מרגרט צ'ו

מרגרט צ'ו
Margaret Cho
	מרגרט צ'ו ב-2011
לידה	5 בדצמבר 1968 (בת 55); סן פרנסיסקו, קליפורניה
סוגה מועדפת	סטנדאפ, קומדיה
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1984
מקום לימודים	אוניברסיטת המדינה בסן פרנסיסקו; בית הספר לאמנות על שם רות אסאווה ;
פרסים והוקרה	The Center's Honorarium Honorees (2016)
	http://margaretcho.com
	פרופיל ב-IMDb

מרגרט צ'ו (באנגלית: Margaret Cho; נולדה ב-5 בדצמבר 1968) היא שחקנית, קומיקאית, זמרת-יוצרת, סופרת ומעצבת אופנה אמריקאית ממוצא קוריאני. צ'ו ידועה בעיקר בשל מופעי הסטנד-אפ שלה, בהם היא מבקרת סוגיות חברתיות ופוליטיות, בייחוד אלה הנוגעים לגזענות, מיניות ודימוי גוף. היא ביימה והופיעה בקליפים מוזיקליים, ויש לה קו אופנה משלה. היא תומכת בזכויות להט"ב, וכן זכתה בפרסים עבור עבודתה ההומניטרית למען נשים, אסייתים והקהילה הלהט"בית.

חיים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ו נולדה למשפחה קוריאנית בסן פרנסיסקו, קליפורניה. היא גדלה בשכונה מעורבת בשנות ה-70 וה-80, בקהילה שהיא מתארת כמורכבת "מהיפים זקנים, נרקומנים לשעבר, שרופים משנות ה-60, מלכות דראג, סינים, וקוריאנים. לומר שזה היה כור היתוך - זה החלק המינורי. הייתה זו תקופה מבלבלת, מאירה, ומופלאה".^[1]

הוריה של צ'ו, יאנג-הי וסונג-הון צ'ו, ניהלו חנות ספרים. אביה כתב ספרי בדיחות וכתב טור בעיתון בקוריאה הדרומית.^[2]

בתיכון, צ'ו נזרקה מבית הספר בגין ציונים גרועים. לאחר שהביעה עניין בבידור, היא נבחנה והתקבלה לבית הספר לאמנויות בסן פרנסיסקו, שם הצטרפה לקבוצת אימפרוביזציה, יחד עם השחקנים סם רוקוול ואעישה טיילר.^[3]

תחילת קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ו התחילה להופיע במועדון קומדיה ליד החנות של הוריה, ופיתחה קריירת סולו. היא הופיעה בתוכניות טלוויזיה ובאוניברסיטאות, והתחילה לעשות לעצמה שם. ב-1994 היא זכתה בפרס הקומדיה האמריקאי לקומיקאית הטובה ביותר. היא החלה לתור כהופעה הפותחת לג'רי סיינפלד, והוזמנה להשתתף בספיישל של בוב הופ וכן הייתה אורחת קבועה בתוכניתו של ארסניו הול.

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1994, פיתחה רשת ABC תוכנית סיטקום בשם All American Girl, המבוסס על הסטנדאפ של צ'ו, ובכיכובה. זו הייתה אחת התוכניות הראשונות שהתמקדו באנשים ממוצא אסייתי בארצות הברית. התוכנית וצ'ו סבלו מבעיות רבות בהפקת התוכנית. הבעיה הראשונה הייתה שהמפיקה הראשית של הסדרה, גייל ברמן, ביקרה את מראיה של צ'ו, וטענה כי פניה עגולות מדי. צ'ו הרעיבה את עצמה בשבועות המובילים לצילומים, וכתוצאה מירידה מאסיבית במשקל, סבלה מאי-ספיקת כליות.^[4] בעיה נוספת שהייתה לסדרה היא ביקורת מצד אמריקאים-אסייתים, שטענו שהתוכנית מקדמת סטראוטיפים שליליים. לעומת זאת, בהפקה עצמה אמרו לצ'ו בו זמנית שהיא "אסייתית מדי" וכן שהיא "לא אסייתית מספיק". ההפקה שכרה את שירותיו של מאמן ללמד את צ'ו להיות יותר "אסייתית". בעיות אלה ואחרות גרמו לשינויים רבים בתכני הסדרה במהלך העונה היחידה שהיא הייתה באוויר, והסדרה בוטלה בסיום העונה.^[5]

צ'ו עברה משבר בעקבות ביטול הסדרה, והתמכרה לסמים ואלכוהול.

