מקס הרץ פאשא
 | |
| לידה |
19 במאי 1856 אוטלקה, בחבל פרטיום, בממלכת הונגריה, האימפריה האוסטרית, כיום גרניצ'ר (מחוז ארד), ברומניה  |
|---|---|
| פטירה |
5 במאי 1919 (בגיל 62) ציריך, שווייץ |
| מקום קבורה |
בית הקברות הגדול במילאנו |
| מקום לימודים |
|
| תקופת הפעילות | מ-1880 |
| תחום יצירה |
אדריכלות, תולדות האמנות |
| זרם באמנות |
אדריכלות קופטית, אדריכלות אסלאמית |
  | |
מקס הרץ פאשא (בהונגרית: Herz Miksa; הרץ מיקשה, בגרמנית: Max Herz; 19 במאי 1856 – 5 במאי 1919) היה אדריכל יהודי-הונגרי ומוזיאולוג מצרי, יליד דרום-מזרח טרנסילבניה, כיום אזור שהוא חלק מרומניה. הצטיין בשימור מונומנטים של האדריכלות האסלאמית במצרים ובניהול המוזיאון לאמנות אסלאמית בקהיר.
רקע: משפחתו ולימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקס הרץ נולד ב-1856 למשפחה יהודית מרובת ילדים בכפר אוטלאקה (Ottlaka), אז בממלכת הונגריה, חלק מהאימפריה האוסטרית, בימינו הכפר גרניצ'ר (Grăniceri), במחוז ארד שברומניה. אביו היה חקלאי. אמו הייתה בת למשפחה בשם רוזנפלד ונפטרה כשמקס היה ילד. אחרי מותה בשנת 1868 עבר האב עם ילדיו לגור בעיר טימישוארה באזור באנאט שהיה גם הוא חלק ממלכת הונגריה במסגרת אוסטרו-הונגריה. שם נרשם לבית הספר פרטי של ויזנר אך נאלץ זמנית להפסיק לימודיו בגלל קשייו הכלכליים של אביו, ששלחו לעבוד כחניך אצל סוחר בעיר. הרץ חזר ללימודיו וסיים בשנת 1874 את שנות התיכון בבית ספר חדש שנפתח באותן השנים. מקס הרץ למד אדריכלות בבודפשט באוניברסיטה הטכנית ע"ש המלך יוזף עד שנת 1877 והמשיך את לימודיו בפקולטה לאדריכלות בווינה, אותה סיים בשנת 1880.
חייו ופעילותו במצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1881, בהיותו גיל 25, ביקר לראשונה במצרים ושימש כבן-לוויה ומורה פרטי לילדי בעל בית המלון הוטל דו ניל (Hôtel du Nil). הוא הועסק על ידי משפחה זו עוד באיטליה שם בילה את זמנו הפנוי בחקר המונומנטים האדריכליים האיטלקיים.
בשנת 1882 צורף מקס הרץ כאדריכל לצוות המשרד לענייני הווקף, רכש שם את בקיאותו באמנות המוסלמית וקנה לעצמו שם בתחום האדריכלות האסלאמית. בשנת 1888 התקבל כחבר בוועד לשימור מורשת האמנות הערבית (Comité de Conservation des Monuments de l'Art Arabe) בניהולו של יוליוס פרנץ פאשא (שהיה האדריכל הראשי של הח'דיו תאופיק פאשא), וכעבור שנתיים מונה לתפקיד האדריכל ראשי ומנהל בפועל של הוועד. בשנת 1892 נשלח מקס הרץ בתוקף מעמדו לארצות הברית כאחראי על הביתן המצרי בתערוכה העולמית בשיקגו המשחזר רחוב שלם בקהיר ("A Cairo street").
מקס הרץ נדרש לפקח על קיטלוג הפריטים של המוזיאון לאמנות אסלאמית בקהיר, ובשנת 1903 מוסד זה נפתח מחדש בהנהגתו בבּאבּ אל-חאלק. בזמנו הפנוי הירבה לבקר בשטחי יוון שהיו עדיין בשליטה טורקית, בטורקיה עצמה, בבולגריה, בסרביה, בצרפת, בגרמניה, בבריטניה ובאיטליה.
בשנת 1895 קיבל מיורשו של תאופיק פאשא, החדיו עבאס חלמי השני, שלמד בווינה והיה למעריץ של התרבות האוסטרית), את התואר ביי וב-1910 הועלה למעמד הרם של פאשא.
