מערת שם ועבר

מערת שם ועבר
אין תמונה חופשית
מידע כללי
מיקום צפת, ישראל
קואורדינטות 32°57′59″N 35°29′42″E / 32.96648056°N 35.49501111°E / 32.96648056; 35.49501111
(למפת צפת רגילה)
Safed osm.svg
 
מערת שם ועבר
מערת שם ועבר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
בית המדרש של שם ועבר

מערת שם ועבר היא אחד מאתריה של העיר העתיקה של צפת. המקום היה מקודש לשלוש הדתות המונותאיסטיות לאורך ההיסטוריה.

תולדות המערה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערת שם ועבר היא מערת קבורה מהתקופה הביזנטית, המהווה אחד משרידיה הקדומים של צפת. במקור היא שימשה כמערת קבורה של משפחה יהודית אמידה. לקראת סוף המאה העשירית המערה התקדשה על ידי היהודים.

בתקופה הצלבנית זוהתה המערה כמקום קבורתו של טוביה, אחד מכותבי הספרים החיצוניים, והיא הפכה למרכז דתי נוצרי. על פי המסורת הנוצרית, המערה הוחזקה על ידי נזירות "בנות יעקב".

לאחר כיבוש צפת על ידי צלאח א-דין ב-1188, הוסבה למקום תפילה מוסלמי. בתקופה הממלוכית כונתה "בית אלאחזאן" (בית האבל). על פי המסורת המוסלמית כאן התאבל יעקב על מות יוסף. דמעותיו ניקבו את קירות המערה ויצרו את המעיינות הנובעים בסביבתהּ של צפת. שמה המוסלמי הנוסף, "קבר המבשר" נובע מהעובדה שמבשר הבשורה הרעה על פי המסורת קבור במערה זו. ב-1310, מושל צפת, בכתמור אלגֻ'כנר, הרחיב את המערה ופרץ כניסה חדשה בקשת מאבני גזית לבנות ואדומות. על אבן הראשה חקוק סמל המושל בצורת שני מקלות פולו ומגן קמור מעליהם. המערה נודעה גם בשם מערת "בנות יעקב" ואילו רבי חיים ויטאל מכנה אותה "אולאד (= בני) יעקב". עולי רגל שונים כינו אותה בשמות: "מג'ארת יעקב" ו"מערת יעקב אבינו".

מסורת יהודית עוד מהמאה ה-13 מציינת את המערה כמקום קברם של כמה תנאים, רק מהמאה ה-19 עולי רגל העידו שישנה מסורת כי שם ועבר - בנו ונכדו של נח - הקימו במערה זו בית מדרש, ובו למד יעקב אבינו. בשנות בצורת התירו הערבים ליהודים להתפלל במערה, כדי למנוע עצירת גשמים, אך בשנים גשומות לא נתנה בה דריסת רגל ליהודים.

קברים במערה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התייחסות ראשונה למערה כמקום קברם של תנאים מופיעה אצל מנחם החברוני (1215 לספירה), המתאר את קברי רבי דוסא בן הרכינס, רבי חנינא בן חכינאי ורבי אליעזר בן הורקנוס במערה בצפת. יעקב השליח[1] (1258-1270 לספירה) ויצחק חילו[2] (1333 לספירה) טוענים כי גם תלמידי רבי דוסא קבורים במקום. מחברי הספרים: "סדר קברי אבותינו ז"ל"[3] (1300 לספירה), "ציוני קברים בארץ ישראל"[4] (1440 לספירה), ו"אלו יחוסי הצדיקים ז"ל וציונם" (המאה ה-15) טוענים כי קבורים שם רבי דוסא בן הרכינס, רבי שמעון בן עזאי, רבי יוסי בן זמרה ותלמידיהם. "איגרת יחוס האבות" (1537 לספירה) ו"יחוס הצדיקים" (סוף המאה ה-15) מוסיפים כי גם רבי נחמיה נקבר עימם. חיים ויטאל[5] (1570 לספירה) תמך אך ורק במסורת קברו של רבי דוסא, והדגיש "ואין צדיק אחר קבור שם אלא הוא לבדו". גרשון בן אליעזר הלוי סגל[6] (1624 לספירה) טען כי רבי דוסא קבור יחד עם אביו הרכינס "וצדיקים אחרים".

שאול בן פנחס הארנשטיין[7] (1893 לספירה) מתאר: "בית מדרש של שם ועבר, והערבים אומרים אשר שם קבור שם בן נח".

אישים הקבורים במערה על פי עולי הרגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלה סימני כתבי הקברות
  2. ^ שבילי דירושלים
  3. ^ רשימת אילן ב'
  4. ^ כתב יד מוסקבה
  5. ^ שער הגלגולים, הקדמה לז
  6. ^ גלילות ארץ ישראל, איגרת הקודש
  7. ^ גבעת שאול