משתמשת:Hila1107/נבואה במיתולוגיה היוונית

נבואה:[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדתות ובפילוסופיות שונות, נבואה היא תופעה רוחנית בה נאצלת על האדם רוח ממקור עליון והוא מתרומם למצב תודעתי אחר, בו נגלים לעיניו מסתרי הבריאה וידיעות על העבר ועל העתיד.

על פי הפילוסופיה האפלטונית והאריסטוטלית, ובעקבותיהם הוגי דעות יהודיים כמו הרמב"ם, תופעת הנבואה אמורה להתרחש כאשר האדם המתוקן במידותיו והשלם בשכלו התעלה ובא במגע עם "השכל הפועל" - שהוא מאגר קוסמולוגי של תבונה, ונאצלת על נפשו אצילות נכבדה. לתפיסה זו הנבואה היא נחלתם של הפילוסופים שלמי השכל.

מדענים שונים טענו כי תופעה זו קשורה להזיות שנגרמות בהתקפי אפילפסיה. נעשו אף מחקרים בהם הצליחו לשחזר במעבדה הזיות, באמצעות גירוי אזורים מסוימים במוח והדמיית התקפי אפילפסיה מלאכותיים. מנגד טוענים אנשי דת, שאף אחד מהמסוממים הרבים בעולם או חולי האפילפסיה לא הצליח ליצור יצירות רוחניות כדוגמת ספר ישעיהו או עמוס.

דתות רבות מצהירות שהתחלתן הייתה בדרך של נבואה והארה, בהן גילו נביאיהן הראשונים את דרך החיים הנכונה המביאה את האדם לשלמות.

נבואה במיתולוגיה היוונית :[עריכת קוד מקור | עריכה]

במיתולוגיה היוונית הנבואה ניתנת על ידי האלים או כהניהם (הבולט שבהם הוא האורקל מדלפי). תמה מרכזית סביב נושא הנבואה הוא חוסר יכולתו של אדם להימלט מגורלו. מוטיב זה משמש במגוון רב של טרגדיות ומחזות, כגון אדיפוס המלך, אנטיגונה ועוד. על הנבואות במיתולוגיה היוונית ניתן ללמוד בעיקר מכתבי הומרס והסודוס. האלים ביוון נדרשו לנבא, בכדי לנתב את דרכם של בני האדם בדרך נאורה. בדרך כלל, אנשים היו מגיעים אל האלים, כאשר ביקשו שינבאו להם מה יעלה בגורלו של אדם או של אזור מסוים. למשל: הם נתבקשו לנבא כאשר הייתה כמיהה לצאצא במשפחה כמו במקרה של אבי אדיפוס ואבי תזיאוס. כמו כן, נביאו בנוגע ליציאה למלחמה כגון מלחמת טרויה, החלמה ממחלה כפי שהיה להרקולס ועוד. דוגמא לאלים שניבאו: הנביא טיירסיאס שתיאר לאמפיטריאון, הבעל של אמו של הרקולס ואביו של התאום שלו, ולאנשים שנכחו בזמן לידתו של הרקולס- במעשה גבורתו מול שני הנחשים, את עתידו של הילד וגורלו: כיצד ישמיד מפלצות וחיות פרא בארץ ובים, יהרוג בריונים ויעזור לאלים בקרבות נגדם. בנוסף לכך, ניבא טיירסיאס, כי לאחר שנים של מאבקים, עבודה קשה ונדודים, ימצא הרקולס את מנוחתו. כיום, מקובל לפרש את המילה היוונית "מיתולוגיה" כאוסף של מיתוסים- סיפורים עממים, אשר מתארים את האלים כדמויות אנושיות, את ראשית פעולתם ואת עלילות הגיבורים בני התמותה, או לחלופין חצאי אלים. המיתוסים, שנוצרו ביוון העתיקה, הינם סיפורים עתיקים, דמיוניים או בדויים, שהפכו לסמל תרבותי. מטרת המיתוס, היא לנסות ולהסביר תופעות מסוימות בבריאת העולם, חברת בני האדם, תופעות טבע שונות ולענות על בעיות קיומיות, אשר מעסיקות את האדם. זהו ניסיון קדם מדעי לפרש תופעה מסוימת. המיתוסים במיתולוגיה היוונית, ברובם, מבוססים על נבואה אחת ואף יותר של האלים. כמו כן, המיתולוגיה היוונית מתאפיינת בהנמחת המוטיב הבלתי רציונלי והמאיים של האלוהות ובהשגת הרציונל האנושי והיפה, וזאת מתוך האמונה כי האלים לא יצרו את העולם, אלא הם נוצרים ממנו, אך יחד עם זאת הם גם שולטים בו.

