לדלג לתוכן

משפחת קובו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

משפחת קובו הייתה משפחת רבנים ומנהיגי ציבור בסלוניקי שביוון במשך למעלה מ-400 שנה. בני משפחה נוספים, בהם הראשון לציון הרב יצחק קובו, שימשו כרבנים בירושלים ובמקומות נוספים.

מוצא המשפחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצא המשפחה מצפון איטליה, מהעיר קובו (קומו) הסמוכה למילאנו[1], ויש הסוברים[2] שמוצאה מצפון ספרד ממקום בשם villar del como. צאצאי המשפחה התיישבו בסלוניקי בראשית המאה ה-16[3] והתפזרו בארצות המזרח הקרוב. רבים מבניה שימשו כרבני קהילת סלוניקי ופרנסיה. יצחק ש' עמנואל מונה כחמישים חכמים מבני המשפחה בין השנים 1600–1910.

אישים מבני המשפחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • הרב אליהו קובו - רב ואב בית דין בסלוניקי. החכם צבי למד אצלו כשנתיים. חיבר ספר שו"ת ופסקים בשם "אדרת אליהו". נפטר בסלוניקי בשנת ה'תמ"ט (1689)[4][5].
  • אליעזר (בבו) קובו - איש עסקים ישראלי, ועורך ומוציא-לאור של 'משפחת קובו - רבניה וגביריה'.
  • הרב אשר קובו (השני) (בן יעקב קובו הרביעי) - מרבניה הגדולים של סלוניקי, הראשון שנשא רשמית בתואר חכם באשי. שימש בהנהגה רבנית במשך 27 שנים ברציפות. נפטר בשנת ה'תרל"ה (1875). חיבר ספר דרשות בשם "שער אשר"[6].
  • הרב ברוך בן חזקיה יוסף קובו (היה אחיו של הרב יצחק קובו) - יצא בשליחות לצפון אפריקה. מוזכר שבהיותו שם ביקשו ממנו להתיר עגונה. נהרג כנראה במרוקו אחרי שנת ה'תקצ"ה (1835).
  • הרב חזקיה יוסף קובו (נכד הרב יוסף שמעיה קובו ואביו של ר' יצחק קובו הראשון) - רב ואב"ד בסלוניקי, ובסוף ימיו עלה לירושלים בה שימש כדיין. נפטר בה בשנת ה'תקכ"ב (1761).
  • הרב חזקיה יוסף ב"ר יצחק קובו - עלה לארץ ישראל בערך בשנת 1762. כבר בשנת 1784 נודע כגדול בתורה וכאחד מתלמידי החכמים ששימשו כבר בצעירותם כדרשנים. נשלח כשד"ר לטורקיה והדפיס בקושטא בשנת 1802 את ספר הפרדס. בשנת 1805 נשלח לצפון אפריקה. בשנת 1820 יצא שוב בשליחות, ונפטר במהלך שליחותו בשנת 1822. חיבוריו: "דברי חזקיה", "דברי יוסף" ו"בן פורת יוסף".
  • חיים בן הרב אשר קובו - גביר נכבד בסלוניקי. קיים בכספיו מוסדות רבים של תורה, חינוך וחסד, בחייו ולאחר מותו. נפטר בשנת ה'תרע"ב (1912).
  • הרב חנניה קובו - מרבני סלוניקי, נפטר בשנת ה'תקפ"ח (1828).
  • הרב יהודה קובו - מרבני סלוניקי. יצא בראש משלחת להשתדלות מול השלטון העות'מאני בעניין מס הבגדים, עבור העניים מקהילתו העוסקים בצביעת בגדים, ונגד עלילות על קהילתו. אך פועלו לא מצא חן בעיני השלטון והוא הומת על ידי הסולטאן מוראט הרביעי בשנת ה'שצ"ז (1637). היה אביהם של ר' אליהו ושמעיה קובו[7].
  • הרב יהודה קובו (בן אחיו של הרב אשר קובו) - חכם באשי בסלוניקי. הנהיג סדרים בקהילה ועזר להתפתחות מוסדותיה. הוכתר שלוש פעמים בתוארי כבוד מהסולטאן עבור תרומתו הציבורית. נפטר בשנת ה'תרס"ז (1907). חיבר את הספר "יהודה יעלה", הכולל דרשות, פסקים וחידושי תורה.
  • הרב יהודה קובו (השני) - כיהן לצד אחיו הרב יוסף קובו (הראשון) בהנהגת קהילת סלוניקי. נפטר בה בשנת ה'ת"פ (1719).