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 הודח הח'דיו עבאס השני, ומצרים הפכה למדינת חסות של בריטניה. אזרחי אוסטרו-הונגריה נחשבו בעיני השלטונות בקהיר לנתינים של מעצמה אויבת. כנתין זר גם מקס הרץ, למרות זכויותיו בחיי החברה והתרבות המצרית, נאלץ להתפטר מכל תפקידיו ולעזוב את מצרים.
מקס הרץ פאשא נשא לאשה את פרלה קולורני, בת למשפחה יהודית ממילאנו ולזוג נולדו 3 בנות - פאני, לימים נשואה סרני, טרי, ילידת קהיר ונשואה למריו דה בנדטי, אוולין שחיה בניו יורק, ובן בשם גזא, שנפטר בדמי ימיו בשנת 1913 ונקבר במילאנו.
משנת 1890 היה מקס הרץ חבר בוועד הבינלאומי של המונומנטים מצרפת - המחלקה המזרחית, והחל משנת 1891 היה אחד מחמישים החברים במכון המצרי (Institut Égyptien) בקהיר.
בשנת 1895 קיבל אות צלב האביר מהקיסר של אוסטרו-הונגריה, פרנץ יוזף.
מקס הרץ נפטר בציריך ב-5 במאי 1919 ונקבר בקבר שעיצב לעצמו מראש בבית עלמין יהודי במילאנו.
מפעלו האדריכלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקס הרץ עסק רבות בכתיבת מונוגרפיות על כמה מהבניינים האסלאמיים המפוארים של קהיר, בשימורם ובשיפוצם. היו לו פרויקטים גם בתחום האדריכלות הקופטית. הוא הקפיד על השחזור המדויק של בניינים שעליהם מצא תיעוד מקורי. מבין הבניינים ששוחזרו ושופצו על ידו יצוינו במיוחד:
- מסגד סולטאן חסן - מהמאה ה-14
- מסגד סולטאן קאלאון - מהמאה ה-13
- מסגד אבו בכר מוזהיר בהארת ברגוואן ברובע גמלייה בקהיר - מהמאה התשיעית.
- כמו כן - ניהל את עבודות ההרחבה (בשנים 1906–1911) של מסגד א-ריפעי - שבנייתו התחילה בשנת 1869 לפי התוכנית המקורית של האדריכל המצרי בן זמנו חוסיין פהמי פאשא שנפטר בשנת 1885
מקס הרץ השתתף גם בתכנון בניינים חדשים רבים, כמו למשל:
- וילה זור'ב - ברובע אסמעיליה - שהפכה מאוחר יותר לבניין נציגות דנמרק בקהיר.
- וילה סנט מוריס - ברובע אסמעיליה - לימים בניין נציגות צרפת
- בניין הבנק "קרדי פונסייה" (Crédit Foncier), כיום בניין הבנק הערבי הבינלאומי (Arab International Bank). - שעוצב על ידי האדריכל קרלו פרנקוליני
- עבודות קישוט של הארמון נסטור גינקליס - ברחוב ברכאת, בקסר אל-דובארה
כתביו:
- קטלוג מקוצר של הפריטים המוצגים המוזיאון הלאומי של האמנות הערבית, קהיר 1895.
Catalogue sommaire des monuments exposés dans le Musée national de l'art arabe. Caire, 1895.
- מונוגרפיה על המסגד סולטאן חסן בקהיר 1899-
online) Mosquée du Sultan Hassan au Caire)
- מונוגרפיה על המסגד ריפעי בקהיר
(La mosquée El-Rifai au Caire (1906) (online
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Istvan Ormos, “Preservation and Restoration: the Methods of Max Herz Pasha, Chief Architect of the Comité de Conservation des Monuments de l’Art Arabe, 1890-1914,” in Historians in Cairo, ed. Jill Edwards (Cairo, 2002).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- העיתון "בנציאנול" מטימישוראה - פחה מבאנאט(הקישור אינו פעיל) (ברומנית)
- מקס הרץ ברשימת האדריכלים של ה"בל אפוק" במצרים" מאת סמיר רפעת Cairo's Belle Ėpoque architects 1900 - 1950 (באנגלית) 1998
- {באנגלית)
Islamic Art Network - (באנגלית) Max Herz Pasha
- Herz Miksa pasa (בהונגרית)
- חדשות מבסאטין - פאשא יהודי נשכח
Bassatine News עיתון מועצת הקהילה היהודית בקהיר מס. 13, 2000 " A forgotten Jewish Pasha " (באנגלית)