רבי אליעזר בן הורקנוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "רבי אליעזר" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו רבי אליעזר (פירושונים).
רבי אליעזר בן הורקנוס
דור דור שני לתנאים
בית מדרש בית שמאי
רבותיו רבן יוחנן בן זכאי
חבריו רבי יהושע בן חנניה, רבן גמליאל דיבנה
תלמידיו רבי עקיבא, רבי ישמעאל, אוּנקלוּס הגר, רבי חנינא בן תרדיון רבי אלעזר בן עזריה, רבי יוחנן בן נורי.

רבי אליעזר בן הוּרקנוּס - במשנה ובתלמוד מוזכר בשם הסתמי רבי אליעזר, או רבי אליעזר הגדול - מגדולי התנאים בדור השני, בתקופת חורבן בית שני ולאחריו, ומבכירי תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי, וכונה על ידו "בור סוד שאינו מאבד טיפה" כנראה בגלל הזיכרון הלימודי החזק שלו‏[1]. עמיתו של רבן גמליאל דיבנה (ואף בעלה של אחותו של רבן גמליאל, אימא שלום) ובר הפלוגתא של רבי יהושע בן חנניה[2].

הקשר לתורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על רבי אליעזר מסופר באבות דרבי נתן[3] שבגיל 28 החל רבי אליעזר להימשך ללימוד התורה, ובניגוד לרצון אביו הורקנוס, שהיה איש עשיר ובעל אדמות אך בור ועם הארץ, עזב לירושלים כדי להקדיש את עצמו ללימודי התורה. הוא נכנס לישיבתו של רבן יוחנן בן זכאי ולמד בהתמדה, אף על פי שהיה צריך להתמודד עם עוני גדול (ללא תמיכה מאביו וללא מכר תומך).

בניו האחרים של הורקנוס, שכעסו שאליעזר הזניח את חלקו בעבודות השדה, לחצו על אביהם לנדות את אליעזר מהירושה. הורקנוס שמע להם ועלה לסנהדרין בירושלים כדי לנדות ולהדיר את בנו מכל רכושו. כששמע רבן יוחנן בן זכאי (שהיה נשיא הסנהדרין) על הביקור, הנחה את שמשי בית הדין להלין את האורח בחלק העשיר של העיר, להזמינו לאירוע חשוב שהשתתפו בו כל גדולי ירושלים (כלבא שבוע, בן ציצית הכסת ועוד) ולהושיבו ביניהם. במהלך האירוע ביקש רבי יוחנן מר' אליעזר לדרוש, אך האחרון התבייש והצטנע לדבר בפני המכובדים. בלחצו של רבי יוחנן החל להרצות מהידע הנרחב שלו והימם את האורחים בחכמתו ובבקיאותו. בסיום הדברים קם ר' יוחנן ונשקו על ראשו ואמר "אשריכם אברהם יצחק ויעקב שיצא מכם בן זה". אביו, שלא זיהה את בנו הנעדר ואף לא הבין את הנאמר שאל את הסובבים את מי ברך רבי יוחנן השיבו לו את בנך אליעזר, קם הורקנוס ועמד על רגליו ואמר "בתחילה עליתי לכאן כדי לנדות ולהדיר את אליעזר מנכסיי עכשיו יהא כל רכושי לאליעזר ולאחיו לא אותיר מאומה". רבי אליעזר, ששמח על הפיוס עם אביו, סירב לקבל רכוש שמיועד לאחיו וביקש לחלק את הרכוש באופן שווה.

הוא המשיך ללמוד אצל רבן יוחנן בן זכאי עד לתחילת המצור על ירושלים, כשהוא ורבי יהושע עזרו בהברחת רבם מהעיר במצור הרומאי.

לאחר חורבן בית המקדש בירושלים, נדד רבי אליעזר ליבנה, שם הפך לחבר בסנהדרין תחת נשיאותו של רבן גמליאל דיבנה, גיסו‏[4]. כמו כן הייתה לו ישיבה בעיר לוד[5].

רבי אליעזר כונה לעתים "רבי אליעזר הגדול"‏[6]. תהילתו הגיעה לשיאה כאשר תלמידיו מפרשים את הפסוק "צדק צדק תרדוף, למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך"‏[7] בפירוש: "מחפש את המשפט ההוגן, לך אחרי רבי אליעזר ללוד או אחרי רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל"‏[8].

