מקס הופמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מקס הופמן
Max Hoffmann
מקס הופמן
מקס הופמן
תאריך לידה 25 בינואר 1869
מקום לידה הומברג, ממלכת פרוסיה פרוסיהפרוסיה
תאריך פטירה 8 ביולי 1927 (בגיל 58)
מקום פטירה באד רייכנהאל, רפובליקת וויימאר גרמניהגרמניה
השתייכות Wappen Deutsches Reich - Reichsadler 1889.png צבא הקיסרות הגרמנית
תקופת שירות 1887 - 1918
דרגה גנרל מיור
מלחמות וקרבות
מלחמת העולם הראשונה
עיטורים
פור לה מריט
צלב הברזל דרגה ראשונה

קרל אדולף מקסימיליאן הופמןגרמנית: Carl Adolf Maximillian Hoffmann; נולד ב-25 בינואר 1869 בהומבורג, פרוסיה (כיום בגרמניה) - מת ב-8 ביולי 1927 בבאד רייכנהאל, רפובליקת וויימאר) היה איש צבא פרוסי-גרמני שנטל חלק מכריע בחזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה. הוא נחשב במטכ"ל הגרמני כ-"מומחה לענייני רוסיה".[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופמן נולד בעיר הומבורג שבממלכת פרוסיה (כיום גרמניה), כבנם של יוליוס ושרלוט הופמן, אביו היה מנהל בית המשפט המחוזי. הוא למד באקדמיה הצבאית של הצבא הפרוסי, והתגייס לצבא בשנת 1887. הוא נחשב כמומחה בכל הקשור בענייני האימפריה הרוסית. הוא בילה שישה חודשים ברוסיה כמתורגמן, ולאחר מכן שרת חמש שנים באגף הרוסי של המטכ"ל, וסייע בתכנונה של "תוכנית שליפן". בשנת 1904 נשלח לייעץ ללצבא היפני הקיסרי במלחמתו נגד רוסיה. על פי המסופר באחת הפעמים לא נתן לו גנרל יפני לצפות מעל גבעה בתמרוני הצבא היפני, הופמן הזועם הטיח בו: "אתה צהוב עור, הנך חסר תרבות אם לא תתן לי ללכת לגבעה ההיא".[2] לאחר מכן חזר לגרמניה, והמשיך לעבוד על הפלישה המתוכננת לרוסיה במסגרת תוכנית שליפן. ביומניו הוא טוען שגנרל רוסי הציע למכור לו מידע מודיעיני רב ערך, אולם ממשלת גרמניה סרבה לתת תקציב לכך.

בשנת 1914 מונה לקצין המבצעים הראשי של הארמייה השמינית, שהוצבה בפרוסיה המזרחית.[3] עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הציע הופמן למפקדו מקסימיליאן פון פריטוויץ תוכנית מלקחיים שתשמיד את הצבא הרוסי באזור.[4] אולם פריטוויץ לא רצה לשמוע על כך, ונצמד להוראות שקיבל, לעכב את הרוסים ולסגת רק במקרה של השמדה כללית.[5] אולם לאחר קרב גומבינן הוחלף פריטוויץ בפאול פון הינדנבורג ואריך לודנדורף. השניים הקשיבו לעצותיו של הופמן, והובילו את הצבא לניצחונות בקרב טננברג וקרב האגמים המזוריים.[5] אם כי לא ברור באיזו מידה היו התוכניות של הופמן ובאיזו מידה היו של לודנדורף והינדנבורג. בזיכרונותיו טוען הופמן שאת שני הקרבות תכנן בעצמו ללא עזרתם של השניים. הוא הסתכסך קשות עם לודנדורף, וביומנו הוא כותב נגדו ביקורת קשה.[6] לעומת זאת הוא תמך בהינדנבורג, ואף סייע לו להתמנות כיורשו של אריך פון פאלקנהיין.[7]

כאשר עזבו הינדנבורג ולודנדורף את החזית המזרחית, והפכו למעשה לשליטי הקיסרות, מונה במקומם ליאופולד, נסיך בוואריה, והופמן מונה כסגנו. למרות שבפועל מקבל ההחלטות היה הופמן והנסיך נשמע לו לרוב. הופמן כותב ביומניו על ליאופולד: "ללא ספק הוא נבון... אך רחוק מלהיות כוכב במקצועו... ואי אפשר לראות בו אדם אחראי".[8] הופמן ייצג את גרמניה ב-"חוזה ברסט-ליטובסק",[9] ובהמשך יזם את "מבצע אגרוף" שבמסגרתו פלשו כוחות גרמניים ואוסטרו-הונגריים לאוקראינה. אולם בהדרגה החל לודנדורף, שכאמור היה מסוכסך עמו, לנהל נגדו קמפיין השמצה בו האשים אותו בין היתר שהוא ליברל ומקורב ל-"חוגים יהודיים". לאחר סוף המלחמה חזר לגרמניה, וסייע בהקמת הצבא הגרמני החדש ה-"רייכסווהר". הוא פרש משירות צבאי בשנת 1918, ועיבד את יומניו לספר בשם "The war of lost opportunities" שזכה להצלחה ותורגם למספר שפות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ludendorff, Erich (1919). Ludendorff's own story. New York: Harper & Brothers.
  • Wheeller-Bennett, John (1967). Hindenburg. The wooden titan. London: Macmillan.
  • von Hindenburg, Paul (1921). Out of my life. New York: Harper & Brothers.
  • Hoffman, Max (1999). The war of lost opportunities. Nashville TN: Battery Press.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מקס הופמן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ברברה טוכמן, אוגוסט 1914, הוצאת מערכות, 1964, עמ' 69.
  2. ^ ברברה טוכמן, אוגוסט 1914, הוצאת מערכות, 1964, עמ' 70.
  3. ^ סיריל פולס, מלחמת העולם הראשונה, הוצאת מערכות, 1981. עמ' 57.
  4. ^ סיריל פולס, מלחמת העולם הראשונה, הוצאת מערכות, 1981. עמ' 59.
  5. ^ 5.0 5.1 מיכאל הרסגור ואהוד פוקס, רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים, הוצאת דביר, 2010, עמ' 118.
  6. ^ סיריל פולס, מלחמת העולם הראשונה, הוצאת מערכות, 1981. עמ' 77.
  7. ^ סיריל פולס, מלחמת העולם הראשונה, הוצאת מערכות, 1981. עמ' 200.
  8. ^ סיריל פולס, מלחמת העולם הראשונה, הוצאת מערכות, 1981. עמ' 223.
  9. ^ סיריל פולס, מלחמת העולם הראשונה, הוצאת מערכות, 1981. עמ' 296.