  • הרב יוסף (הראשון) בן שמעיה קובו - נולד בערך בשנת 1636, התמנה לרבה של סלוניקי ב-1704, נפטר בה בשנת ה'תפ"ז (1727). מכונה רבות בשם "הרב הגדול". גרץ מציין כי שלח מכתב לטובת השבתאים נחמיה חיון ואברהם לוי קונקי, אך ייתכן שלא עשה זאת בידיעה שהם שבתאים. חיבר ספר בשם "גבעות עולם" על המקרא. היה אביהם של הרבנים: אברהם (הראשון), יעקב (הראשון, נפ' 1707), שמעיה, שבתי (הראשון) ויהודה (הרביעי נפ' 1737) קובו.
  • הרב יוסף חיים בן הרב אשר קובו - מרבני ונדבני קהילת סלוניקי. נפטר בה בשנת ה'תרע"א (1911).
  • הרב יוסף קובו (השמיני) - רב בגיברלטר. נפטר בשנת ה'תר"ג (1843).
  • הרב יעקב יוסף קובו - מחשובי רבני סלוניקי במאה ה-19. נפטר בה בשנת ה'תרנ"ט (1899).
  • הרב יעקב יצחק קובו - רב בסלוניקי, היה מדוכא בייסורים. נפטר בשנת ה'תרנ"ז (1897).
  • הרב יעקב קובו (השמיני) בר חנניה קובו - רב ואב בית דין וראש ישיבה בסלוניקי. נולד בשנת ה'תקפ"ד (1824). נתמנה לרב ראשי בשנת ה'תרמ"ח (1888). נפטר בשנת ה'תרס"ז (1907). ספרו "כוכב מיעקב" (ה'תרע"ה) היה ספר השו"ת האחרון של רבני סלוניקי שהודפס בה.
  • הרב יצחק (הראשון) ב"ר חזקיה יוסף קובו (בנו של ר' חזקיה יוסף הנ"ל) - נולד בסלוניקי בערך בשנת 1740 ועלה בצעירותו לירושלים, שם היה תלמידו של הראשון לציון ר' רפאל מיוחס. בהמשך שימש כדיין בבית דינו של הראשון לציון יום טוב אלגאזי. חתום על תקנות, הסכמות, אגרות שליחות ומסמכים רבים. נפטר בירושלים בשנת ה'תקס"ז (1807). בתו נישאה לר' רפאל אברהם שלום מזרחי שרעבי ראש ישיבת המקובלים בית אל ונכדו הרש"ש. בתם נישאה לראשון לציון ר' חיים אברהם גאגין אף הם מראשי ישיבת המקובלים.
  • הרב יצחק ב"ר חזקיהו יוסף קובו - שד"ר והראשון לציון, ממנהיגי היישוב היהודי בירושלים במחצית הראשונה של המאה ה-19.
  • הרב יצחק בדהב (נכדו של הראשון לציון יצחק קובו) - נולד בירושלים בשנת ה'תר"ך (1860). שד"ר, אספן ומוציא לאור של כתבי יד. אוספי כתבי יד שלו מצויים בספריה הלאומית, וביניהם גם חיבוריו של סבו הרב יצחק קובו. נפטר בירושלים בשנת ה'תש"ז (1947).
  • הרב ישעיהו קובו ("החכם") - נשבה על ידי שודדי ים, בערך בשנת ה'תי"ח (1658).
  • הרב רפאל חיים אברהם קובו (נכד הרב יוסף קובו השני) - מרבני סלוניקי במאה ה-18, מחבר ספר "חיי אברהם". נפטר בסלוניקי בשנת ה'תקס"ד (1804).
  • הרב שמעיה קובו (הראשון) ("החכם השלם") - נפטר בסלוניקי בשנת ה'תכ"ג (1663).
  • הרב שמעיה קובו (השני) - דיין באיסקופיה שליד סלוניקי בשנת ה'תל"ד (1674).

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ א"ל פרומקין וא' ריבלין "תולדות חכמי ירושלים" ח"ג, ירושלים תרפ"ט, עמ' 278
  2. ^ יצחק ש' עמנואל, "משפחת קוב'ו רבניה וגביריה", בתוך: זיכרון שלוניקי ח"ב (נדפס גם בספר "שער אשר" ח"א, ירושלים תשמ"ט)
  3. ^ בסלוניקי מצויה מצבה של ר' אברהם קובו שנפטר בה בשנת 1533, י"ש עמנואל "מצבות שלוניקי" ח"א
  4. ^ ראו אודותיו: יצחק אלפסי, חמישים צדיקים, כרמל, 1997, עמ' 63 (ר' אליהו קובו ומשפחתו)
  5. ^ ראו גם - חכם אליהו קובו, באתר "החכם היומי"
  6. ^ שער אשר ח"א, באתר היברובוקס; שער אשר ח"ב, באתר היברובוקס
  7. ^ יצחק ש' עמנואל, "אילן היוחסין של משפחתו" בתוך "זיכרון שלוניקי" ח"ב