משתמשת:La Nave Partirà/שרידים אבולוציוניים באדם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

https://en.wikipedia.org/wiki/Human_vestigiality

השערות על תפקידו היום

https://davidson.weizmann.ac.il/online/maagarmada/med_and_physiol/%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%AA%D7%9F

https://www.scientificamerican.com/article/does-the-appendix-serve-a/


שרידים אבולוציוניים באדם (וסטגיליות, vestigiality) הם אברים ותהליכים פיזילוגיים שאין להם תפקיד ידוע, והם נחשבים לשרידים שנותרו במין האנושי במהלך האבולוציה. שיני בינה, הצטמררות, ופסאודוגנים (גנים שאין להם פעילות) הם שרידים אבולוציוניים של אברים, תופעות, ומבנים מולקולריים.

לעיתים יש לאברים וסטיגליים פונקציונליות פחותה כלשהי, ובמקרים מסוימים הם עשויים לפתח פונקציות קטנות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ארלס דרווין הבחין באברים שכינה אותם "קדמוניים" (rudimentry), והם מוזכרים בספרו מוצא האדם שיצא לאור ב-1871. בין האברים האלה שרירי האוזן, שיני בינה, התוספתן, עצם הזנב, שיער גוף, ושרידי העפעף השלישי שבזווית העין. דרווין הבחין בהופעה האקראית של חלק מאברים אלה שמופיעים אצל חלק מהאנשים ולא אצל כולם, במיוחד שרידי שרירים כדוגמת שרירי האוזניים[1][2].

ב-1893 פרסם Robert Wiedersheim ספר על האנטומיה של האדם והאבולוציה האנושית, ובו רשימה של 86 אברים בגוף האדם שנותרו ללא שימוש[3]. הרשימה שלו כללה אברים שתפקידם לא היה ידוע אז, למשל בלוטת האצטרובל שמפרישה מלטונין ומווסתת את הקצב הצירקדי, ובלוטת התימוס שממלאת תפקיד במערכת החיסונית - ההורמונים עוד לא התגלו אז ומערכת החיסון לא הייתה מובנת כפי שהיא מובנת היום.

שרידים אנטומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עצם הזנב

עצם הזנב היא שריד של זנב שאבד במהלך האבולוציה[4]. לכל היונקים יש זנב בשלב מסוים בהתפתחותם, בעוברים אנושיים הזנב קיים בשבועות 4 עד 8 של ההריון ולאחר מכן נעלם. עצם הזנב, הממוקמת בתחתית עמוד השדרה, איבדה את תפקידה המקורי בסיוע לשיווי משקל וניידות. באדם היא משרתת נקודת חיבור בין שרירים גידים ורצועות, מה שמסביר מדוע היא לא נעלמה כליל. במקרים נדירים מאד נולד תינוק עם תוספת דמויית זנב, באורך של כ-12 סנטימטר. מאז 1884 דווחו בספרות המקצועית 40 מקרים של תינוקות אנושיים שנולדו עם מבנה כזה[5]. במקרים נדירים אלה עמוד השדרה והגולגולת הם תקינים לחלוטין, וניתן היה להסיר את הזנבות הללו בניתוח[6].

שיני בינה

שיני בינה הן שיניים טוחנות שלישיות שהאבות הקדמונים של האדם השתמשו בהן כדי לסייע בשחיקת רקמת צמחים. ההנחה המקובלת היא שלאבות קדמונים אלה היו לסתות גדולות יותר עם יותר שיניים, אשר שימשו אולי כדי לעזור ללעוס עלווה, כדי לפצות על היעדר יכולת לעכל ביעילות את התאית המרכיבה את דופן תא הצמח. ככל שהדיאטות האנושיות השתנו, לסתות קטנות יותר בברירה טבעית, אך הטוחנות השלישיות, או "שיני הבינה", עדיין מתפתחות בדרך כלל בפי האדם. באוכלוסיות אנושיות מודרניות, שיני הבינה הפכו לחסרות תועלת ולעיתים קרובות גורמות סיבוכים מזיקים ולעיתים קרובות עוקרים אותן.

