השכל הפועל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.

אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.

אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

השכל הפועל בפילוסופיה, היא ישות תבונית המופיעה בשני מקומות בקודקס האריסטוטלי, ב"על הנפש" וב"מטאפיזיקה"[1]. בפילוסופיה של אריסטו, מתפקידו של השכל הפועל הוא "לגשר" בין האינטלקט הפסיבי (האנושי) לבין הנוכחות המתמדת (בפועל) של מושאי ההשכלה על ידי הוספה של שכל אלוהי ש"מעצב" את כל הדברים (מקנה להם צורה) או "חושב" אותם. אריסטו מוכיח את קיומו ב"על הנפש" מתוך מה שנראה בטבע של הזמן שהאדם קודם חושב "בכוח" ורק לאחר מכן "בפועל" (מה שעלול לרמוז שהאפשרות לחשוב היא תנאי לקיום של מושאי החשיבה וזה אבסורד לשיטת אריסטו), ולכן אריסטו טוען שהכרח הוא שיהיה שכל שחושב את כל הדברים (או מעצב את כל הדברים כנחשבים-בפועל ועל-כן קיימים) קודם לפעילות החשיבה האנושית. דבר זה הוא "השכל הפועל" שב"על הנפש" אריסטו אינו מייחס לו חשיבות אלוהית. ב"מטאפיזיקה" אריסטו טוען מהקדימות האונטולוגית של הדברים "בפועל" ומהקדימות המוסרית של החשיבה כטוב העליון לנוכחות של "שכל פועל" שמקבל את כלל הפרדיקטים האלוהיים של אריסטו.

היסטוריה של המושג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילה המושג הופיע בקודקס האריסטוטלי רק בשני מקומות בודדים. לאחר מכן, הפרשנים היוונים ובמיוחד אלכסנדר מאפרודיסיאס הקנו לשכל הפועל מקום הרבה יותר רחב בפילוסופיה האריסטוטלית. בימי הביניים המוקדמים הפרשנים הנאו-פלטוניים איחדו בין פרשנותם לאפלטון ותפיסת האלוהות הנוצרית מחד לבין התפיסה היוונית-מאוחרת לגבי מקום "השכל הפועל" בפילוסופיה האריסטוטלית מאידך. לאחר מכן, לקראת סוף ימי הביניים המוקדמים ולאחר מפעל התרגום המוסלמי אימצו הפילוסופים הערבים את "השכל הפועל" בפרשנותו הנאו-אפלטונית. הרמב"ם אף זיהה אותו עם "שר העולם" המופיע בדברי חז"ל. בתחילת ימי הביניים האמצעיים הסכולסטיקה הנוצרית החלה גם היא לפתח את המושג במקביל. באופן כללי, ניתן להבחין ב"חיצוניות" (טרנסצנדנטיות) של השכל הפועל בקרב הפילוסופים המוסלמים והיהודים על-מנת להבטיח ידע אובייקטיבי שווה לכל לבין ה"פנימיות" (אימננטיות) של השכל הפועל לאנושיות המאפיינת בדרך כלל את הסכולסטיקה הנוצרית. מחלוקת אחרת בפרשנות התיאוריה האריסטוטלית נוגעת לשכל הפסיבי (או: השכל החומרי, שכל-בכח) עליו פועל השכל הפועל לפי משנתו של אריסטו: שעה שאבן רושד פירש את השכל הפסיבי של כל בני האדם כאותו חומר היולי אחד ויחיד, טען תומאס אקווינס הנוצרי כי לכל אדם יש שכל פסיבי עצמאי משלו, אף שהחומר ההיולי הזה דומה בכלל השכלים האנושיים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עיין ב"על הנפש", ספר III, פרק 5, 430a10-25, כמו כן - "מטאפיזיקה" 1072b.