חיים אברהם גאגין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ספר הדרשות "חיים מירושלם"

הרב חיים אברהם גאגין (במסמכים רשמיים כונה: חכם מירקאדו גאגין נהג לחתום את שמו בראשי תיבות: אג"ן; תקמ"ז, 1787 - כ' באייר תר"ח, 1848) היה מקובל מפורסם שכיהן כראש ישיבת המקובלים בית אל בירושלים, ושימש כחכם באשי הרשמי, הראשון בארץ ישראל. בין פעולותיו הידועות הייתה הצלת השומרונים מסכנת מוות. חתנו של הרב רפאל אברהם שלום מזרחי שרעבי שכיהן אף הוא כראש "ישיבת המקובלים בית אל".

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בקושטא והועלה בילדותו לירושלים. בשנת ה'תר"ב (1842), עם הינתן התפקיד הרשמי לרב בעיר ירושלים, אוחדו על פי חקיקה חדשה באימפריה העות'מאנית תפקיד ה"חכם באשי" - נציגם הרשמי של היהודים בפני שליטי האימפריה העות'מאנית, עם תפקיד הראשון לציון - המנהיג ליהודי ארץ ישראל מהמאה ה-17, והרב גאגין היה הרב הראשון בירושלים ששימש בתפקיד המאוחד. עמד בקשר עם רבני קהילות יהודיות, בין השאר, עם הרב ד"ר יהודה ביבאס כאשר כיהן כרב קהילת קורפו.

כתב ספר בשם מנחה טהורה על מסכת מנחות, שהודפס בסלוניקי בתקפ"ה (1835). בשנת תר"א (1841) סייע לישראל בק להקים בית דפוס בירושלים, ובו הדפיס גאגין את שני ספריו הבאים: ספר התקנות וההסכמות (אחד הספרים הראשונים שהודפסו בירושלים בתר"א, 1841) וחוקי חיים (תר"ב, 1842). ספר דרשותיו "חיים בירושלים" יצא לאור בדפוס אג"ן ושותפו שמואל צוקרמן, ירושלים תרמ"ב (1882).

נפטר בירושלים ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים.

בנו היה הרב שלום משה חי גאגין.

הצלת השומרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימיו של הרב חיים אברהם גאגין היו השומרונים בסכנת כליה, לאחר שאברהים פחה המצרי קיבל את השליטה על סוריה וארץ ישראל בשנת תקצ"א (1831). על התקופה הקשה לשומרונים כותב ד"ר אליעזר הלוי, מזכירו של משה מונטיפיורי, שביקר בשכם בשנת תקצ"א (1831):[1] "נחשבו לו השומרונים לעובדי אלילים, אשר לא אבה לתת להם ניר בארצו. ותהי להם עת צרה אשר כמוה לא נהייתה, כי ידעו כי נכון המַוֳת מידו." לאחר גירוש הכוחות המצריים של מוחמד עלי מארץ ישראל, בשנת 1840 (ת"ר), מספרת אליזבט רוג'רס - אשת הקונסול הבריטי, כי תושבי שכם רדפו את השומרונים באכזריות מפני שלא רצו לקבל עליהם את דת האסלאם.

חכמי הדת המוסלמים טענו שלשומרונים אין דת, וכי הם לא מאמינים בספרים הכתובים ברוח הקודש: תורת משה, הברית החדשה, ספר תהילים, הנביאים והקוראן. המוסלמים טענו שרק לכת המאמינה לפחות באחד מהספרים הללו יש להתייחס בסובלנות. לעומתם, השומרונים טענו כי הם מאמינים בחמישה חומשי תורת משה. המוסלמים, שלא ידעו את לשון הקודש או את כתב היד השומרוני, לא קיבלו את דבריהם. שומרוני העיר שכם חיו בסכנת מוות דומה לזו שקרתה לבני עדתם בדמשק במאה ה-17, שם הנותרים המירו דתם ורק בודדים נמלטו. איום זה היווה סכנת כיליון של העדה השומרונית.

השומרונים פנו בבקשה לעזרה אל הרב גאגין והוא עזר להם בכך שנתן להם תעודה בכתב המאשרת: העם השומרוני הוא ענף מבני ישראל המודה באמיתות התורה.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוציא לאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יצחק בן-צבי, ספר השומרונים, עמ' 36.


ראשי ישיבת המקובלים בית אל
הרב גדליה חיון הרב שלום שרעבי הרב יום טוב אלגאזי הרב חזקיהו יצחק שרעבי הרב רפאל אברהם שלום מזרחי שרעבי הרב חיים אברהם גאגין הרב ידידיה רפאל אבולעפיה הרב אהרן עזריאל
תקצ"ז (1737) -
תקי"א (1751)
תקי"א (1751) -
תקל"ז (1777)
תקל"ז (1777) -
תקס"ו (1806)
תקס"ו (1806) -
תקס"ח (1808)
תקס"ח (1808) -
תקפ"ז (1827)
תקפ"ז (1827) -
תר"י (1850)
תר"י (1850) -
תרל"א (1871)
תרל"א (1871) -
תרמ"א (1881)
הרב שלום משה חי גאגין הרב ששון בכר משה פרסיאדו הרב מסעוד הכהן אלחדאד הרב שלום הדאיה הרב עובדיה הדאיה (במערב העיר) הרב שלום מרדכי חיים הדאיה (במערב העיר) הרב מאיר יהודה גץ הרב ישראל אביחי
תרמ"א (1881) -
תרמ"ג (1883)
תרמ"ג (1883) -
תרס"ג (1903)
תרס"ג (1903) -
תרפ"ז (1927)
תרפ"ז (1927) -
תש"ה (1945)
תשי"ח (1958) -
תשכ"ט (1969)
תשכ"ט (1969) -
תש"ע (2010)
תשל"ג (1973) -
תשנ"ה (1995)
תשנ"ה (1995) -
מכהן