משנת 1994 ועד שנות האלפיים, צ'ו הופיעה בתפקידי אורח במגוון סדרות, ובשנות האלפיים חזרה לשחק בתפקידים קבועים במספר סדרות, כולל גדולה מהחיים ורוק 30, שם גילמה את קים ז'ונג איל, שבעבור הופעתה זו זכתה בפרס אמי. מאוחר יותר היא חזרה וגילמה גם את בנו, קים ז'ונג וון.

בשנת 2016 החלה להנחות את העונה השישית של התכנית "משטרת האופנה" בערוץ E!, לצידה של ג'וליאנה רנסיק. שנה לאחר מכן, שבה כמנחה לעונה השביעית והאחרונה.

בשנת 2019 התארחה בסדרת הקומית "עובדי אלוהים" של רשת TBS, בתור אימו של אלוהים.

בשנת 2023 ביצעה הופעת אורח בסדרה "Not Dead Yet" מבית רשת ABC.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

I'm the One That I Want: ב-1999 צ'ו כתבה חומר חדש על המאבק שלה בסמים ואלכוהול, על הקשיים בפריצה לעולם הבידור, ועל נושאים כמו דימוי גוף שהתמודדה איתם - ופיתחה ממנו מופע יחיד שהופיעה בו אוף ברודוויי, בהצלחה מרובה. באותה שנה היא הוציאה לאור ספר באותו שם, וכן סרט של המופע.
I Have Chosen to Stay and Fight: יצא ב-2005, וכולל מאמרים ופרוזה בנושאים של פוליטיקה גלובלית, זכויות אדם, ועוד.

סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2004 צ'ו כתבה וכיכבה בסרט עצמאי, Bam Bam and Celeste, בו היא משחקת "פאג האג" - חברתו הטובה ביותר של גבר הומו. הקרנת הבכורה של הסרט הייתה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו ב-2005.

ביום ולנטיין 2004, צ'ו נאמה בעצרת למען נישואים חד מיניים לפני בניין הממשל בקליפורניה, ונאומה נכלל בסרט הדוקומנטרי Freedom to Marry.

צ'ו גם השתתפה בסרט "עימות חזיתי" משנת 1997 עם ג'ון טרבולטה וניקולס קייג', בתור סוכנת FBI.

מופעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2002 יצאה לסיבוב הופעות עם המופע Notorious C.H.O (על משקל שמו של הראפר שנרצח, Notorious B.I.G, שעסק בילדותה בסן פרנסיסקו של שנות ה-70, ובביסקסואליות שלה.

ב-2004 יצאה בסרט סטנדאפ נוסף, Revolution.

ב-2005, יצאה עם מופע חדש, Assassin. מופע זה הפך לסרט לייב הרביעי שלה, והוא הוקרן בערוץ הלהט"בי !Here. בכרזת הסרט, הופיעה צ'ו במדים ובציוד צניחה, כשהיא מחזיקה במיקרופון כאילו הוא נשק אוטומטי, ברפרנס לצילום של היורשת פטי הרסט מ-1974.

ב-2007, השיקה צ'ו מופע בסגנון בורלסקה, "The Sensuous Woman", וב-2008 הופיעה את הופעת הבכורה של מופע נוסף, Beautiful, בפסטיבל גאה בסידני, אוסטרליה.

ב-2013 תיירה עם המופע Mother, על שם הדמות שהיא מגלמת בפני קהלים להטב"ים כבר שנים רבות.

