זכויות להט"ב באמריקה
.svg)
██ מדינות המאפשרות נישואים חד-מיניים
██ מדינות המכירות בנישואים חד מיניים שנעשו במדינות אחרות בלבד
██ מדינות המאפשרות סוגים אחרים של שותפות, כגון איחוד אזרחי
██ מדינות המאפשרות שותפות ביתית לא רשומה
██ ללא הכרה בזוגיות חד מינית / לא ידוע
██ ללא הכרה, הנושא בבחינה פוליטית / משפטית
██ ללא הכרה, איסור חוקתי על נישואים חד מיניים
██ ללא הכרה, איסור חוקתי על נישואים חד מיניים ואיחוד אזרחי
██ הומוסקסואליות בלתי-חוקית
.svg)
הומוסקסואליות חוקית:
██ מדינות המאפשרות נישואים חד-מיניים
██ מדינות המאפשרות סוגים אחרים של שותפות, כגון איחוד אזרחי
██ מדינות המכירות בנישואים חד מיניים שנעשו במדינות אחרות בלבד
██ ללא הכרה בזוגיות חד מינית
הומוסקסואליות בלת-חוקית:
██ עונש קל
██ עונש כבד
██ מאסר עולם
██ עונש מוות
זכויות להט"ב (לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים) באמריקה הן נושא מורכב ומשתנה בין חלקי היבשת והמדינות השונות. האימפריה הבריטית, האימפריה הצרפתית, האימפריה הספרדית והאימפריה הפורטוגזית אשר ייסדו את רוב מדינות אמריקה הביאו עמן את דת הנצרות ומנהגיה, ולאלה השפעה רבה על יחס המדינות ללהט"בים גם בימינו. גם הכנסייה הקתולית וגם הכנסייה המורמונית מתנגדות נחרצות לכל הכרה בזכויות ללהט"בים, ולהן השפעה פוליטית רחבת היקף כמעט בכל מדינות אמריקה.
נישואים חד-מיניים אושרו בקנדה בשנת 2005, ובארצות הברית הם אושרו כלל ארצית ביוני 2015. במקסיקו נישואים אלה מוכרים אך מאושרים במדינות אחדות. נישואים חד-מיניים אשר נערכו בהולנד מוכרים בארובה ובאנטילים ההולנדיים. יתר על כן, מדינות רבות מאפשרות איחוד חד-מיני מסוג אחר כגון איחוד אזרחי המעניק חלק או את כל הזכויות המגיעות לזוגות נשואים, וחלק מהמדינות מתירות אימוץ על ידי זוגות חד מיניים ושירות צבאי של הומוסקסואלים ולסביות.
יחד עם זאת, מדינות רבות ובעיקר כאלו באזור האיים הקריביים אשר היו תחת קולוניאליזם של האימפריה הבריטית, ממשיכות להוציא הומוסקסואליות אל מחוץ לחוק: ברבדוס, טרינידד וטובגו, גיאנה ובמיוחד ג'מייקה, אשר ספגה ביקורת מהקהילה הבינלאומית על כך שבשטחה מתקיימת אלימות קשה והסתה גלויה כלפי להט"בים, אשר בגינה היא אף כונתה "המקום ההומופובי ביותר על פני כדור הארץ".[1]
בארצות הברית נישואים חד-מיניים הפכו לחוקיים בכל 50 המדינות בעקבות פסק דין אוברגפל נגד הודג'ס של בית המשפט העליון ביוני 2015. לפני פסיקה זו, המשפט הפדרלי הכיר בנישואי בני זוג מאותו המין לאחר ביטול "החוק להגנת הנישואין" על ידי בית המשפט העליון בקליפורניה בטענה כי אינו חוקתי. "החוק להגנת הנישואין" (DOMA) שנחקק ב-1996, הגדיר "נישואין" כאיחוד חוקי בין גבר אחד לאישה אחת ולמעשה אסר על הכרה פדרלית בנישואין בין בני אותו מין. ניסיונות שנעשו בשנים האחרונות לעגן הגדרה שכזו למוסד הנישואין בחוקה הפדרלית עצמה נחלו עד כה כישלון. בנוסף, החוק האמור גם איפשר למדינות השונות של ארצות הברית לסרב להכיר בנישואין שכאלה שנערכו במדינות אחרות שבהן ההליך אפשרי ומוכר על-פי החוק או הפסיקה המקומיים.[2]
