מפלי מרמורה

מפלי מרמורה
La Cascata delle Marmore
המפלים
המפלים
המפלים
מידע כללי
מיקום מחוז אומבריה באיטליה
נהר נהר ולינו
סוג מפל מעשה ידי אדם
גובה כולל 165 מטר
נפילת מים רציפה 83 מטר
מספר נפילות מים 3
ספיקה ממוצעת 1.6 מ"ק/שנייה
קואורדינטות 42°33′8.81″N 12°42′53.85″E / 42.5524472°N 12.7149583°E / 42.5524472; 12.7149583
נהר ולינו בכניסה למפל

מפלי מרמורהאיטלקית: La Cascata delle Marmore, תרגום - מפל השיש) הם שלושה מפלי מים רצופים במחוז אומבריה שבאיטליה. המפלים נוצרו בתקופה הרומית מהסטה מלאכותית של מי הנהר ולינו (Velino) אל צוקי מרמורה, ומשם לערוץ הנהר נרה (Nera) הנשפך לנהר הטיבר. המפלים הם בגובה כולל של 165 מטרים, בין המפלים הגבוהים באירופה, וביחד הם המפל הגבוה בעולם שהוא תוצאה של תכנון אנושי.

המפלים מועמדים להכלל ברשימת אתרי מורשת עולמית.

מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפלי מרמורה נמצאים 7.7 ק"מ מזרחית לטרני בירת נפת טרני, כ-156 ק"מ צפונית-מזרחית לרומא ו-50 ק"מ דרומית לפרוג'ה. המים במפלים זורמים בספיקה ממוצעת של 50 מיליון קוב לשנה.

כ-70% ממי הנהר מנותבים לשימוש תחנת כוח הידרואלקטרית. מספר פעמים ביום מופסקת העברת המים לתחנת הכוח וכל המים מנותבים דרך המפלים, כפי שהיה לפני הקמת תחנת הכוח. אתר המפלים מהווה אטרקטציה תיירותית וסביבו הוקמו אתרי תיירות נוספים, הכוללים גן בוטני, מתקני ספורט אתגרי כגלישת מצוקים, רחיפה וסיורי מערות.

תולדות המפל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהר ולינו, הזורם בעמק גבוה בקרבת העיר ריאטי (Rieti) שבמחוז לאציו, היה עולה על גדותיו לעיתים קרובות, הציף את הסביבה וגורם להיווצרות ביצות ולהתפרצות מחלת המלריה. על מנת להסיר את האיום מעל תושבי העיר, הורה הקונסול הרומי קוריוס דנטאטוס (Manius Curius Dentatus) בשנת 271 לפנה"ס לחפור תעלה לניקוז מי הנהר. התעלה, אשר נקראה "התעלה הקוריאנית" על שמו, הוליכה את המים מהנהר ולינו ומהביצות דרך מורדות הצוקים הטבעיים של מרמורה, אל הנהר נרה, וכך נוצרו המפלים.

מי המפלים הגבירו את זרימתו של הנרה, העובר ליד העיר טרני. עם סיום בניית התעלה התעוררה בעיה חדשה: בתקופות שבהן זרם המים של נהר ולינו התעצם, המים הרבים שהגיעו לנהר נרה איימו להציף את העיר טרני. תופעה זו גרמה לחיכוכים בין תושבי הערים ריאטי וטרני, כשכל עיר מטילה את האחריות לפתרון הבעיה על רעותה. הנושא הוצג בפני הסנאט הרומי, אך פתרון לא נמצא.

במהלך ימי הביניים, תחזוקה לקויה ושקיעה של אבן באפיק התעלה הביאה להפחתת זרימת המים בתעלה עד שהביצות הופיעו מחדש. בשנת 1422 הורה האפיפיור גרגוריוס השנים עשר, אשר העיר הייתה בתחום שלטונו, לבנות תעלת מים חדשה כדי לשקם את הזרימה הטבעית של הנחל. התעלה כונתה "התעלה הגריגוריאנית" או "תעלת ריאטי". בשנת 1545 הורה פאולוס השלישי לבנות תעלת-מים נוספת חדשה, "התעלה הפאולינית", במטרה להרחיב את התעלה הרומית, ולאפשר לווסת את זרימת המים בין הנתיבים השונים. בניית התעלה ארכה כמעט 50 שנה, ובסיומה היא נחנכה בשנת 1598 על ידי האפיפיור קלמנס השמיני, אשר קרא אותה על שמו "התעלה הקלמנטינית".

במשך כמאתיים שנה לאחר פתיחת התעלה הקלמנטינית, זרימה חזקה של הוולינו גרמה לעיתים להצפת השטחים החקלאיים בצידי נהר הנרה. בשנת 1787 הטיל האפיפיור פיוס השישי על האדריכל אנדרה ויצ'י (Andrea Vici) לפתור את בעיית ההצפות. ויצ'י עיצב מחדש את מסלול המים במפלים למצבו הנוכחי, וכך נפתרו רוב הבעיות.

מאז שנת 1896, כאשר הוקמו ליד טרני בתי חרושת לייצור פלדה, הוחל להשתמש בזרם המים בתעלה להפקת אנרגיה לשימושם ומאוחר יותר, ועד ימינו, ליצירת חשמל.

האגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי אגדה המפלים נוצרו בעקבות האירועים הבאים: נימפה יפהפייה בשם נרה, דהיינו: השחורה, התאהבה ברועה צאן צעיר בשם ולינו. האלה יונו, בזעמה על הנימפה שהתאהבה בבן אנוש, הפכה את נרה לנהר. הרועה, שחשש שאהובתו טובעת בנהר שהופיע, קפץ מצוק המרמורה אל תוך הנהר כדי להצילה. כדי למנוע את מותו, יופיטר הפך את ולינו לנהר, וכך אוחדו שני האוהבים. הנהר ולינו היה ליובל של הנהר נרה.

בהשראת האגדה יש מעל המפל העליון מצפה המכונה "מרפסת האוהבים", מאחר שרק הם מסוגלים לצפות במראה המרהיב בלי לשים לב כי הם נרטבים עד לשד עצמותם.

המפלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]