משה אביגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

משה אביגל (מקודם משה אהרן בֵּיגל, נכתב גם בייגיל; 1886, אדר תרמ"ו - 28 באוקטובר 1969, ט"ז בחשוון תש"ל, תל אביב) היה מורה, מחנך ומשורר, מראשי זרם העובדים בחינוך. דגל בשיטה העמלנית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה אביגל (משה אהרון בייגל) נולד בשנת 1886 במושבה החקלאית היהודית הקטנה ניצ'יובקה שבפלך יקטרינוסלב, האימפריה הרוסית (אוקראינה). ב-1903 הוסמך כמורה בבית ספר עממי.

ב-1911 התקבל לקורסים הפדגוגיים של "חברת מפיצי ההשכלה" בגרודנה בהנהלת אהרן כהנשטם ובהשפעתו של שלום יונה טשרנו. שם גילה את שיטת החינוך העמלנית והחל לתמוך בהּ.

בשנת 1916 פרסם את מאמרו הראשון בנושא הגישה העמלנית: "התורה והעבודה", בקובץ "דרכנו" שבאודסה. במאמרו קרא לחינוך התלמיד לעבודה גופנית והפיכת העבודה לגורם אקטיבי בנוסף ללימוד הרגיל.

בהמשך נסע לפולין וניהל את המשרד הפדגוגי של רשת מוסדות החינוך העבריים "תרבות" בוורשה. בכתב העת הפדגוגי "מסילות", שהשתייך ל"תרבות", הציג את משנתו לגבי הצורך באנשים מחושלים ומחוסנים, שיוכלו לעמוד בתנאים הקשים שבארץ ישראל. לדמות אידיאלית זו קרא "איש המחרת", ותיארהּ כדמות חסונה, שאינה מפונקת באוכל או במשקה, אדם היודע לרכוב על אופניים, לשחות ולהשיט סירה ויהיה מסוגל לשחות בים גם בשעת סופה.

ב-1924 עלה לארץ ישראל והפך לאחד מראשי זרם העובדים. פרסם ספרי הדרכה, מאמרים וחוברות למורים למלאכת יד.

משנת 1931 עבד כמפקח על בתי-הספר של הסתדרות העובדים, ואחר-כך כמפקח ראשי לבתי הספר של זרם העובדים וחבר מחלקת החינוך של כנסת ישראל.

לאחר הקמת משרד החינוך בשנת 1949 התמנה למנהל מחלקת הפרסומים של המשרד.[1]

בשנת 1962 זכה בפרס יוסף אהרונוביץ של ההסתדרות, על מפעל חייו החינוכי.[2]

אביגל נפטר לאחר מחלה קצרה בסתיו 1969, בגיל 83. נקבר בבית עלמין הדרום בחולון.

היה נשוי לשפרה לבית נרדי (נרודייצקי). הותירו בת נשואה, כרמלה עמיר.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תורה ועבודה: קצור מסכת הוראות לשיטה העמלנית בבית הספר: ספר למורים,‫ ורשה: אחיאסף, תרפ"ב.
  • מ.א. בייגיל, בהשתתפות מ. קיפר, גאומטריה הסתכלותית (ללמד על פי מלאכת-יד ציור ושרטוט): ספר-עזר למורים, ורשה: אחיאסף, תרפ"ב.
  • אמנות ואומנות: גזירה בניר, פרנקפורט: אמנות 1922.
  • העבודה הגופנית: הצעה לתוכנית בשביל למוד מלאכת-יד בבית-הספר העברי, ירושלים: הלשכה הראשית של הקהק"ל, תרצ"ב.
  • הנגר הקטן, ספר ה' במסגרת סדרה א' של ספריה לילדים, תל אביב: א"י שטיבל, תרצ"ג.
  • כתבי מ.א. ביגל, 2 כרכים, תל אביב: ארגון עובדי המרכז לחינוך, תרצ"ז–תש"ה:
    • כרך א: במסכת (מאמרים בשאלות חינוך והוראה), תרצ"ז.[3]
    • כרך ב: בשעת מפנה: מאמרים בשאלות חינוך והוראה, תש"ה.
  • החינוך בישראל, ירושלים: המכון להשכלה ציונית ('ספרית כיס מדינית'), 1952.
  • חינוך ועבודה: מאמרים בבעיות חינוך,‫ תל אביב: אורים, תשי"ז.
  • בשלכת: (חרוזי שיר), תל אביב: מ' ניומן, תשי"ח.
  • מורי ורבותי: מזכרונותיו של מחנך,‫ תל אביב: תרבות וחינוך – אורים, תש"ך. ‬(זיכרונות)
  • לבטים, תל אביב: תרבות וחינוך ('אורים: מדור לספרים פדגוגיים'), תשכ"ו. ‬(זיכרונות של מחנך)
  • כך הוה: פרקי חיים, תל אביב: ניב, תשכ"ז 1966. (זיכרונות)
  • חזון וחינוך, תל אביב: תרבות וחינוך, תשל"א. (אוסף מסות בענייני חינוך; ראה אור לאחר מותו)