בניגוד לאירופה, שבה באותן מדינות שבהן נפתח מוסד הנישואין לבני זוג מאותו מין נעשה הדבר ביוזמת המחוקק, הרי שבארצות הברית כמעט בכל המקרים בתי המשפט הם שפתחו פתח לנישואין שכאלה. במסצ'וסטס, קונטיקט, איווה הונהגו נישואין לבני זוג מאותו מין בעקבות פסיקה של בתי משפט, שקבעה כי הדרתם ממוסד הנישואין היא בבחינת הפליה הפוגעת בעיקרון השוויון. ורמונט היא למעשה המדינה הראשונה בארצות הברית שהנהיגה נישואים כאמור על-פי יוזמה של המחוקק ולא בעקבות התערבות שיפוטית.[2]
תוכן עניינים
ציוני דרך היסטוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההרשעה הידועה הראשונה בצפון אמריקה בגין פעילות לסבית התרחשה במרץ 1649 כאשר שרה וייט נורמן (Sarah White Norman) הורשעה ב"התנהגות תאוותנית עם אחר במיטה" בגין יחסיה עם מרי וינסנט האמון (Mary Vincent Hammon) בעיירה פליימות' שממסצ'וסטס. האמון הייתה בת 16 ולכן לא הועמדה לדין.[3] בשנת 1655 קולוניית קונטיקט (קולוניה של האימפריה הבריטית אשר הפכה מאוחר יותר למדינת קונטיקט) העבירה חוק האוסר מעשה סדום, אשר כלל התייחסות גם לנשים.[4] בשנת 1779 נשיאה השלישי של ארצות הברית, תומאס ג'פרסון, הכין את טיוטת חוק העונשין של מדינת וירג'יניה, ובה הציע כי העונש על "מעשה סדום" יהיה סירוס:[5]
 |
וכל הנמצא אשם באונס, פוליגמיה, או מעשה סדום עם גבר או אישה יישא בעונש: אם גבר אז על ידי סירוס, ואם אישה אז על ידי ניקוב חור בסחוס אפהּ בקוטר של חצי אינץ' לפחות |
 |
| – חוק ויריג'יניה מספר 46, תומאס ג'פרסון, 18 ביוני 1779 | ||
בשנת 1830 הוציאה ברזיל אל מחוץ לחוק יחסים הומוסקסואלים, ופורטוגל עשתה כן ב-1852. בשנת 1871 נחקקו חוקים דומים גם בגוואטמלה ובמקסיקו.
המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-21 בפברואר 1903 ערכה משטרת העיר ניו יורק את הפשיטה המתועדת הראשונה על מועדון מין הומוסקסואלי בשם " Ariston Hotel Baths". 26 גברים נעצרו ומתוכם 12 הובאו הועמדו למשפט באישומי מעשה סדום. על 7 מהנאשמים נגזרו עונשי מאסר של בין 4 ל-20 שנים בכלא.[6] בשנת 1910 החל השיח הגלוי על זכויות הומוסקסואלים, כאשר אמה גולדמן יצאה בגלוי כנגד הומופוביה ודעות קדומות לגבי הומוסקסואלים. אמונתה כי שחרור חברתי צריך לכלול גם הומוסקסואלים ולסביות הייתה למעשה חסרת תקדים בתקופתה, אפילו בקרב אנרכיסטים.[7] מגנוס הירשפלד כתב על גולדמן: "היא הייתה האישה הראשונה והיחידה, בטח שהאישה האמריקאית הראשונה והיחידה, שהגנה על אהבה הומוסקסואלית בפני כלל הציבור".[8] גוף התקשורת הראשון שהשתמש במילה "הומוסקסואליות" בפומבי היה העיתון ניו יורק טיימס, בשנת 1926.[9]
בשנת 1924 החלה לפעול בשיקגו החברה לזכויות אדם אשר פעלה במשך מספר חודשים עד שנסגרה על ידי המשטרה. באותה שנה המדינות פרו, פראגוואי ופנמה ביטלו חוקים האוסרים על הומוסקסואליות. עשר שנים לאחר מכן, ב-1934, בוטלו חוקים דומים גם באורוגוואי.
ב-11 בנובמבר 1950 התארגנה בלוס אנג'לס הקבוצה המבוססת הראשונה של הומוסקסואלים, "חברת מאטאצ'יין" ובה כ-190 חברים, והיא הייתה הגדולה ביותר מסוגה בארצות הברית.[10] קבוצת הלסביות "בנותיה של ביליטיס" הוקמה באותה העת בסן פרנסיסקו. באותה השנה, בעקבות "בהלת הלבנדר" פוטרו הומוסקסואלים רבים ממשרותיהם בשירות הציבורי האמריקני, ביניהם פרנק קמני אשר פוטר ממשרתו כאסטרונום בצבא ארצות הברית בוושינגטון די. סי.. פיטורים אלה דחפו אותו להיות אקטיביסט למען זכויות להט"ב.
