר הקברים של ירושלים בימי הבית השני, 2003

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מערת ניקנור בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Clermont-Ganneau, "ARCHEOLOGICAL AND EPIGRAPHIC NOTES ON PALESTINE", Palestine Exploration Fund Quarterly Statement, 1903
  2. ^ Gladys Dikson, "THE TOMB OF NICANOR OF ALEXANDRIA", Palestine Exploration Fund Quarterly Statement, 1903
  3. ^ משה שובה, "הכתובות היווניות של ירושלים", ספר ירושלים, תשט"ז
  4. ^ Robert Alexander Macalister, "FURTHER OBSERVATIONS ON THE OSSUARY OF NICANOR OF ALEXANDRIA", Palestine Exploration Fund Quarterly Statement, 1905
  5. ^ אלעזר ליפא סוקניק, "עוללות לאפיגרפיה היהודית", ספר זיכרון לאשר גולאק ולשמואל קליין ז"ל, תש"ב
  6. ^ הארכיון הציוני המרכזי (אצ"מ) 1134‎/KKL10