ספר טוביה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ויליאם אדולף בוגרו, טוביה נפרד לשלום מאביו (1860)

סֵפֶר טוֹבְיָהיוונית: Τωβίθ או Τωβίτ, טובית) הוא חיבור יהודי מתקופת בית שני, שהשתמר במסורות נוצריות ונכלל במסגרת הספרים החיצוניים.

מבוא[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקר המודרני אין ודאות לגבי טיבו המקורי של הספר. הוא השתמר בשני נוסחים, ששניהם כתובים ביוונית. במגילות מדבר יהודה נמצאו כמה קטעים של הספר בעברית ובארמית[1]. נראה שנכתב במקורו בעברית (בנוסח שאבד), ולאחר מכן תורגם לארמית וליוונית. אין ודאות גם לגבי מועד חיבורו של הספר. הוא מתוארך על ידי החוקרים בין המאה ה-4 לפנה"ס לבין המאה ה-2 לפנה"ס.

תוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר עוסק בגמילות חסדים, והוא רצוף במעשי נסים ובתפילות של גיבוריו.

הספר מגולל את קורותיהם של אב בשם טובי, ושל בנו - טוביה, בני גלות ישראל החיים באשור. טובי האב, שיצא מעירו לגמול חסד עם המתים ולקבור אותם, נאלץ לישון מחוץ לחומות, והתעוור בגלל צואת עטלף חמה שנפלה על פניו. לאחר זמן מה, נשלח בנו טוביה להשיב פיקדון שהיה לאב בידיו של אדם בעיר אקבטנה שבארץ מדי. במסעו הארוך הוא מגיע לעיר בשם "רגא", שם הוא פוגש קרובת משפחה, בשם שרה, ונושא אותה לאישה. על אף שכל הגברים שנשאו את שרה מתו בליל-הכלולות, ניצל טוביה בזכות תפילתם המשותפת. עם חזרתו מן המסע, הוא אף מצליח לרפא את אביו מן העיוורון. הספר מסתיים בחזון נבואי של האב על חורבנה של נינוה ועל בניין ירושלים.

ראוי לציין שספר זה הוא, כנראה, הראשון בספרות היהודית שמציג את "העקרון של הלל", שנודע באמרה "מה ששנוא עליך, לחברך- אל תעשה". בספר טוביה כתוב[2]:

בני! שים לבך לכל מעשיך. ואשר תשנא לנפשך- לא תעשה לאחרים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהדורות הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

על הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יש שרידים של ארבעה מסמכים בארמית: 4Q198 ,4Q197, 4Q196 ו- 4Q199, ושרידים של רק אחד בעברית: 4Q200
  2. ^ ספר טוביה,פרק ד


Stub judaism.png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.