יש שונות בהתפתחות שיני בינה באוכלוסיות שונות, והיא נעה בין אפס אצל אבוריג'ינים באי טסמניה לכמעט 100% אצל מקסיקנים ילידים[7]. ההבדל קשור לגן PAX9 (ואולי לגנים נוספים)[8].


אפרכסת האוזן

מחקר על שרידי תנועה:

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/26211937/#:~:text=Humans%20and%20apes%20do%20not,%2C%20or%20task%2Drelevant%20stimuli.

באפרכסת האוזן של יונקים לרוב יש שרירים הרבה יותר מפותחים מאלה של בני אדם, ויש להם את היכולת להזיז אותה כדי לשמוע טוב יותר קולות מכיוונים שונים[9]. לבני אדם ולקופי האדם האחרים כדוגמת כמו האורנגאוטן והשימפנזה יש שרירי אפרכסת מינימליים, ניתנים להבחנה אך לא מתפקדים[10]. יש אנשים שמסוגלים להזיז את אוזניהם לכיוונים שונים, ויתכן שאחרים יפתחו יכולת זאת על ידי אימון[10][11]. אצל האדם ואצל הפרימטים האחרים היכולת לסובב את הראש במישור אופקי מפצה על חוסר היכולת להזיז את האוזן. היכולת הזאת אינה משותפת לרוב הקופים XXX?. כך פונקציה שעבר האבולוציוני סופקה על ידי מבנה אחד, מוחלפת על ידי מבנה אחר[12].

המבנה החיצוני של האוזן מראה גם כמה מאפיינים שרידיים, כגון הצומת או הנקודה על סליל האוזן המכונה פקעת דארווין, שנמצאת בכ-10% מהאוכלוסייה.

עין

ה- plica semilunaris הוא קפל קטן של רקמה בפינה הפנימית של העין. זהו השריד השרידי של הקרום המנקה, כלומר, העפעף השלישי, איבר שמתפקד במלואו אצל כמה מינים אחרים של יונקים. השרירים הקשורים אליו הם גם שרידיים. [10] רק מין אחד של פרימטים, ה- Calabar angwantibo, ידוע כבעל קרום ניקוט מתפקד. [13]

שריר האורביטליס הוא שריר לא מפוספס (שריר חלק) שרידי או ראשוני של העין, שחוצה מהחריץ התת-אורביטלי ומהפיסורה הספנומקסילרית ומאוחד באופן אינטימי עם הפריוסטאום של המסלול. זה תואר על ידי יוהנס פיטר מולר והוא מכונה לעתים קרובות השריר של מולר. השריר מהווה חלק חשוב מדופן המסלול הצדי בבעלי חיים מסוימים, אך בבני אדם לא ידוע שיש לו תפקיד משמעותי. [14] [15]

תוספתן

התוספתן בבני האדם נחשב שריד וסטיגיאלי, שהיה לו תפקיד במערכת העיכול אצל האבות הקדומים של המין האנושי. במינים שונים יש לתוספתן תפקיד במערכת העיכול, הוא אחראי על תחזוקת פלורת המעי המייצרת הידרוליזה של תאית וחומרים צמחיים בלתי ניתנים לעיכול דומים. [10] תפיסה זו השתנתה במידת מה במפנה המאה ה-22[16] כשמחקרים הראו שהתוספתן עשוי לשמש באדם כמאגר לחיידקי מעיים מועילים, ומאפשר לאכלס מחדש את המעיים אחרי שלשול או מחלה אחרת המחסלת את פלורת המעי[17].

