יעקב סיני

יעקב סיני
Я́ков Григо́рьевич Сина́й
לידה	21 בספטמבר 1935 (בן 88); מוסקבה, ברה"מ
ענף מדעי	פיזיקה מתמטית, מתמטיקה, פיזיקה סטטיסטית, תורת ההסתברות, dynamical systems
מקום מגורים	פרינסטון
מקום לימודים	הפקולטה למכניקה ולמתמטיקה של אוניברסיטת מוסקבה; אוניברסיטת מוסקבה ;
מנחה לדוקטורט	אנדריי קולמוגורוב
מוסדות	אוניברסיטת פרינסטון; אוניברסיטת מוסקבה; מכון לנדאו לפיזיקה תיאורטית ;
תלמידי דוקטורט	לאוניד בנימוביץ', Pavel Bachurin, Francesco Cellarosi, Vadim V. Anshelevich, Seth Patinkin, Mikhail Soloveitchik, Ilya Vinogradov, Andrey Olegovich Golosov, Anastatsia Ruzmaikina, Dmitry Dolgopyat, In-Jee Jeong, Konstantin Khanin, Azer Ali Oglu Kerimov, Alexander Boris Soshnikov, Nikolai Chernov, I. P. Kornfelʹd, Jonathan Mattingly, גריגורי מרגוליס, Michael L Blank, Pavel Bleher, Luca De Sanctis, Denis Kosygin, Toufic Mubadda Suidan, Yuri Mikhailovich Suhov, Svetlana Jitomirskaya
פרסים והוקרה	עמית האגודה האמריקאית למתמטיקה (2013); פרס דיראק של המרכז הבינלאומי לפיזיקה תיאורטית (1992); פרס וולף למתמטיקה (1997); פרס נמרס למתמטיקה (2002); חבר זר של החברה המלכותית (2009); פרס סטיל למפעל חיים (2013); פרס דני היינמן לפיזיקה מתמטית (1990); פרס דיראק (1992); פרס אבל (2014); פרס מרסל גרוסמן (2015); פרס אנרי פואנקרה (2009); מדליית בולצמן (1986); הצלב הגדול של המסדר הלאומי להצטיינות במדעים (ברזיל) ;
	האתר הרשמי

יעקב גרגורביץ סיני (ברוסית: Я́ков Григо́рьевич Сина́й; נולד ב-21 בספטמבר 1935) הוא מתמטיקאי יהודי-רוסי-אמריקאי העוסק במערכות דינמיות במכניקה סטטיסטית ובתורה הארגודית וביישומן בפיזיקה. סיני זכה בפרס וולף ב-1997 ובפרס אבל ב-2014.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיני נולד במוסקבה למשפחת שנודעה בעיסוקה במדע. אביו, גריגורי סיני, היה מדען בתחום מיקרוביולוגיה ווירולוגיה, לימים פרופסור באוניברסטה רפואית במוסקבה. אימו, נדז'דה קגן, עסקה בביולוגיה - התמחתה בחקר מחלות הנגרמות על ידי קרציות. במהלך עבודתה נדבקה בדלקת מוח מקרציות ונפטרה כתוצאה מסיבוכי המחלה בגיל 38. סבו (מצד אימו) היה הגאומטריקן וניאמין קגן.

סיני סיים דוקטורט באוניברסיטת מוסקבה ב-1960 בהנחיית אנדריי קולמוגורוב. בשנת 1971 מונה לפרופסור באותה אוניברסיטה ולחוקר בכיר במכון לנדאו לפיזיקה עיונית. בשנת 1993 מונה לפרופסור באוניברסיטת פרינסטון

סיני משתמש במחקרו בכלים של מערכות דינמיות ותורת ההסתברות לשם טיפול בבעיות בפיזיקה מתמטית. הוא הגדיר את האנטרופיה המטרית (אנטרופיית קולמוגורוב-סיני) האינווריאנטית להעתקה משמרת-מידה. הוכיח את משפט היוצר של סיני שאיפשר לו לחשב את האנטרופיה של סכמות ברנולי. בכך פתר בעיה פתוחה והראה שלא כל שתי סכמות ברנולי איזומורפיות^[1]. כמו כן עסק בארגודיות של תנועת כדורי ביליארד ובתכונות ספקטראליות של אופרטורי שרדינגר מעין-מחזוריים.

סיני הוא חבר האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית, האקדמיה הרוסית למדעים והאגודה האמריקאית למתמטיקה. זוכה מדליית בולצמן (1986), פרס דניאל היינמן לפיזיקה מתמטית (1990), פרס דיראק, פרס וולף (1997),^[2] פרס נמרס למתמטיקה (2002),^[3] פרס אנרי פואנקרה (2009)^[4] ופרס אבל (2014).^[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא יעקב סיני בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של יעקב סיני
יעקב סיני, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
יעקב סיני, באתר MacTutor (באנגלית)
יעקב סיני, באתר dblp
Yakov Sinai, What is a Billiard?, Notices of the AMS, volume 51 number 4, April 2004
יעקב סיני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Lectures notes on ergodic theory
^ יעקב ג' סיני (Yakov G. Sinai) זוכה פרס וולף במתמטיקה - 1996, באתר של קרן וולף
^ Sinai Receives 2002 Nemmers Prize, Notices ofthe AMS, volume 49, number 7, August 2002
^ The Henri Poincaré Prize, International Association of Mathematical Physics
^ Yakov G. Sinai, The Abel Prize

[1] Lectures notes on ergodic theory

[2] יעקב ג' סיני (Yakov G. Sinai) זוכה פרס וולף במתמטיקה - 1996, באתר של קרן וולף

[3] Sinai Receives 2002 Nemmers Prize, Notices ofthe AMS, volume 49, number 7, August 2002

[4] The Henri Poincaré Prize, International Association of Mathematical Physics

[5] Yakov G. Sinai, The Abel Prize

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

זוכי פרס אבל
2003–2009	ז'אן-פייר סר (2003) • מייקל עטיה ואיזדור זינגר (2004) • פיטר לקס (2005) • לנארט קרלסון (2006) • סריניוסה ואראדהאן (2007) • ג'ון תומפסון וז'ק טיץ (2008) • מיכאיל גרומוב (2009)
2010–2019	ג'ון טייט (2010) • ג'ון מילנור (2011) • אנדרה סמרדי (2012) • פייר דלין (2013) • יעקב סיני (2014) • ג'ון נאש ולואיס נירנברג (2015) • אנדרו ויילס (2016) איב מאייר (2017) • רוברט לנגלנדס (2018) • קארן אולנבק (2019)
2020–היום	הלל פורסטנברג וגרגורי מרגוליס (2020) • אבי ויגדרזון ולסלו לובאס (2021) • דניס סאליבן (2022) • לואיס קפארלי (2023)