מוזיקה ואלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין יתר המופעים הקומיים שלה, צ'ו גם מפיקה ומופיעה בקליפים של מוזיקה קומית. ב-2008 הוציאה סינגל שנקרא "I Cho Am a Woman" ב-iTunes, ואז ב-2010 יצאה עם אלבום באורך מלא בשם "Cho Dependant". האלבום היה מועמד לגראמי בתור האלבום הקומי הטוב ביותר. קליפים מהאלבום נכללו בספיישל של צ'ו בערוץ Showtime, ‏Margaret Cho: Cho Dependant. ל-2 שירים הוכנו סרטוני וידאו על ידי ליאם קייל סאליבן כמפיק.

ב-2010, צ'ו ביימה והופיעה בקליפ לשיר "I Wanna Be a Bear" של Pixie Herculon (שם במה של ג'יל סובול).

ב-2014, צ'ו השתתפה בקליפ של וירד אל ינקוביק, בשיר "Tacky".

תכנים פוליטיים ואקטיביזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ו מכלילה במופעיה הרבה חומר על יחסיה עם אימה, במיוחד על הפערים בין המנטליות של אימה כמהגרת לבין חוויותיה של צ'ו כילידת ארצות הברית. במופעים, צ'ו מחקה את המבטא הכבד של אימה. מופעיה של צ'ו ידועים כבוטים מבחינה מינית, והיא גם מדברת בפתיחות על נושאים כמו גזענות, התמכרות לסמים ואלכוהול, הפרעות אכילה, ביסקסואליות, האובססיה שלה לגברים הומואים, סטראוטיפים על אמריקאים-אסייתים, ועוד.

פלח משמעותי מהחומר שלה מתעסק בנושאים להט"ביים. היא גם תומכת בזכויות להט"ב מחוץ למופעים שלה - בבלוג היומי שלה, באתר הרשמי שלה, ובאירועים להט"בים. כשראש העיר של סן פרנסיסקו הורה לעירייה להנפיק אישורי נישואים לזוגות חד-מיניים ב-2004 (עד שבית המשפט העליון של המדינה פסקה נגד), צ'ו פתחה אתר מיוחד לעידוד הזכות לנישואים חד-מיניים, בשם Love is Love.^[6]

במופעיה, צ'ו גם נוגעת בסוגיות פוליטיות ותרבותיות. היא דיברה באופן גלוי נגד נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ורג וו. בוש, מה שגרר תגובות נזעמות מצד קונסרבטיבים, כולל איומים בהפגנות נגד המופע שלה בטקסס. למרות שבסופו של דבר המפגינים נגדה לא הופיעו, היא קיימה הפגנה נגדית מחוץ למועדון בו התקיימה ההופעה, עד שאנשי הביטחון דרשו ממנה להיכנס פנימה. ב-2004, באמצע הופעה באירוע תאגידי, נקטע המיקרופון של צ'ו, והתזמורת קיבלה הוראה לנגן. לדבריה של צ'ו, זה קרה כי מנהל מרכז האירועים לא אהב את הביקורת שהעבירה על בוש.^[7]

באותה שנה, בוועידה הדמוקרטית הלאומית, צ'ו התבקשה לא להגיע לנאום באירוע התרמה לארגון להט"בי (היה זה ארגון שנחשב מאוד במיינסטרים, ה-HRC) למרות שהיא הוזמנה על ידם מראש, מחשש שהרטוריקה האנטי-בוש שלה יגרום למחלוקות.

