מרינה ראטנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מרינה ראטנר
Marina Ratner.jpeg
לידה 30 באוקטובר 1938
מוסקבה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 ביולי 2017 (בגיל 78)
ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי מתמטיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הפקולטה למכניקה ולמתמטיקה של אוניברסיטת מוסקבה עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט יעקב סיני עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מרינה רַאטנֶררוסית: Марина Ратнер; ‏30 באוקטובר 1938 - 7 ביולי 2017) הייתה מתמטיקאית יהודייה אמריקאית ילידת רוסיה, פרופסור אמריטה לאנליזה מתמטית באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, כלת פרס אוסטרובסקי (1993) וחברת האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע משפחתי וראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרינה רטנר נולדה במוסקבה בירת ברית המועצות, בתם הצעירה של זוג אנשי מדע ורוח יהודים. סבה מצד אמה היה שרגא פייבל מרגולין, תלמיד חכם ומו"ל עברי ידוע שעלה לארץ ישראל בשנת 1933 מגרמניה. אמה, קציעה ראטנר-מרגולין (ראטנער-מארגאָלין; 1905–1999), הייתה משוררת יידית. אביה, יבסיי (יהושע) אידלביץ' ראטנר (Евсей (Иегошуа) Иделевич Ратнер;‏ 1900–1978), היה פרופסור לפיזיולוגיה של הצמח, מנהל המעבדה במכון לפיזיולוגיה של הצמח ע"ש ק"א טימיריאזב של האקדמיה למדעים של ברית המועצות במוסקבה. בימי זקנתם, בשנת 1973, עלו בני הזוג לישראל.[1]

בשנת 1956 התאפשר לראטנר, בעקבות הקלות במגבלות בנוגע למועמדים היהודים, להתקבל לפקולטה למתמטיקה של אוניברסיטת לומונוסוב בעיר הולדתה. בסיום לימודיה בשנת 1961 עבדה בקבוצת מחקר לסטטיסטיקה יישומית בניהולו של אנדריי קולמוגורוב, לרבות בתוכניות ההוראה שנועדו לתלמידי תיכון מחוננים במוסקבה.

קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 1965 עבדה ראטנר באוניברסיטת לומונוסוב תחת הדרכתו של יעקב סיני במסגרת עבודת הדוקטור שלה, "Geodesic flows on unit tangent bundles of compact surfaces of negative curvature" ("זרמים גאודזים באגדי יחידה משיקים של משטחים קומפקטיים בעלי עקמומיות שלילית"). לאחר סיום הדוקטורט הייתה ראטנר עוזרת מחקר בבית הספר הפוליטכני במוסקבה. עקב הגשת בקשתה לאשרה לישראל, סולקה ממשרתה. בשנים 19711975 כיהנה ראטנר כמרצה באוניברסיטה העברית בירושלים ולימדה בתיכון ליד האוניברסיטה. בשנת 1975 היא קיבלה משרה באוניברסיטת ברקלי, וב-1982 קודמה בה לדרגת פרופסור.

מרינה ראטנר נודעה במחקריה בתחום התורה האֶרגוֹדית (אנ'). הישגה הגדול ביותר הוא הוכחת שלוש השערות קשורות של מ.ס. ראגונתן, ס.ג. דאני וגריגורי מרגוליס, בסדרה של ארבעה מאמרים שפורסמו בשנים 1990-1991. השערות אלו כיום ידועות בשם משפטי ראטנר (אנ'). שלושת המשפטים מאפיינים מסלולים זרימות אוניפוטנטיות במרחבים הומוגניים מבחינה טופולוגית, מידתית ומבחינת גבול ההתפלגות על המסלולים. למשפטי ראטנר שימושים רבים בתורת המערכות הדינמיות ובתורת המספרים. לדוגמה תוצאה מיידית שלהם היא השערת אופנהיים (אנ') (שהוכחה על ידי גריגורי מרגוּליס (אנ') כמה שנים לפני הוכחת משפטי ראטנר).

לרטנר בת.

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחר כתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Dave Witte Morris: Ratner’s theorems on unipotent flows, University of Chicago Press, 2005, ISBN 978-0-226-53984-3 (Chicago Lectures in Mathematics; online,PDF 1,6 MB;

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרינה ראטנר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אחותה יוליה (יהודית) פבלובנה רטנר-ביאליה (1935), כימאית, ובעלה ליאוניד, מהנדס אלקטרוניקה, היו מסורבי עלייה מ-1975. היא הייתה פעילה בתנועת הנשים מסורבות העלייה, והצליחה לעלות לישראל עם בן-זוגה ושני בניהם רק כעבור יותר מעשור, בפברואר 1988. בנה מיכאל בּיַאלי (אחיינה של מרינה ראטנר) הוא פרופסור במחלקה למתמטיקה טהורה באוניברסיטת תל אביב.