רבי חנניה בן חכינאי
| לידה |
המאה ה־2 פרובינקיה יודיאה, האימפריה הרומית  |
|---|---|
| תקופת הפעילות | דור 3 ו-4 לתנאים |
| רבותיו | רבי עקיבא |
| בני דורו | אלעזר בן מתיא, שמעון בן זומא, שמעון התימני, רבי אלעזר בן מתיא |
  | |
רבי חֲנַנְיָה (או "חנינא") בֶן חֲכִינַיִ[1] היה תנא בדור השלישי והרביעי. הוא היה מתלמידי רבי עקיבא הראשונים, והיה חברם של רבי אלעזר בן מתיא, שמעון בן זומא ושמעון התימני.[2] לפי אחת הגרסאות היה מעשרה הרוגי מלכות.
לפי האגדה, ישב 12 (או 13) שנה ולמד תורה בבית רבי עקיבא רבו. כשהגיעה זמן בתו להינשא שלחה לו אשתו מכתב, והודיעה לו על כך. כשנשאר ללמוד ולא חזר לביתו ידע רבי עקיבא על כך, ודרש: כל מי שיש לו בת – ילך וישיאנה!
חזר רבי חנניא אל עירו, אך כיוון שהשתנו פני העיר לא מצא את ביתו. מה עשה? הלך והתיישב ליד הבאר, עד שהגיעה קבוצת נשים ושמע אחת קוראת: בת חכינאי, מלאי את כדך! ידע שזאת בתו, עקב אחריה ונכנס לביתו. אשתו, שלא הייתה מוכנה לכך – ראתה אותו ונבהלה, עד שיצאה נשמתה. התפלל עליה רבי חנניא ואמר: ״רבונו של עולם, ענייה זו זה שכרה?״ ביקש רחמים עליה וחייתה.[3]
הגמרא במסכת חגיגה מספרת שהרצה לפני רבי עקיבא במעשה מרכבה.
בנוסף, האגדה מספרת על רבי חנינא בן חכינאי, שכל ימיו היה יושב בתענית מגיל שתים עשרה שנה עד תשעים וחמש.[4]
ואותו היום ערב שבת היה, וכל ימיו היה יושב בתענית מבן שתים עשרה עד תשעים וחמש שנה. אמרו לו תלמידיו, רבי, רצונך שתטעום כלום קודם שתהרג? אמר להם, עד עתה התעניתי ולא אכלתי ולא שתיתי, ועתה איני יודע איזה דרך אלך, ואתם תאמרו לי לאכול ולשתות! התחיל בקידוש היום ויכולו השמים עד ויקדש אותו, ולא הניחוהו לגמור עד שהרגוהו, ויצאה בת קול ואומרת, אשריך ר׳ חנינא בן חכינאי שהיית קדוש ויצאה נשמתך בקדושה בתיבת ויקדש.
— אוצר מדרשים, עשרה הרוגי מלכות
קברו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מנחם החברוני (1215 לערך), מציין כי רבי חנינא נקבר לצד רבי דוסא בן הרכינס ורבי אליעזר בן הורקנוס במערה בצפת, המזוהה כיום עם "מערת שם ועבר".
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב אהרן הימן, "רבי חנניה בן חכינאי", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב, עמודים 506–507, באתר היברובוקס
- רבי חנניה בן חכינאי, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- רבי חנניה בן חכינאי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- ישעיהו בן-פזי, הומור מאופק וסאטירה מוסווית באגדה תלמודית, הומור מקוון 3, ינואר 2014
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ על פי כתב יד קאופמן (למשנה מסכת אבות, פרק ג')
- ^ תוספתא ברכות ד:יח
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"ב, עמוד ב'.
חיים וייס ושירה סתיו, שובו של האב הנעדר - קריאה מחודשת בסדרת סיפורים מן התלמוד הבבלי, מוסד ביאליק, 2018, עמ' 73–85 - ^ אוצר המדרשים, מדרש עשרת הרוגי מלכות, עמ' 443
| עשרת הרוגי מלכות | |
|---|---|
|