איבר יעקובסון

איבר יעקובסון הוא חלק מחוש ריח שני, נפרד לחלוטין, המכונה (Accessory olfactory system) ונמצא בבעלי חיים מסוימים. מחקרים רבים בוצעו כדי למצוא אם קיימת נוכחות ממשית של VNO בבני אדם בוגרים. Trotier et al. [18] העריכו כי בסביבות 92% מהנבדקים שלהם שלא עברו ניתוח מחיצה היה לפחות VNO אחד שלם. Kjaer ופישר הנסן, לעומת זאת, [19] הצהירו שמבנה ה-VNO נעלם במהלך התפתחות העובר כפי שהוא קורה אצל כמה פרימטים. [20] עם זאת, Smith and Bhatnagar (2000) [21] טענו כי קיאר ופישר הנסן פשוט החמיצו את המבנה של עוברים מבוגרים. וון (2000) מצא עדויות ל-VNO ב-13 מתוך 22 הגופים שלו (59.1%) וב-22 מתוך 78 החולים החיים שלו (28.2%). [22] בהתחשב בממצאים אלה, כמה מדענים טענו כי קיים VNO בבני אדם בוגרים. [23] [24] עם זאת, רוב החוקרים ביקשו לזהות את הפתח של איבר vomeronasal בבני אדם, במקום לזהות את מבנה האפיתל הצינורי עצמו. [25] לפיכך נטען כי מחקרים כאלה, תוך שימוש בשיטות תצפית מקרוסקופיות, פספסו לפעמים או אפילו זיהו בטעות את האיבר הוומרונאלי. [26]

בין מחקרים המשתמשים בשיטות מיקרואנטומיות, אין עדויות מדווחות לכך שלבני אדם יש נוירונים תחושתיים פעילים כמו אלה במערכות vomeronasal עובדות של בעלי חיים אחרים. [26] [27] יתר על כן, אין עד כה ראיות המצביעות על קיומם של קשרים עצביים ואקסונים בין תאי קולטן תחושתיים קיימים שיכולים להיות ב-VNO האנושי הבוגר ובמוח. [28] כמו כן, אין ראיות לפקעת ריח עזר כלשהי בבני אדם בוגרים, [26] והגנים המרכזיים המעורבים בתפקוד VNO ביונקים אחרים הפכו לפסאודוגנים בבני אדם. לכן, בעוד נוכחות של מבנה בבני אדם בוגרים נתונה לוויכוח, סקירה של הספרות המדעית מאת Tristram Wyatt הגיעה למסקנה, "רובם בתחום... ספקנים לגבי הסבירות של VNO פונקציונלי בבני אדם בוגרים על פי עדויות עדכניות ." [29]

איברי המין

באיברי המין הפנימיים של כל מין אנושי, ישנם כמה איברים שיוריים של צינורות מזונפריים ופרמזונפריים במהלך ההתפתחות העוברית:

  • הצינור של גרטנר
  • אפופורון
  • נספחים שלפוחיתיים של אפופורון
  • פארופורון

מבנים שרידיים אנושיים כוללים גם שאריות אמבריולוגיות ששימשו פעם תפקיד במהלך ההתפתחות, כמו הטבור, ומבנים מקבילים בין המינים הביולוגיים. למשל, גם גברים נולדים עם שתי פטמות, שלא ידוע כממלאות תפקיד בהשוואה לנשים. [30] בכל הנוגע להתפתחות גניטורינארית, לאיברי המין הפנימיים והחיצוניים של עוברים זכרים ונקבות יש את היכולת ליצור באופן מלא או חלקי את הפנוטיפ האנלוגי שלהם של המין הביולוגי השני אם הם נחשפים לחוסר/שפע יתר של אנדרוגנים או לגן SRY במהלך התפתחות העובר. [31] [32] דוגמאות לשאריות שרידיות של התפתחות גניטורינארית כוללות את קרום הבתולין, שהוא קרום המקיף או מכסה חלקית את פתח הנרתיק החיצוני הנובע מהפקעת הסינוס במהלך התפתחות העובר, והוא הומולוגי לקוליקולוס הזרע הזכרי. [33] כמה חוקרים  שיערו שההתמדה של קרום הבתולים עשויה להיות כדי לספק הגנה זמנית מפני זיהום, שכן הוא מפריד את לומן הנרתיק מחלל הסינוס האורוגניטלי במהלך ההתפתחות. [34] דוגמאות אחרות כוללות את העטרה הפין ואת הדגדגן, את השפתיים הקטנות ואת הפין הגחוני, ואת זקיקי השחלות וצינוריות הזרע. [33]