ב-2007, יצאה לסבב הופעות עם המופע True Colors, יחד עם סינדי לאופר, דבי הארי, הדרזדן דולס, אינדיגו גירלז, רופוס ויינרייט, ועוד. הרווחים של True Colors נתרמו לארגונים להט"ביים, כולל ה-HRC, PFLAG, ו- The Matthew Shepard Foundation.^[8]

כשנישואים חד-מיניים נהיו חוקיים בקליפורניה, ב-2008, צ'ו הוסמכה על ידי עיריית סן פרנסיסקו לבצע טקסי נישואים.^[9]

באוקטובר 2023, צ'ו, יחד עם עוד קבוצה של 54 אמנים ואישים בתעשיית הבידור חתמה על מכתב פתוח לנשיא ג'ו ביידן. המכתב קורא לנשיא ביידן לקרוא להפסקת אש בעזה ובישראל. המכתב הדגיש את הצורך בעצירת הסלמה מיידית והפסקת אש בעזה ובישראל ומזכיר שלמעלה מ-5,000 בני אדם נהרגו בשבוע וחצי האחרונים באזור. המכתב מדגיש את המשבר ההומניטרי בעזה, שם נטען כי אזלו לתושבים אספקה חיונית כמו מזון, מים, חשמל ותרופות, וקורא לשחרור בטוח של בני הערובה ולהקל על סיוע הומניטרי להגיע לנזקקים.^[10]

פרויקטים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ו נישאה ב-2003 לאל רידנור, אמן מלוס אנג'לס. השניים ניהלו נישואים פוליאמוריים במשך 11 שנים, עד שב-2014 צ'ו הכריזה שהם עומדים להתגרש.

צ'ו מגדירה את עצמה כביסקסואלית, כקווירית, וכפוליאמורית.^[11]

פרסים והכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1999: מופע היחיד של צ'ו, I'm the One That I Want, זכה בפרס מופע השנה של ניו יורק מגזין, ונמנה בין מופעי השנה של Entertainment Weekly.
2000: תוכנית פרופיל של צ'ו בערוץ !E זכה בפרס גרייסי אלן של אגודת הנשים בטלוויזיה וברדיו, בשל "איכות מעולה והצגה יעילה של התפקידים המשתנים והחששות של נשים".
2000: GLAAD (האגודה לזכויות הלהט"ב) העניקה לה את פרס הגולדן גייט, עבור "פריצות דרך והשפעה משמעותית בקידום שוויון זכויות לכל, ללא קשר לנטייה מינית או זהות מגדרית".
2001: זכתה בפרס קרן למדא על עבודתה אשר "מאלצת אותנו לראות כיצד קונסטרוקציות כוזבות של גזע מיניות ומגדר פועלות באופן דומה לטשטש ולבזות זהות".
2003: הקרן המשפטית האמריקאית-אסייתית העניקה לה את אות ה"צדק בפעולה".
2003: NOW, ארגון הנשים הלאומי, העניק לצ'ו את פרס "Intrepid" (ללא חת).
2004: האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות העניק לצ'ו את The First Amendment Award (אות התיקון הראשון לחוקה - זה שנוגע לזכויות לחירות וזכות הביטוי).
2007: המופע הקומי המצטיין בטקס פרסי הצטיינות אסייתיים של ערוץ AZN.
ה-30 באפריל 2008 הוכרז כ"יום מרגרט צ'ו" בעיר סן פרנסיסקו^[12].

סיבובי הופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

"I'm the One That I Want" (2000)
"Notorious C.H.O." (2002)
"Revolution" (2003)
"State of Emergency" (2004)
"Assassin" (2005)
"True Colors" (2007)
"Beautiful" (2008)
"True Colors" (2008)
"Cho Dependent" (2010)
"Mother!" (2012)