דרכו בלימוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שרבו ריב"ז היה מבית הלל, רבי אליעזר נטה אחרי דרכם של בית שמאי, וזהו אחד ההסברים לכינוי "שמותי" שנאמר עליו‏[9]. כדרכם של תלמידי בית שמאי, היה רבי אליעזר תקיף וחריף, ונתן משקל רב לדרך הסברא. לעומתו, בר הפלוגתא שלו - רבי יהושע בן חנניה - השתייך לבית הלל, וזו גם סיבה לעובדה שבדרך כלל ההלכה נפסקה כדעתו של רבי יהושע, במחלוקותיו עם רבי אליעזר.

רבי אליעזר השתדל להוכיח את טענותיו בדרכים שונות, ופעמים רבות נמצא מתווכח עם חבריו בטעמו של דבר, תוך כדי שימוש במידות שהתורה נדרשת בהן, כקל וחומר.

תנורו של עכנאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תנורו של עכנאי

רבי אליעזר עמד במרכזה של המחלוקת המפורסמת על תנורו של עכנאי. על פי התלמוד הבבלי, במחלוקת זו התאמץ רבי אליעזר להוכיח את טענותיו בדרכים שונות, אפילו תוך גזירות לחריגה מחוקי הטבע. החכמים עמדו בתוקף על דעתם וסירבו לקבל את דעתו של רבי אליעזר, חרף ההוכחות העל-טבעיות שסייעו בעדו. סופו של המעשה בנידויו של רבי אליעזר‏[10].

Cquote2.svg

אמרו אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר ר"א (רבי אליעזר) ושרפום באש ונמנו עליו וברכוהו (= נדוהו; בלשון סגי נהור). ואמרו: "מי ילך ויודיעו?" אמר להם ר"ע (רבי עקיבא): "אני אלך, שמא ילך אדם שאינו הגון ויודיעו, ונמצא מחריב את כל העולם כולו". מה עשה ר"ע, לבש שחורים ונתעטף שחורים וישב לפניו ברחוק ארבע אמות. אמר לו ר"א: "עקיבא מה יום מיומיים?", אמר לו: "רבי, כמדומה לי שחבירים בדילים ממך". אף הוא קרע בגדיו וחלץ מנעליו ונשמט וישב על גבי קרקע זלגו עיניו דמעות.

Cquote3.svg

בתורת הנסתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזוהר חדש[11] מובא כי רבי אליעזר היה גלגול של ראובן בכור ישראל, ומסיבה זו, גזירת עשרת הרוגי מלכות שעל פי תורת הקבלה נגזרה על עשרת החכמים בשל היותם שקולים כנגד עשרת השבטים שהשליכו את יוסף לבור, לא חלה על רבי אליעזר, שלא היה שותף במכירת יוסף אלא רק ציווה להשליך את יוסף לבור, ועל כן השליכו את רבי אליעזר לבור אך העלו אותו לאחר מכן ולא הרגו אותו.

בספר בני יששכר מובא, כי מכיוון שראובן היה זה שעסק תמיד בתשובה על חטאו שבלבל את יצועי אביו, ראוי לפסוק כמותו בכל הנוגע לתשובה, ומכיוון שרבי אליעזר פוסק ש"עידי מסירה כרתי" (בניגוד לרבי מאיר הפוסק עידי חתימה כרתי), ובחודש תשרי ישנן שלושה זמני תשובה; ראש השנה - זמן הכתיבה, יום כיפור - זמן החתימה, והושענא רבה שהוא זמן מסירת הפתקים לשלוחים, יש לפסוק כמותו שזמן התשובה קיים עד הושענא רבה ועד אז ניתן לחזור בתשובה ולשנות את גזר הדין. הוא מקשר דברים אלו, לסיבה שמכוחה התפלל משה רבינו שרבי אליעזר יצא מחלציו כמובא בפסיקתא בשם רבי אחא[12].

פטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני פטירתו של רבי אליעזר עמדו לידו רבי עקיבא וחבריו, והתיישבו בריחוק ארבע אמות בגלל הנידוי. רבי אליעזר הצטער מאוד על כל דברי התורה הרבים שידע ואיש לא בא ללמוד ממנו (מפני הנידוי), ואף חזה את מותם של חכמי הדור בכלל, ואת מותו ביסורים של רבי עקיבא: "שלך קשה משל כולם". מיד כשנפטר אמר רבי יהושע "הותר הנדר"‏[13].

רבי אליעזר נפטר ביום שישי, ואחרי יציאת השבת החל המסע ועבר דרך לוד, ונקבר בעלמא. רבי עקיבא ספד עליו מדברי אלישע על אליהו, אותם הדברים שאמר יואש: "אבי אבי, רכב ישראל ופרשיו"‏[14].

למרות החרמתו, צוטט רבי אליעזר במשנה, בברייתא ובתלמוד פעמים רבות, וחכמי הדורות הבאים לא נמנעו מעיסוק בהלכותיו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]