בתקופה המודרנית, יש מחלוקת לגבי האם העורלה היא מבנה חיוני או שריד. [35] בשנת 1949, הרופא הבריטי דאגלס גיידנר ציין כי העורלה ממלאת תפקיד מגן חשוב ביילודים. הוא כתב, "לעיתים קרובות נאמר שהקדם המוח הוא מבנה שריד נטול תפקוד . . . עם זאת, נראה שאין זה מקרי שבמהלך השנים שבהן הילד אינו מטופל, העטרה לובשת לחלוטין על ידי הקדם, שכן, ללא הגנה זו, העטרה הופכת להיות רגישה לפציעה ממגע עם בגדים או מפית ספוגים. [35] במהלך האקט הפיזי של המין, העורלה מפחיתה את החיכוך, מה שיכול להפחית את הצורך במקורות סיכה נוספים. [35] "עם זאת, ישנם חוקרים רפואיים שטוענים כי גברים נימולים נהנים ממין בסדר גמור וכי לאור מחקרים אחרונים על העברת HIV, העורלה גורמת ליותר צרות ממה שהיא שווה". [35] שטח העורלה החיצונית הוא בין 7 ל-100 ס"מ 2, [36] והעורלה הפנימית נמדדת בין 18 ל-68 cm 2, [37] שהוא טווח רחב. בנוגע למבנים שרידיים, כתב צ'ארלס דרווין, "איבר, כאשר הוא הופך חסר תועלת, עשוי בהחלט להיות משתנה, שכן לא ניתן לבדוק את הווריאציות שלו על ידי ברירה טבעית." [38] צ'ארלס דרווין שיער שהרגישות של העורלה למגע עדין הייתה עשויה לשמש כ"מערכת אזהרה מוקדמת" אצל אבותינו העירומים בעוד שהיא מגינה על העטרה מפני חדירת חרקים נושכים וטפילים. [38]

שדיים

פטמות או שדיים מיותרים מופיעים לפעמים לאורך קווי החלב של בני אדם, ומופיעים כשריד של אבות יונקים שהיו ברשותם יותר משתי פטמות או שדיים. [39] [40] דו"ח אחרון אחד הראה שכל הצעירים והצעירות הבריאים שהשתתפו במחקר אנטומי של פני השטח הקדמיים של הגוף הציגו 8 זוגות של תלוליות שומן מוקדיות הרצות לאורך רכסי החלב העובריים מבתי השחי ועד לירכיים הפנימיות העליונות. אלה היו תמיד ממוקמים באותם אתרים אנטומיים יחסיים - מקבילים למוקדי השדיים ביונקים שליה אחרים - ולעתים קרובות היו להם שומות דמויות פטמות או שערות נוספות הממוקמות על גבי התלוליות. לכן, בולטות שומניות מוקדיות בחזיתות הגו אנושיים מייצגות ככל הנראה שרשראות של שדיים שרידיים המורכבים משומן שד ראשוני. [41]

שרירי ראש

ה-occipitalis minor הוא שריר בחלק האחורי של הראש אשר בדרך כלל מצטרף לשרירי אוריקולרי האוזן. שריר זה הוא ספורדי מאוד בתדירות - קיים תמיד במלזים, קיים ב-56% מהאפריקאים, 50% מהיפנים ו-36% מהאירופאים, ואינו קיים באנשי ה- Khoikhoi בדרום מערב אפריקה ובמלנזיים . [42] שרירים קטנים אחרים בראש הקשורים לאזור העורף ולקומפלקס השרירים הפוסט-אוריקולרי משתנים לרוב בתדירותם. [43]

הפלטיסמה, שריר מרובע (ארבעה צדדים) בתצורה דמוית סדין, הוא שריד של קרנוזוס של בעלי חיים. אצל סוסים, השריר הוא זה שמאפשר לו להפיל זבוב מגבו.