בשנת 1961 הפכה מדינת אילינוי למדינה הראשונה בארצות הברית אשר הסירה "מעשי סדום" מרשימת החוקים הפליליים.[11] בשנת 1964 הוקם בקנדה הארגון ההומוסקסואלי הראשון, "ASK", ויחד איתו מגזין בעל שם זהה.[12] ב-28 ביוני 1969 פרצו בניו יורק מהומות סטונוול, סדרה של מחאות שפרצו כתגובה לאלימות משטרתית הומופובית וטרנספובית מתמשכת נגד לקוחות לסביות, קוויריות, וטרנסג'נדריות והומואים בעיר, ובמועדון סטונוול באופן ספציפי.
ערך מורחב – מהומות סטונוול
ערך מורחב – בשנת 1986 ניתן בבית המשפט העליון של ארצות הברית פסק דין באוורס נגד הארדוויק (Bowers v. Hardwick) אשר קבע כי חוק מדינת ג'ורג'יה, הקובע כי מין אוראלי או מין אנאלי בין שני בוגרים הומוסקסואלים הוא עבירה פלילית האסורה על פי חוק העונשין, אינו סותר את חוקת ארצות הברית. כמו כן קבע פסק הדין כי החוקה אינה מגינה על זכותם של הומוסקסואלים לקיים יחסי מין, וכי מעשה זה נוגד את המוסר הציבורי בארצות הברית, ועל כן מותר לאוסרו בחוק.
- ערך מורחב – פסק דין באוורס נגד הארדוויק
המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד פסק דין באוורס נגד הארדוויק הייתה בארצות הברית מגמה של הרחבת ההגנה על הזכות לפרטיות, שהתבטאה בשורה ארוכה של פסקי דין, בדומה למגמה העולמית בנושא, ופסק דין זה עצר אותה במשך כמעט שני עשורים: ההלכה שנקבעה בפסק הדין נותרה בתוקפה עד שנת 2003, אז נהפכה בפסק דין לורנס נגד טקסס אשר קבע כי כל חוק האוסר על קיום יחסי מין הומוסקסואליים בין שני בוגרים בביתם סותר את חוקת ארצות הברית בשל הפגיעה בזכות לפרטיות. פסק הדין ביטל את כל ההחלטות שניתנו בנושא בארצות הברית זה קודם לכן.
- ערך מורחב – פסק דין לורנס נגד טקסס
שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – אל תשאל, אל תספר
מדיניות צבא ארצות הברית כלפי שירות של הומואים ולסביות עוגנה בחוק של הממשל הפדרלי ואסרה על שירות צבאי של הומואים, לסביות וביסקסואלים. להט"בים ש"התגלו" גורשו מהצבא האמריקאי בקלון, ללא זכויות. מדיניות "אל תשאל, אל תספר" (Don't ask, don't tell), שעוגנה בחקיקה, באה לכאורה להקל על החיילים הלהט"בים, במטרה למנוע חשיפת נטייה מינית של חיילים וחיילות על ידי הצבא, בכך שאסרה לתחקר או לשאול אותם אודות נטייתם. עם זאת, אדם שנטייתו המינית נתגלתה, גם אם נחקר שלא כדין, עדיין גורש בקלון מהצבא.
המדיניות גררה ביקורת ציבורית רחבת היקף, ונחשבה לנושא מרכזי בדיון הציבורי ובקמפיינים למערכות בחירות בארצות הברית. ארגוני שדלנות רבים קמו במטרה להביא לביטולה, ערכו הפגנות מחאה כגון הצעדה לשוויון לאומי, ידוענים ופוליטיקאים אמרקאיים רבים יצאו בפומבי נגד המדיניות והובילו צעדי מחאה, כנסים ונאומים. נגד המדיניות הוגשו מספר עתירות משפטיות במהלך השנים, ופסיקה משמעותית קבעה כי אכיפת המדיניות היא מעשה הנוגד את חוקת ארצות הברית. נשיא ארצות הברית ברק אובמה התחייב להביא לביטול המדיניות בתקופת כהותנו, וב-27 במאי 2010 החלו באופן פורמלי המהלכים לביטול המדיניות, אשר לוו בפסיקות משפטיות נגד המדיניות ובקמפיין ציבורי נרחב. בשנת 2011 בוטלה מדיניות זו כליל, וכיום אין מגבלת שירות בצבא האמריקאי על הומוסקסואלים ולסביות.
