השכל הפועל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

השכל הפועל בפילוסופיה, הינה ישות תבונית המופיעה בשתי מקומות בקודקס האריסטוטלי, ב"על הנפש" וב"מטאפיזיקה" [1]. בפילוסופיה של אריסטו, מתפקידו של השכל הפועל הוא "לגשר" בין האינטלקט הפסיבי (האנושי) לבין הנוכחות המתמדת (בפועל) של מושאי ההשכלה על-ידי הוספה של שכל אלוהי שאו "מעצב" את כל הדברים (מקנה להם צורה) או "חושב" את כל הדברים. אריסטו טוען בזכות ישות כזו ב"על הנפש" מתוך מה שנראה בטבע של הזמן שהאדם קודם חושב "בכוח" ורק לאחר מכן "בפועל" (מה שעלול לרמוז לזה שהאפשרות לחשוב הנה תנאי לקיום של מושאי החשיבה וזה אבסורד לשיטת אריסטו), ולכן ב"על הנפש" אריסטו טוען שהכרח הוא שיהיה איזשהו שכל החושב את כל הדברים (או מעצב את כל הדברים כנחשבים-בפועל ועל-כן קיימים) קודם לפעילות החשיבה האנושית. דבר זה הוא "השכל הפועל" שב"על הנפש" אריסטו אינו מייחס לו חשיבות אלוהית. ב"מטאפיזיקה" אריסטו טוען מהקדימות האונטולוגית של הדברים "בפועל" ומהקדימות המוסרית של החשיבה כטוב העליון לנוכחות של "שכל פועל" שמקבל את כלל הפרדיקטים האלוהיים של אריסטו.

היסטוריה של המושג[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושג נחשב לראשונה בקודקס האריסטוטלי בשתי מקומות בודדים. לאחר מכן, הפרשנים היוונים ובמיוחד אלכסנדר מאפרודיסיאס הקנו לשכל הפועל מקום הרבה יותר רחב בפילוסופיה האריסטוטלית. בימי הביניים המוקדמים הפרשנים הנאו-אפלטוניזם איחדו בין פרשנותם לאפלטון ותפיסת האלוהות הנוצרית מחד לבין התפיסה היוונית-מאוחרת לגבי מקום ה"שכל-הפועל" בפילוסופיה האריסטוטלית מאידך. לאחר מכן, לקראת סוף ימי הביניים המוקדמים ולאחר מפעל התרגום המוסלמי אימצו הפילוסופים הערבים את "השכל הפועל" בפרשנותו הנאו-אפלטונית. בתחילת ימי הביניים האמצעיים הסכולסטיקה הנוצרית החלה גם היא לפתח את המושג במקביל. באופן כללי, ניתן להבחין ב"חיצוניות" (טרנסנדנטיות בלעז) של השכל הפועל בקרב הפילוסופים המוסלמים והיהודים על-מנת להבטיח ידע אובייקטיבי שווה לכל לבין ה"פנימיות" (אימננטיות בלעז) של השכל הפועל לאנושיות המאפיינת בדרך כלל את הסכולסטיקה הנוצרית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עיין ב"על הנפש", ספר III, פרק 5, 430a10-25, כמו כן - "מטאפיזיקה" 1072b.


פילוסופיה
תחומים
אונטולוגיהאסתטיקהאפיסטמולוגיהאתיקהלוגיקהמטאפיזיקהמטאפילוסופיהמטא-אתיקהפילוסופיה פוליטיתפילוסופיה של ההיסטוריהפילוסופיה של החינוךפילוסופיה של הלשוןפילוסופיה של המדעפילוסופיה של המתמטיקהפילוסופיה של הנפשתאולוגיה
P philosophy1.png
זרמים/אסכולות
טאואיזםהאסכולה הפיתגוראיתהאסכולה האלאטיתהאסכולה האטומיסטיתמוהיזםלגליזםנטורליזםהאסכולה הפריפטטיתהאסכולה הסטואיתהאסכולה הציניתנאופלאטוניזםהאסכולה האפיקוראיתקונפוציאניזםסכולסטיקהרציונליזםאמפיריציזםאקזיסטנציאליזםנאו-קונפוציאניזםפנומנולוגיהפילוסופיה אנליטיתפרגמטיזםפוסטמודרניזםפילוסופיה בודהיסטיתפילוסופיה הינדואיסטיתפילוסופיה ג'ייניסטיתפילוסופיה יהודית
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזהבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מקיטיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוססון דזהקונדה-קונדה
פילוסופים של ימי הביניים אוגוסטינוסיוהאן סקוטוסאבן סינאג'ו שירמב"םתומאס אקווינסויליאם איש אוקאםניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקון
פילוסופים מודרניים רנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגיאורג הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני זמננו גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלמרטין היידגרברטראנד ראסלרודולף קרנפלודוויג ויטגנשטייןקרל המפלז'אן-פול סארטרוילארד ואן אורמאן קווייןג'ון רולסיורגן האברמאסמישל פוקוגסטון בשלאר
מונחים
מונחים בסיסיים אינסוףאמת ושקראפוסטריוריאפריורידיאלקטיקההנחהזמןחומר ורוחחוק הזהותטוב ורעישותכשל לוגילוגוסמהותמציאותסיבתיותערךפרדוקסצדקתכונה
תאוריות/תפיסות אגואיזם אתיאוניברסליזםאימננטיותאינטואיציוניזםאמנה חברתיתבחירה חופשיתבעיית הראוי-מצויהבעיה הפסיכופיזיתדאונטולוגיהדואליזםהדוניזםהוליזםהיסטוריציזםהשכל הפועלטיעון השפה הפרטיתכשל נטורליסטילוגיציזםמטריאליזםמוניזםמונאדהמכניזםנטורליזם מטאפיזיניהיליזםנומינליזםסובייקטיביזםסוליפסיזםספקנותעל-אדםעשרת הכבליםפוזיטיביזםפטליזםפנתאיזםהפרא האצילהצו הקטגוריהקוגיטוריאליזםרדוקציוניזםרלטיביזםתועלתנותתערו של אוקאם
פורטל פילוסופיה