מאמרים:

  • "לשוננו בפי עוללים",‫ תל אביב: הוועד המרכזי של ארגון עובדי המרכז לחנוך – הסתדרות הכללית של העובדים העברים בא"י; תש"א. ‬("הרצאה לגננות ואמהות בכינוסים המחוזיים בפתח-תקוה (1.3.40) ובחיפה (26.3.40)".)
  • "בעיות חינוכנו בימי שואה", אורים י (טבת תש"ד).

עריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מ"א ביגל, י' חן וי' רובין (עורכים), ראשונים: קובץ מוקדש לקורסים הפדגוגיים הגרודנאיים ולזכר מורינו א' כהנשטם וד"ר ש"י משרנא, תל אביב: תלמידים, תרצ"ו.[4]
  • משעולים: פרקי קריאה לנושאים המרכזים בכתות הנמוכות; סֻדר על ידי מ"א ביגל, יעקב הלפרין [=יניב], צבי קרול, 2 כרכים, תל אביב: מסדה, תרצ"ז. (התוכן: 1. חנֻכה; 2. אילנות (ט"ו בשבט).)
  • משה אביגל ואורי בלום (עורכים), כרך ה: מדריך לכיתה ה; כרך ז–ח: מדריך לכיתות ז–ח, במסגרת סידרת מדריכים: ספרי עזר והדרכה למורים בכיתות בית הספר היסודי, תל אביב: אורים – המרכז לחינוך וארגון עובדיו; הסתדרות העובדים הכללית בא"י – מרכז לחנוך, תשי"ג–תשכ"ב.
  • מרים לוינסון ומשה אביגל (ליקטו וערכו) לשון וחינוך: פרקים בחינוך לשוני וספרותי בגן הילדים, תל אביב: אורים: מרכז לתרבות ולחינוך, תשט"ז.
  • מ' אביגל, דן פינס, מ' תלמי, פתח דע: אנשי-שם, מונחים לועזיים, לוחות היסטוריים; ספר-עזר לתלמידי הכיתות הגבוהות של בית-הספר היסודי ולתלמידי בית-הספר העל-יסודי, תל אביב: עמיחי, תשכ"א. (מהדורה ב: תשכ"ב)

תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מ. אלפרסון, 30 שנות ההתיישבות היהודית בארגנטינה; תרגם מ. א. ביגל; בצירוף הקדמה מאת ה. ד. נומברג, 2 כרכים, תל אביב: חברה, 1930.[5]
  • פ' שמידט, על הילד המצייר; תורגם בקיצורים והשמטות על ידי מ' אביגל, תל אביב: אורים, מרכז לתרבות ולחינוך ('ספריה פדגוגית קטנה'), תשט"ו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משה אביגל, דבר, 29 באוקטובר 1969
  2. ^ חולק פרס יוסף אהרונוביץ, דבר, 29 בנובמבר 1962, המשך.
  3. ^ על כרך א: אורי בלום, במסכת, דבר, 12 במרץ 1937.
  4. ^ על הקובץ: "ראשונים", דבר, 18 ביוני 1936; בספרות ובאמנות, דבר, 24 ביולי 1936.
  5. ^ ביקורות: ר. כ., שלשים שנות התישבות בארגנטינה, דבר, 21 במרץ 1930; מ. ר., המפעל הארגנטיני, דואר היום, 17 ביולי 1931. אביגל תרגם עוד קודם לכן פרקים מהספר לעברית, שנדפסו ב"הבימה העברית" בבואנוס איירס (בספרות ובאמנות: מרדכי אלפרסון, דבר, 7 בדצמבר 1928.