זכויות להט"ב במדינות אמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניווט מהיר:
צפון אמריקה[עריכת קוד מקור]
| זכויות להט"ב ב: | מעמד בחוק של הומוסקסואלים ולסביות | הכרה בחוק של זוגיות חד-מינית |
נישואים חד-מיניים | התרת אימוץ לזוגות חד-מיניים |
שירות צבאי של הומואים ולסביות | מניעת אפליה על רקע נטייה מינית | התייחסות לזהות מגדרית וטרנסג'נדריות |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
 ברמודה(טריטוריה בריטית) |
 חוקי החל משנת 1994 |
 |
|
 אין נתונים |
גיוס בהתאם למדיניות גיוס חובה כוללת |
איסור חלקי על אפליה |
|
 קנדה |
חוקי החל משנת 1969 חתומה על הצהרת האו"ם |
|
חוקי החל משנת 2003 כלל-ארצי החל משנת 2005 |
[13][14] |
החל משנת 1992[15] |
איסור על כל סוג של אפליה כנגד להט"בים, לרבות נאומי שטנה |
החוק מכיר בניתוח לשינוי מין[16] |
 מקסיקו |
חוקי החל משנת 1871[17] חתומה על הצהרת האו"ם |
|
ניתן לערוך את הטקס במקסיקו-סיטי ובמדינות קינטנה רו וקואווילה. הנישואים מוכרים בכל המדינה החל מאוגוסט 2010.[18] |
/ חוקי במקסיקו-סיטי החל משנת 2010.[19] ברמה הארצית יחידים מורשים לאמץ[20] |
|
ברמה התת-ארצית החל מ-1999, ברמה הארצית החל מ-2003[21] |
/ החל משנת 2008 טנסג'נדרים יכולים לשנות את שמם ומינם במקסיקו סיטי [22] |
 סן פייר ומיקלון (בשליטת צרפת) |
חוקי החל משנת 1791 חתומה על הצהרת האו"ם |
הכרה באיחוד חד-מיני החל משנת 1999 |
|
זוגות לא מורשים לאמץ, אך יחידים כן |
|
איסור חלקי |
|
 ארצות הברית |
חוקי ברמה הכלל-ארצית החל משנת 2003. חתומה על הצהרת האו"ם |
מוכר על ידי הממשל הפדרלי. ביוני 2015 בית המשפט העליון פסק כי נישואים חד מיניים יתקיימו בכל 50 המדינות. |
מוכר על ידי הממשל הפדרלי. ביוני 2015 פסק בית המשפט העליון כי נישואים חד מיניים הם זכות חוקתית בכל 50 המדינות. קודם לכן המצב היה שונה ממדינה למדינה. |
/ יחידים מורשים לאמץ, חוקים בנוגע לזוגות משתנים ממדינה למדינה |
מדיניות "אל תשאל, אל תספר" בוטלה בשנת 2010. |
אין הגנה פדרלית. יש התייחסות ב-20 מדינות, ומעוגן בחוק פשעי השנאה החל מ-2009 | אין הגנה פדרלית. יש התייחסות ב-13 מדינות, ומעוגן בחוק פשעי השנאה החל מ-2009 |
אמריקה המרכזית[עריכת קוד מקור]
| זכויות להט"ב ב: | מעמד בחוק של הומוסקסואלים ולסביות | הכרה בחוק של זוגיות חד-מינית |
נישואים חד-מיניים | התרת אימוץ לזוגות חד-מיניים |
שירות צבאי של הומואים ולסביות | חקיקה המונעת אפליה על רקע נטייה מינית | התייחסות לזהות מגדרית וטרנסג'נדריות |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
 בליז |
בלתי-חוקי עבור גברים החל מ-2003 (10 שנות מאסר)
|
|
|
|
|
|
|
 קוסטה ריקה |
חוקי החל משנת 1971חתומה על הצהרת האו"ם בנושא |
קיים דה פקטו |
חוק המאשר נישואים חד מינים אושר בטעות ביולי 2013 |
|
מדינה ללא צבא. להט"בים מורשים לשרת במשטרה | איסור חלקי על אפליה |
|
 אל סלוודור |
חוקי החל מהמאה ה-19חתומה על הצהרת הא"ום בנושא |
|
|
|
מותר |
איסור חלקי על אפליה |
|
 גואטמלה |
חוקי חתומה על הצהרת הא"ום בנושא |
|
|
|
|
החוק אוסר על אפליה כנגד ילדים ונוער החל משנת 1997 |
|
 הונדורס |
חוקי החל משנת 1989[17]חתומה על הצהרת הא"ום בנושא |
|
איסור חוקתי |
