משפחת רוקפלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משפחת רוקפלר הנה משפחה אמריקנית של תעשיינים, פוליטיקאיםפילנתרופים ובנקאים אשר עשתה את הונה בתעשיית הנפט בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 בעזרת חברת "סטנדרט אויל" שהוקמה על ידי האחים ג'ון ד. רוקפלר וויליאם רוקפלר.[1]

המשפחה ידועה גם כן בשליטתה רבת השנים בבנק צ'ייס מנהטן (כיום ג'יי פי מורגן צ'ייס)[2] וכאחת המשפחות החזקות, אם לא החזקה ביותר[3] בהיסטוריה של ארצות הברית.

רקע המשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד המייסדים של משפחת רוקפלר הוא איש העסקים ויליאם רוקפלר האב, שנולד בעיירה קטנה במדינת ניו-יורק למשפחה פרוטסטנטית. לו ולאשתו הראשונה, אלייזה דייווידסון, נולדו 6 ילדים שהבולטים מבינם הם ג'ון ד. רוקפלר וויליאם רוקפלר, מייסדיה של חברת זיקוק הנפט סטנדרט אויל. ג'ון ד. רוקפלר היה נוצרי בפטיסטי אדוק.[4]

מוסדות ונדל"ן[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוקפלר פלאזה 30, בניו-יורק, ניו-יורק.
החצר הפנימית של מוזיאון רוקפלר בירושלים.
כנסיית ריבר סייד במנהטן, ניו-יורק.

המשפחה הייתה מעורבת במיזמי נדל"ן רבים ברחבי ארצות הברית במאה ה-20[5] והחשובים שבהם הם:

מרכז לינקולן, מרכז לאמנויות הבימה שהינו תשלובת בניינים בשטח כולל של 61 דונם בניו יורק, המשמש משכן ל-12 להקות אמנות.

שימור הסביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשפחה לאורך הדורות הייתה כוח חשוב בשימור אדמות, שימור יערות ובהקמת פארקים לאומיים ושטחים פתוחים ברחבי ארצות הברית,[6] כדוגמת הפארק המדינתי רדווד המבולדט, בו נמצא יער רוקפלר.

המשפחה הוכרה רשמית בשנת 2005 על תרומתה ומאמציה בתחום השימור, על ידי אחת מאגודות השימור הוותיקות והגדולות בארצות הברית. נשיא האגודה הצהיר ש"אף משפחה לא תרמה לתחום שימור הטבע כמשפחת רוקפלר".[6]

הון המשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההון המשותף של המשפחה, סך כל נכסיה והשקעותיה מעולם לא היו ידועים בדיוק. רישומים אלו הנמצאים בארכיון המשפחה היו חסויים למחקר, והם תחת חיסיון לפי החלטת בני המשפחה.[7]

הון המשפחה כיום מנוהל על ידי מנהלי כספים מקצועיים אשר מפקחים על החזקת החברה "רוקפלר שירותים פיננסיים" שבין היתר שולטת על השקעות המשפחה, וזאת משום שמרכז רוקפלר כבר אינו בבעלות המשפחה.  

לחברת ההחזקות ישנם 5 זרועות:

בספטמבר 2014, קרן האחים רוקפלר הצהירה שתפסיק את השקעותיה בחברות דלק מאובנים וזאת משתי סיבות, האחת מוסרית והשנייה כלכלית. דלק מאובנים הוא אחת הסיבות להתחממות הגלובלית והוא משאב שבעתיד לא נזדקק לו (נעבור לחלופות פחות מזיקות).[8]

מעון המשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעון החורף של המשפחה, בפלורידה, ארצות הברית.

במשך הדורות התיישבו בני המשפחה בכמה בתים היסטוריים ראויים לציון. סך כל 81 בתי משפחת רוקפלר רשומים כמקומות לאומיים היסטוריים בארצות הברית.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימן ההיכר של המשפחה במשך 140 שנותיה היא האחדות יוצאת הדופן שלה, להוציא מחלוקות שהתפתחו בשלהי שנות ה -70 של המאה ה-20 שלא כמו משפחות אמריקניות עשירות אחרות. הישג זה בזכות ישיבות משפחתיות קבועות, ובזכות ערכים שהושמו על ידי ג'ון ד. רוקפלר השלישי ונלסון רוקפלר, ומאוחר יותר על ידי דייוויד רוקפלר (שלושתם דור שלישי למשפחת רוקפלר).[9]

ג'ון ד. רוקפלר תרם במשך חייו כ-540 מיליון דולר (במונחים של זמנו), וכך הפך לאחד התורמים הגדולים בהיסטוריה. בנו, ג'ון ד. רוקפלר הבן, המכונה "ג'וניור", תרם אף הוא 537 מיליון דולר במשך חייו. סה"כ שני הדורות תרמו יחד מעל מיליארד דולר בין השנים 1860 ו-1960.[10]
בנוסף, עיתון הניו-יורק טיימס, דיווח בנובמבר 2006 שדייוויד רוקפלר (נולד בשנת 1915) תרם ותורם במשך חייו מעל ל-900 מיליון דולר.[11]
השם רוקפלר מונצח במספר רב של מקומות לאורכה ורוחבה של ארצות הברית, במיוחד בעיר ניו-יורק:

ג'ון ד. רוקפלר הבן.

כיום, גם הדור הרביעי, החמישי ואף השישי עסוקים בפעילות פילנתרופית למען הקהילה.

בני המשפחה הבולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא משפחת רוקפלר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ron Chernow, Titan: The Life of John D. Rockefeller, Sr., Warner Books, עמ' 370
  2. ^ David N. Gibbs, The Political Economy of Third World Intervention: Mines, Money, and U.S. Policy in the Congo Crisis, University of Chicago Press, 1991, עמ' 113
  3. ^ Alvin Moscow, The Rockefeller inheritance, Doubleday, 1977, עמ' 418
  4. ^ Chernow, (1998) p. 52
  5. ^ Deyan Sudjic, The Edifice Complex: The Architecture of Power, Penguin, 2011, עמ' 245-255
  6. ^ 6.0 6.1 ANTHONY DEPALMA, They Saved Land Like Rockefellers, ניו-יורק טיימס, ‏נובמבר 2005
  7. ^ JOHN D. ROCKEFELLER 3RD PAPERS, 1906-1978, ארכיון משפחת רוקפלר
  8. ^ Valerie Rockefeller Wayne, The fossil fuel path is immoral and financially imprudent, הגרדיאן, ‏מרץ 2015
  9. ^ John Ensor Harr & Peter J. Johnson, The Rockefeller Century: Three Generations of America's Greatest Family, Charles Scribner's Sons, 1988, עמ' 370-371
  10. ^ John Davison Rockefeller, Jr, ארכיון משפחת רוקפלר
  11. ^ STEPHANIE STROM, Manhattan: A Rockefeller Plans a Huge Bequest, ניו יורק טיימס, ‏נובמבר 2006