המיתוס אודות הולדת פאריס והנבואה על חורבן טרויה:[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלאוס, שהיה נכדו של זאוס, שהה במערתו של כירון הנמצאת על הר פליון. הוא התבשר על ידי איריס, שליחת האלים שזאוס רוצה להשיא לו את תטיס, אשר הייתה היפה מבנותיו של זקן הים. זאוס ופוסידון חשקו שניהם באלה "בעלת רגלי הכסף", אולם תמיס בעלת יכולת הניבוי, הזהירה אותם שגורלה של תטיס יהיה ללדת בן שיהיה חזק מאביו ויאיים על כוחו. לפיכך היא יעצה לזאוס שישיא אותה לבן תמותה ופלאוס נמצא הראוי ביותר לכך. כירון חזה שאלת הים לא תסכים להתמסר לבן תמותה, ולכן הוא ייעץ לפלאוס לא להניח לה לחמוק, גם אם תשנה את צורתה מספר פעמים. פלאוס ערב לה מחוץ למערה, אשר למרגלותיו של הר פליון, ובזמן שנרדמה תפס בזרועותיו את תטיס. כפי שחזה כירון, תטיס אכן נאבקה בכל כוחה, הפכה לאש ולמים, לאריה ולנחש, אך פלאוס אחז אותה בחוזקה ובעקשנות, עד שחזרה לצורתה המקורית וכך גם נענתה לאהבתו. לחגיגת חתונתם של פלאוס ותטיס ירדו כל האלים. יש האומרים כי במהלך חתונתם של פלאוס ותטיס, נוצר הסכסוך בין היוונים לטרויאנים. אריס אלת המריבה, הפתיע את החוגגים בחתונתם, כאשר הופיע וגלגלה לכיוון האלות תפוח עשוי זהב, שעליו היו חרוטות המילים "ליפה בנשים". הרה, אתנה ואפרודיטה טענו כל אחת שהתפוח מיועד לה. בציוויו של זאוס נשלחו שלוש האלות אל פאריס שיפסוק במחלוקת. כל אחת מהן ניסתה להרשים את פאריס ולזכות בתמיכתו. הרה הציע לו מלוכה, אתנה הציע לו הצלחות כמנהיג ואפרודיטה הבטיחה לו את הלנה, שהייתה נחשבת ליפה בנשים עלי האדמות. פאריס היה בנו של פריאמוס מלך טרויה. לקראת לידתו חלמה אמו הקבה שתלד ענף בוער. כאשר נודע לפריאמוס את תוכן החלום, חזה הנביא אייסקוס שהילד עתיד להביא חורבן על טרויה. הוא לא רצה להסתכן בכך, ולכן מסר את התינוק מיד לאחר לידתו למשרתו. הוא ציווה עליו שישליכו על הר אידה. במשך חמישה ימים הניקה דובה את פאריס. משרתו של פריאמוס חזר לאותו מקום שומם ומצא את פאריס חי. הוא לקח אותו לביתו בכפר והעניק לו את שמו. פאריס בבגרותו, בלט ביופיו ובכוחו וניתן לו הכינוי "אלקסנדרוס" (המגן), בשל הגנתו על עדרי הבקר מפני שודדים וחיות טרף. פאריס התפתה ליופייה יוצא הדופן של הלנה ופסק שאפרודיטה היא זו היפה באלות. אולם, פאריס לא ידע כי בבחירתו טמון חורבן לו ולעירו טרויה, וזאת בשל המלחמה שיזם זאוס, בין היוונים לטרויאנים, בעקבות הסכסוך שנוצר בחתונה של פלאוס ותטיס^[1] .

הנבואה שלא נשמעה:[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל טינדראוס מלך ספרטה, פנו מיטב המלכים והגיבורים בבקשה לשאת את ביתו. טינדראוס הבחין עד כמה רבים מתלהבים מבתו ונזהר שלא להחליט לפי מתנותיהם היקרות. הוא חשש כי אם יבחר באחד מהם, קינאתם של השאר תתעורר ואלו יהיו האויבים של חתנו. כדי למנוע את המריבה, הוא ערך טקס והשביע אותם, שיבואו לעזרת מי שיבחר וילחמו בכל מי שינסה לקחת ממנו את הלנה. רק לאחר שנשבעו, השיא טינדראוס את הלנה למנלאוס, אשר היה החזק והעשיר במלכים. באותה העת, פאריס הגיע לטרויה והשתתף בתחרויות. לעיני כולם ניצח את אחיו וזהותו נתגלתה, כאשר התעניינו בו. הוריו פריאימוס והקבה שמחו לראות את בנם העובד, וזאת מבלי שהתחשבו בנבואה שניבא הנביא אייסקוס. אפרודיטה, אשר הבטיחה לפאריס את הלנה, ייעצה לו לבנות ספינות ולהפליג ליוון. קסנדרה, אחותו של פאריס, ניסתה למנוע את הפלגתו של פאריס ליוון, אך ללא כל הצלחה. אפולון התאהב בקסנדרה והעניק לה את יכולת הנבואה וזאת בתנאי שתסכים להתמסר לו. היא נענתה בחיוב, אולם הפרה את הבטחתה, כאשר הוא בא אליה והיא דחתה אותו מעליה. אפולון לא לקח ממנה את הכישרון והיכולת לנבא, אך העניש אותה בכך שאיש לא יאמין לנבואותיה. ואכן כך קרה הדבר, כשקסנדרה הזהירה את פריאימוס שפאריס עומד להטיל על טרויה חורבן, הוא לא שמע לדבריה. פאריס הגיע לספרטה, הוא התארח אצל מנלאוס, עד שמנלאוס נאלץ להפליג לכריתים. הלנה, נפלה בקסמיו של פאריס, עזבה את בתה הקטנה, לקחה מהאמון זהב ואוצרות ועלתה על ספינתו של פאריס. בהגיעם לטרויה, ערכו לכבודם חתונה מפוארת. אולם, איריס בהגיעה לכריתים בישרה למנלאוס שהאורח מטרויה חטף את אשתו. מנלאוס מיהר לקבץ את צבאות יוון ולקרוא למחזריה של הלנה לקיים את שבועתם לאביה, בכדי לצאתו עמו ולהביא לכבושה של טרויה, כפי שניבא הנביא אייסקוס על גורלו של פאריס וחורבן טרויה.