איסור חוקתי |
|
|
אוסר פשעי שנאה על בסיס זהות מגדרית |
 ניקרגואה |
חוקי החל משנת 2008[17] חתומה על הצהרת האו"ם |
|
|
- |
- |
איסור חלקי על אפליה [23] |
|
 פנמה |
חוקי החל מ-2008.חתומה על הצהרת הא"ום בנושא |
|
|
|
|
|
אין נתונים |
האיים הקריביים[עריכת קוד מקור]
| זכויות להט"ב ב: | מעמד בחוק של הומוסקסואלים ולסביות | הכרה בחוק של זוגיות חד-מינית |
נישואים חד-מיניים | התרת אימוץ לזוגות חד-מיניים |
שירות צבאי של הומואים ולסביות | חקיקה המונעת אפליה על רקע נטייה מינית | התייחסות לזהות מגדרית וטרנסג'נדריות |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
 אנגווילה(טריטוריה בריטית) |
חוקי החל משנת 2000 |
|
|
|
|
|
|
 אנטיגואה וברבודה |
בלתי-חוקי (15 שנות מאסר) |
|
|
|
|
|
|
 ארובה(טריטוריה הולנדית) |
חוקי |
מוכר רק במידה והרישום נעשה בהולנד |
מוכר רק במידה והרישום נעשה בהולנד |
|
באחריות הולנד |
|
|
 איי בהאמה |
חוקי החל משנת 1991 (מחלוקת סביב גיל ההסכמה) |
|
|
|
|
|
|
 ברבדוס |
בלתי חוקי (עונש: מאסר עולם) |
|
|
|
|
|
|
 איי הבתולה הבריטיים |
חוקי החל משנת 2000 |
|
|
|
|
איסור חלקי על אפליה על רקע נטייה מינית |
|
 איי קיימן |
חוקי החל משנת 2000 |
|
|
אין נתונים |
|
אין נתונים |
|
 קובה |
חוקי החל משנת 1979 חתומה על הצהרת האו"ם |
(במעמד הצעת חוק) |
אבל קיימת הצעת חוק בנושא]] |
אין נתונים |
|
|
|
 דומיניקה |
בלתי-חוקי (10 שנות מאסר) |
|
|
|
|
|
|
 הרפובליקה הדומיניקנית |
מאז שנת 1822 |
|
איסור חוקתי |
|
|
|
|
 גרנדה |
בלתי-חוקי עבור גברים (10 שנות מאסר) חוקי עבור נשים |
|
|
|
|
|
|
 גוואדלופ(טריטוריה של צרפת) |
חוקי החל משנת 1791 חתומה על הצהרת האו"ם |
הכרה איחוד אזרחי החל משנת 1999 |
מאז 2013 |
מאז 2013 |
|
איסור חלקי על אפליה על רקע נטייה מינית |
|
 האיטי |
חוקימאז שנת 1986 |
|
|
|
|
|
|
 ג'מייקה |
בלתי-חוקי (10 שנים במחנה עבודה) חוקי עבור נשים. ידועה בקיומם של פשעי שנאה רבים. התרבות הפופולרית במדינה רוויה בהומופוביה. |
|
|
|
|
|
|
 מרטיניק (טריטוריה של צרפת) |
חוקי החל משנת 1791 חתומה על הצהרת האו"ם |
איחוד אזרחי החל משנת 1999 |
מאז 2013 |
מאז 2013 |
|
איסור חלקי על אפליה על רקע נטייה מינית |
|
 מונטסראט |
חוקי החל משנת 2000 |
|
|
|
|
|
|
 האנטילים ההולנדיים |
חוקי |
/ מוכר רק במידה והרישום נעשה בהולנד |
/ מוכר רק במידה והרישום נעשה בהולנד |
אין נתונים |
|
אין נתונים |
|
 פוארטו ריקו(שטח חסות של ארצות הברית) |
חוקי החל משנת 2003 |
|
בכפוף ל"חוק הגנת הנישואים" האמריקאי |
יחידים רשאים לאמץ |
מאז שנת 2011 |
איסור על פשעי שנאה מאז 2002,איסור על אפליה נגד תעסוקה מאז 2013. |
איסור על פשעי שנאה מאז 2002,איסור על אפליה נגד תעסוקה מאז 2013. |
 סנט קיטס ונוויס |
בלתי-חוקי עבור גברים (עשר שנות מאסר) חוקי עבור נשים |
|
|
|
|
|
|
 סנט לוסיה |
בלתי-חוקי עבור גברים (קנס ו/או עד 10 שנות מאסר) חוקי עבור נשים |
|
|
|
|
|
|
 סנט וינסנט והגרנדינים |
בלתי-חוקי (קנס ו/או עד 10 שנות מאסר) |
|
|
|
|
|
|
 טרינידד וטובגו |
בלתי-חוקי (25 שנות מאסר) |
|
|
|
|
|
|
 איי טרקס וקייקוס |
חוקי החל משנת 2000 |
|
|
|
|
|
אין נתונים |
 איי הבתולה של ארצות הברית (שטח חסות של ארצות הברית) |
