לדלג לתוכן

מרסה רודורדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרסה רודורדה
Mercè Rodoreda
לידה 10 באוקטובר 1908
ברצלונה, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 באפריל 1983 (בגיל 74)
ז'ירונה, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Mercè Rodoreda i Gurguí עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Cementiri de Romanyà de la Selva עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים ברצלונה, פריז, ז'נבה, בורדו, רואסי א-ברי, לימוז', Romanyà de la Selva עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Escola Menéndez Pelayo, Liceu Dalmau עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה קטלאנית, ספרדית, אספרנטו עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה שירה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות כיכר היהלום, Semblava de seda i altres contes, Mi Cristina y otros cuentos, Jardí vora el mar, Tots els contes, כמה, כמה מלחמה..., Viatges i flors, Death in Spring, El carrer de les Camèlies, Crim, Aloma, Mirall trencat, Vint-i-dos contes, Sóc una dona honrada?, Un dia en la vida d'un home, Del que hom no pot fugirc, Isabel i Maria עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1930 עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפעה מ Pere Gurguí, Delfí Dalmau i Gener עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • Joan Gurguí (10 באוקטובר 19281937) עריכת הנתון בוויקינתונים
  • Armand Obiols (19391971) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Jordi Gurguí i Rodoreda עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 1 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס הכבוד של הספרות הקטלאנית (1980)
  • פרס המבקרים של סרה ד'אור (1982)
  • פרס ברצלונה (1980)
  • Premi Sant Jordi de novel·la (1965)
  • פרס המבקרים של סרה ד'אור (1981)
  • פרס המבקרים של סרה ד'אור (1987)
  • פרס המבקרים של סרה ד'אור (1968)
  • Premi de la Crítica de narrativa catalana (1981)
  • פרס מרסה רודורדה (1957)
  • Flor Natural (1948)
  • פרס המבקרים של סרה ד'אור (1967)
  • פרס מכתב הזהב (1976)
  • Premi Joan Santamaria (1956)
  • Joan Crexells award (1937)
  • Flor Natural (1947)
  • Mestre en Gai Saber (1949)
  • פרס רמון ליול (1969) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.mercerodoreda.cat
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מֶרְסֶה רוּדוּרֵדָה אי גוּרְגִיקטלאנית: Mercè Rodoreda i Gurguí‏; 10 באוקטובר 190813 באפריל 1983) הייתה סופרת ספרדייה שכתבה בשפה הקטלאנית.

רוּדוּרֵדָה נולדה בברצלונה בחיק משפחה אוהבת ספר. בילדותה השפיע עליה יותר מכול אבי אמה, אשר החדיר ללב נכדתו אהבה עזה ללשון קטלוניה, לספרותה ולתרבותה. כאשר הייתה בת עשרים, התחתנה רודורדה עם אחי אמה, שהיה מבוגר ממנה בארבע-עשרה שנים, ולגבר זה ילדה את בנה היחיד, ז'וֹרְדִי. נישואיה לא עלו יפה, והכתיבה שימשה לה מבחינה מסוימת מפלט מן האכזבות ומן התסכולים שהיו מנת חלקה בחייה האישיים: היא פרסמה ארבעה רומנים, שבדיעבד פסלה אותם והתכחשה אליהם בטענה כי הם פרי בוסר שכתבה יוצרת חסרת-ניסיון. מבּין ספריה הראשונים קיבלה בדיעבד אך ורק את הספר "אָלוֹמָה" (1938), אף-על-פי שגם אותו שכתבה כליל בשנת 1969. בפרוץ מלחמת האזרחים התגייסה הסופרת לשירות מחלקת התעמולה של הממשל הרפובליקני של קטלוניה, ובשנת 1937 נפרדה מבעלה. כאשר יצאה לגלות בצרפת, בשנת 1939, האמינה כי גלותה לא תימשך זמן רב, ומשום כך הפקידה את בנה בידי אמה. תחילה התגוררה בקרבת פריז, אך עם כיבוש צרפת, כאשר הגדודים הגרמניים התקרבו לפריז, ברחה הסופרת לבורדו, ומאוחר יותר השתקעה עם חברהּ לחיים, אַרְמַנְד אוּבְּיוֹלְס, שם העט של מבקר הספרות הקטלאני ז'וּאָן פְּרָט, בז'נבה שבשווייץ, ושם חזרה לכתוב למן שנת 1958. הספר הראשון שפרסמה בגלות הוא "עשרים ושניים סיפורים". לאחר מות בן-זוגה בשנת 1972 חזרה הסופרת לארצה. היא התמקמה – יחד עם שתיים מחברותיה לעבודה לשעבר, נשים שפעלו כמוה בשירות מחלקת התעמולה הרפובליקנית בתקופת מלחמת האזרחים – בבית אחוזה, בכפר רוּמַנְיָה דֶה לָה סֶלְוָה, שם חייתה במשך שמונה שנים. בשנת 1980 עברה הסופרת לגור בבית כפרי סמוך לאחוזה, ובאותה שנה זכתה באות הכבוד של ספרות קטלוניה - פרס ההוקרה המכובד ביותר של הספרות הקטלאנית. שלוש שנים לאחר מכן נפטרה מסרטן בעיר ז'ירונה שבקטלוניה.

ביצירת מרסה רודורדה, שחוקרי ספרות אחדים השוו לוירג'יניה וולף בגלל סגנונה, עומק כתיבתה, התייחסותה למצב האישה ויכולת התיאור הייחודית לה, כלולים הספרים "אָלוֹמָה" (1938), "עשרים ושניים סיפורים" (1958), "כיכר היהלום" (1962) שתרגומו העברי ראה אור ב-2007,[1] "רחוב הקמליות" (1966) שתרגומו העברי ראה אור ב-2024, "גן על-יד הים" (1967) שתרגומו העברי ראה אור ב-2016, "קְרִיסְטִינָה שלי וסיפורים אחרים" (1967), "ראי שבור" (1974) שתרגומו העברי ראה אור ב-2010, "כמו מִמֶּשִׁי וסיפורים אחרים" (1978), "מסעות ופרחים" (1980) ו"כמה, כמה מלחמה..." (1980) שתרגומו העברי ראה אור ב-2019. מעיזבונה התפרסמו הספרים "המוות והאביב" (1986), "אִיזָבֵּל ומָרִיָּה" (1991) ו"פלג הפרחים" (1993).

ספריה שתורגמו לעברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרסה רודורדה בוויקישיתוף

על יצירתה:

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מרסה רודורדה, "כיכר היהלום". תרגום מקטלאנית ואחרית דבר: רמי סערי, הוצאת כרמל, תשס"ז-2007.
  2. ^ אתר למנויים בלבד אילנה ברנשטיין, החולמים אחר השמש, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2020
  3. ^ אתר למנויים בלבד איריס לעאל, רחוב הקמליות מהלך על הקו הדק שבין דרמה למלודרמה, באתר הארץ, 10 ביוני 2024