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Year	Title	Role	Notes
1992	Move the Crowd		סרט טלוויזיה
1992	The Golden Palace	ד"ר פונג	Episode: "One Old Lady to Go"
1993	Red Shoe Diaries		Episode: "Hotline"
1994	The Critic	(קול)	Episode: "The Pilot"
1994	Attack of the 5 Ft. 2 Women	קוני טונג	סרט טלוויזיה
1994–95	All-American Girl	מרגרט קים	19 פרקים
1995	Duckman	מיי לין (קול)	Episode: "In the Nam of the Father"
1995	Happily Ever After: Fairy Tales for Every Child	מלכה	Episode: "The Princess and the Pea"
1997	Happily Ever After: Fairy Tales for Every Child	האל מאו ני (קול)	Episode: "The Little Mermaid"
1998	Five Houses		סרט טלוויזיה
1998	נני	קארין	Episode: "Mom's the Word"
2001	סקס והעיר הגדולה	לין	Episode: "The Real Me"
2002	One on One	מאמנת	Episode: "Me & My Shadow"
2006	החדר האבוד	סוזי קאנג	Episode: "The Comb and the Box" Episode: "The Eye and the Prime Object"
2007	עד המוות	ניקול	3 episodes
2007–09	ריק וסטיב	קנדיס לינג / דמויות שונות (קול)	9 episodes
2008	Two Sisters		סרט טלוויזיה
2008	Sordid Lives: The Series	מטפלת	Episode: "The Day Tammy Wynette Died - Part 1"
2009–14	גדולה מהחיים	טרי לי	תפקיד ראשי; 72 פרקים
2010	הלוחשת לרוחות	פרופ' אוורי לאנג	3 פרקים
2011–12	רוק 30	קים ג'ונג-איל	Episode: "Everything Sunny All the Time Always" Episode: "The Return of Avery Jessup" Episode: "What Will Happen to the Gang Next Year?" מועמדות - פרס אמי לשחקנית אורחת בסדרה קומית
2013	Where the Bears Are	לנה	Episode: "Bears in Chains"
2013	כלבי מכלאה	גברת ווטאנה	Episode: "Rebound's First Symphony"
2014	Cabot College	לורה	סרט טלוויזיה
2015	ד"ר קן	ד"ר וונדי	פרק: "Dr. Wendi: Coming To L.A.!"
2016	איש משפחה	סאג'ין (קול)	פרק: "Candy, Quahog Marshmallow"
2017	המופע של מר פיבודי ושרמן	הואה מולאן (קול)	פרק: "Orchopti-NOT-tron / Mulan"
2017	שארקנדו 5: הסתערות גלובלית	סימון	סרט טלוויזיה
2019	סדר אותי	דוק' לי	פרק: "Pay Day"
2019	עובדי אלוהים	אמא של אלוהים	פרק: "1 Day"
2021	דוקטור דוגי קאמלואה (אנ')	פרנקי	פרק: "Career Babes"
2021	The Great North	ג'ן	דיבוב
2022	הדיילת	אוטאדה	2 פרקים
2023	Not Dead Yet	קסנדרה	פרק: "Not Scattered Yet"
2023	ברית הנשף (אנ')	מיס צ'אן	סרט טלוויזיה של ערוץ דיסני

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה	כותרת	תפקיד	הערות
1994	Angie	אחות
1995	דור מזוין	אשתו של קלארק
1996	It's My Party	שרלין לי
1997	Pink as the Day She Was Born	דונה
1997	עימות חזיתי	וונדה
1997	Fakin' da Funk	מיי-לינג
1997	Sweethearts	נורין
1998	Ground Control	אמנדה
1998	The Thin Pink Line	טרי
1998	The Rugrats Movie	קלווין	קול
1999	Can't Stop Dancing	ג'ו ג'ו
1999	The Tavern	קרול
2000	$pent	שירלי, סוכנת הנסיעות
2003	Nobody Knows Anything!	סוכנת השכרת רכבים
2005	Bam Bam and Celeste	סלסטה
2006	להתאהב בגרייס	ג'אני
2008	שיחה שלא נענתה	הבלשית מיקי לי
2008	The Snake	המומחית
2009	שוב בן 17	גברת דל
2013	Amelia's 25th	באבס
2013	ארמון החתונה	השמאנית
2014	Senior Project	גברת גאט'י
2015	Tooken	"אצבע חומה"
2020	מעל ומעבר לירח	דודה לינג	דיבוב
2020	בשביל מה יש חברים?!	פיה
2021	טוב על הנייר	מרגו
2022	Sex Appeal	מה דב
	The Listener
	פייר איילנד	ארין
2023	קורה בורה (אנ')
TBA	Brooklyn	לי מיי קינג