חוקי מאז שנת 1984 |
|
|
|
מאז שנת 2011 |
- |
- |
דרום אמריקה[עריכת קוד מקור]
| זכויות להט"ב ב: | מעמד בחוק של הומוסקסואלים ולסביות | הכרה בחוק של זוגיות חד-מינית | נישואים חד-מיניים | התרת אימוץ לזוגות חד-מיניים | שירות צבאי של הומואים ולסביות | מניעת אפליה על רקע נטייה מינית | התייחסות לזהות מגדרית וטרנסג'נדריות |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
 ארגנטינה |
חוקי החל משנת 1887[17] חתומה על הצהרת האו"ם |
|
החל מיולי 2010[24] |
[24] |
רשאים לשרת החל משנת 2009. [25] |
[24] |
אין נתונים |
 בוליביה |
חוקי חתומה על הצהרת האו"ם |
|
איסור חוקתי החל משנת 2007 |
|
אין נתונים |
איסור חלקי על אפליה על רקע נטייה מינית |
החוק אוסר על אפליה מכל סוג שהוא על בסיס זהות מגדרית [26] |
 ברזיל |
חוקי החל משנת 1830[17] חתומה על הצהרת האו"ם |
הכרה באיחוד אזרחי החל משנת 2004. [27] |
החל משנת 2013 |
/ על אף שאין עיגון בחוק, השיח המשפטי-פילוסופי במדינה נוטה לטובת הסוגיה בשנים האחרונות. [28] |
[29] |
/ הגנה משפטית קיימת רק בחלק ממדינות ברזיל. |
/ על אף שאין עיגון בחוק, השיח המשפטי-פילוסופי במדינה נוטה לטובת הסוגיה בשנים האחרונות. [30][31] |
 צ'ילה |
חוקי החל משנת 1999[17] עם מחלוקת סביב גיל ההסכמה) חתומה על הצהרת האו"ם |
(במעמד [הצעת חוק) |
|
|
|
|
|
 קולומביה |
חוקי החל משנת 1981 חתומה על הצהרת האו"ם |
חוקי החל משנת 2007 |
חוקי החל משנת 2016 |
חוקי החל מנובמבר 2015. [32] |
החל משנת 1999. החל משנת 2009 זוגות חד-מיניים זכאים להטבות ולתנאי הרווחה למשפחות של אנשי צבא |
|
ניתוח לשינוי מין חוקי החל משנת 1993. העוברים ניתוח לשינוי מין רשאים לשנות את מינם גם בתעודת הזהות [33] |
 אקוודור |
חוקי החל משנת 1997 חתומה על הצהרת האו"ם |
איחוד אזרחי מוכר בחוק החל משנת 2009 [34] |
|
|
אין נתונים |
איסור חלקי על אפליה על רקע נטייה מינית |
אין נתונים |
 איי פוקלנד (טריטוריה בריטית, במחלוקת עם ארגנטינה) |
חוקי |
חוקי החל משנת 2005 |
|
|
|
איסור חלקי על אפליה על רקע נטייה מינית |
אין נתונים |
 גיאנה הצרפתית |
חוקי החל משנת 1791 חתומה על הצהרת האו"ם |
הכרה בחוק החל משנת 1999 |
|
מאז שנת 2013 |
|
איסור חלקי על אפליה על רקע נטייה מינית |
אין נתונים |
 גיאנה |
בלתי-חוקי עבור גברים (מאסר עולם) חוקי עבור נשים. |
|
|
|
|
נוספה לחוקה בשנת 2004, אך הוסרה ממנה בהמשך על ידי הממשלה |
אין נתונים |
 פרגוואי |
חוקי החל משנת 1880[17] עם מחלוקת סביב גיל ההסכמה) חתומה על הצהרת האו"ם |
איסור חוקתי החל משנת 1992[35] |
איסור חוקתי החל משנת 1992[35] |
|
אין נתונים |
|
אין נתונים |
 פרו |
חוקי החל משנת 1836[17] |
|
|
אין נתונים |
רשאים לשרת החל משנת 2009[36] |
איסור חלקי על אפליה על רקע נטייה מינית | אין נתונים |
 איי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומיים |
חוקי |
חוקי החל משנת 2005 |
|
|
|
איסור חלקי על אפליה על רקע נטייה מינית |
אין נתונים |
 סורינאם |
חוקיהחל משנת 1869[17] עם מחלוקת סביב גיל ההסכמה |
|
|
|
|
|
|
 אורוגוואי |
חוקי החל משנת 1934 חתומה על הצהרת האו"ם |
הכרה באיחוד אזרחי החל משנת 2008.[37] |
החל מסוף אפריל 2013. |
החל משנת 2009.[38] |
החל משנת 2009.[39] |
הגנה בחוק מפני אפליה החל משנת 2004.[40] |
הגנה בחוק החל משנת 2004.[40] |
 ונצואלה |
חוקי חתומה על הצהרת האו"ם |
במעמד הצעת חוק (עברה בקריאה ראשונה מתוך שתיים) |
|
איסור חוקתי |
מאז 2009 |
איסור חלקי על אפליה[17] |
במעמד הצעת חוק (עברה בקריאה ראשונה מתוך שתיים) |
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
 |
פורטל להט"ב | ||
- בהלת הלבנדר
- הצהרת האו"ם בדבר נטייה מינית וזהות מגדרית
- הורות הומו-לסבית
- צו נשיאותי 13087
- זכויות להט"ב באירופה
- זכויות להט"ב באסיה
- זכויות להט"ב באוקיאניה
- זכויות להט"ב באפריקה
- זכויות להט"ב
- נישואים חד-מיניים
- איחוד אזרחי
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Tim Padgett, "The Most Homophobic Place on Earth?", TIME, 12/4/2006
- ^ 2.0 2.1 עו"ד ליאור בן דוד, הכרה משפטית ביחסי זוגיות בין בני זוג מאותו מין - סקירה משווה, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 27 במאי 2009
- ^ Borris, Kenneth (2004). Same-sex desire in the English Renaissance: a sourcebook of texts, 1470–1650. New York: Routledge. ISBN 0815336268. p.113
- ^ Foster, Thomas (2007). Long Before Stonewall: Histories of Same-Sex Sexuality in Early America. New York University Press.
- ^ Thomas Jefferson, The Writings of Thomas Jefferson, Andrew A. Lipscomb, ed. (Washington, Thomas Jefferson Memorial Association, 1904) Vol. I, pp. 226–27, from Jefferson’s “For Proportioning Crimes and Punishments.”
- ^ Chauncey, George (1995), Gay New York: Gender, Urban Culture, and the Making of the Gay Male World, 1890–1940 (Reprint ed.), Basic Books, ISBN 0465026214
- ^ Gay American History: Lesbians and Gay Men in the U.S.A.. New York City: Penguin Books, 376–380
- ^ Goldman, Emma (1923). "Offener Brief an den Herausgeber der Jahrbücher über Louise Michel" with a preface by Magnus Hirschfeld. Jahrbuch für sexuelle Zwischenstufen 23: 70. תורגם מגרמנית על ידי ג'יימס סטיקלי. לא ידוע אם מכתבה המקורי באנגלית של גולדמן עדיין קיים.
- ^ Fone, Byrne R. S. (2000). Homophobia: a history. New York: Metropolitan Books. ISBN 0805045597.
- ^ "Gay Rights Movement" , The Mattachine Society of New York Records, 1951-1976, Gale Group.
- ^ 1961 Ill. Laws 2044.
- ^ McLeod, Donald W.. A "Our Silver Anniversary: Canadians have been organizing for twenty five years!". Newsletter of the Canadian Gay Archives (National Archives for Lesbians and Gay Men) 7. June 1989.
- ^ Mary C. Hurley, "Sexual Orientation and Legal Rights", Law and Government Division, Library of Parliament Research Publications, 31 May 2007
- ^ Tanya Canny, "Same Sex Couple Adoption: The Situation in Canada and Australia", Law & Bills Digest Group, the Parliamentary Library of Australia, 11 April 2000
- ^ "Canadian Armed Forces", The Canadian Lesbian & Gay Archives, 24/6/1997
- ^ "Northwest Territories Human Rights Act, S.N.W.T. 2002, c.18. Section 5.
- ^ 17.0 17.1 17.2 17.3 17.4 17.5 17.6 17.7 17.8 17.9 State-sponsored Homophobia A world survey of laws prohibiting same sex activity between consenting adults
- ^ DAVID AGREN, "Mexican States Ordered to Honor Gay Marriages", The New York Times, August 10, 2010
- ^ Associated Press (4 במרץ 2010). "Mexico City’s gay marriage law takes effect". MSNBC. בדיקה אחרונה ב-6 במרץ 2010.
- ^ "Intercountry Adoption: Mexico". Office of Children Issues, U.S. Dept. of State.
- ^ International Gay and Lesbian Human Rights Commission (IGLHRC) (23 באפריל 2003). "Mexico protects its gay and lesbian citizens with new law". בדיקה אחרונה ב-27 בנובמבר 2009.
- ^ International Lesbian and Gay Association (ILGA) Trans (29 באוגוסט 2008). "Mexico City extends official rights to transgender individuals". בדיקה אחרונה ב-27 בנובמבר 2009.
- ^ Daniel Ottosson, "State sponsored Homophobia - A world survey of laws prohibiting same sex activity between consenting adults", ILGA, May 2008
- ^ 24.0 24.1 24.2 [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3920341,00.html " תקדים באמריקה הלטינית: נישואי גייז בארגנטינה"], ynet, 15/7/2010
- ^ AG magazine (2 במרץ 2009). "A New Argentina Overturns Gay Military Ban". Queerty. בדיקה אחרונה ב-1 בינואר 2010.
- ^ BOLIVIA, Corte Nacional Electoral, 2009
- ^ BBC News (5 במרץ 2004). "Brazilian go-ahead for gay unions". בדיקה אחרונה ב-1 בינואר 2010.
- ^ Enézio de Deus (1 ביוני 2006). "Decisões judiciais favoráveis a adoção por gays". Gay Brasil. בדיקה אחרונה ב-1 בינואר 2010. (בפורטוגזית)
- ^ Patricia Silva Gadelha (מרץ 2006). "A prática da pederastia é crime militar". Jus Navigandi. בדיקה אחרונה ב-1 בינואר 2010. (בפורטוגזית)
- ^ Expresso da Notícia (13 בינואר 2006). "Justiça autoriza alteração no registro de transexual que trocou de sexo". Jus Brasil. בדיקה אחרונה ב-1 בינואר 2010. (בפורטוגזית)
- ^ Expresso da Notícia (25 בדצמבר 2005). "Justica autoriza mudança de sexo em documentos". Jus Brasil. בדיקה אחרונה ב-1 בינואר 2010. (בפורטוגזית)
- ^ [1], ynet, 05/11/2015
- ^ "Change of name is possible in Colombia", Manuel Velandia Mora, 21/2/2002 (בספרדית)
- ^ "Ecuador held the first de facto union between same-sex couples, sparking outrage from the Catholic Church", Dosmanzanas, 14/10/2009 (בספרדית)
- ^ 35.0 35.1 "Paraguay - Constitution", Part I About Basic Principles, Rights, Duties, and Guarantees, Adopted on: 20 June 1992, ICL Document Status: 1 May 2000
- ^ "The Constitutional Court of Peru believes that can not be excluded from the police or the army of homosexual persons", Dosmanzanas, 13/12/2009
- ^ Hilary Burke (18 בדצמבר 2007). "Uruguay OKs gay unions in Latin American first". Reuters. בדיקה אחרונה ב-1 בינואר 2010.
- ^ Reuters (9 בספטמבר 2009). "Lawmakers in Uruguay Vote to Allow Gay Couples to Adopt". New York Times. בדיקה אחרונה ב-1 בינואר 2010.
- ^ Rachel Weiner (15 במאי 2009). "Uruguay Lifts Ban On Gays In The Military". Huffington Post. בדיקה אחרונה ב-1 בינואר 2010.
- ^ 40.0 40.1 (בספרדית) Congress of Uruguay (18 באוגוסט 2004). "Ley Nº 17.817". בדיקה אחרונה ב-1 בינואר 2010.
- ^ Free Speech Radio News (11 בדצמבר 2009). "Uruguay passes bill to allow citizens to choose gender identity". בדיקה אחרונה ב-1 בינואר 2010.
.svg){kind=link}