שרירי פנים

בבעלי חיים תחתונים רבים, השפה העליונה ואזור הסינוס קשורים לשפם או לוויבריסה המשרתים תפקיד חושי. בבני אדם, השפמים הללו אינם קיימים, אך עדיין ישנם מקרים ספורדיים שבהם ניתן למצוא אלמנטים של שרירי הקפסולות הוויבריסלים הקשורים או שרירי שיער הסינוסים. בהתבסס על מחקרים היסטולוגיים של השפתיים העליונות של 20 גופות, Tamatsu et al. מצאו שמבנים הדומים לשרירים כאלה היו קיימים ב-35% (7/20) מהדגימות שלהם. [44]

שרירי זרועות

שריר palmaris longus נראה כגיד קטן בין flexor carpi radialis לבין flexor carpi ulnaris, אם כי הוא לא תמיד קיים. השריר נעדר בכ-14% מהאוכלוסיה, אולם הדבר משתנה מאוד עם המוצא האתני. מאמינים ששריר זה השתתף באופן פעיל בתנועת הפרימטים, אך אין לו כרגע שום תפקיד, מכיוון שהוא אינו מספק יותר כוח אחיזה. [45] מחקר אחד הראה שהשכיחות של palmaris longus agenesis ב-500 חולים הודים היא 17.2% (8% דו-צדדית ו-9.2% חד-צדדית). [46] הפלמאריס הוא מקור פופולרי לחומר גיד להשתלות וזה גרם למחקרים שהראו להיעדר הפלמאריס אין השפעה ניכרת על חוזק האחיזה. [47]

שריר ה- levator claviculae במשולש האחורי של הצוואר הוא שריר על-מספרי הקיים רק ב-2-3% מכלל האנשים [48] אך קיים כמעט תמיד ברוב מיני היונקים, כולל גיבונים ואורנגאוטן . [49]

שרירי חזה

שריר הפירמידליס של הבטן הוא שריר קטן ומשולש, קדמי ל- rectus abdominis, ונכלל במעטפת הישר . הוא נעדר ב-20% מהבני אדם, וכאשר הוא נעדר, הקצה התחתון של פי הטבעת גדל באופן פרופורציונלי. מחקרים אנטומיים מצביעים על כך שהכוחות הנוצרים על ידי שרירי הפירמידליס קטנים יחסית. [50]

לשריר ה- Latissimus dorsi של הגב יש כמה וריאציות ספוראדיות. וריאנט מסוים אחד הוא קיומו של השריר dorsoepitrochlearis או latissimocondyloideus שהוא שריר העובר מהגיד של latissimus dorsi לראש הארוך של התלת ראשי . הוא בולט בשל אופיו המפותח בקופים ובקופים אחרים, שם הוא שריר מטפס חשוב, כלומר dorsoepitrochlearis brachii. [51] [52] שריר זה נמצא ב≈5% מבני האדם. [53]

שרירי רגליים

שריר הפלנטריס מורכב מבטן שריר דקה וגיד דק וארוך. אורכה של בטן השריר כ- 5–10 סנטימטרים ([convert: unknown unit]), והיא נעדרת ב-7-10% מאוכלוסיית האדם. יש לו פונקציונליות חלשה בהזזת הברך והקרסול, אך בדרך כלל נחשב למיותר ומשמש לעתים קרובות כמקור לגיד להשתלות. הגיד הארוך והדק של הפלנטריס נקרא בהומור "העצב של הסטודנט הטרי", מכיוון שלעיתים קרובות הוא נחשב לעצב על ידי סטודנטים חדשים לרפואה.

שרירי לשון

דוגמה מסקרנת נוספת לשרידיות אנושית מתרחשת בלשון, במיוחד בשריר הכונדרוגלוסוס . במחקר מורפולוגי של 100 גופות יפניות, נמצא כי 86% מהסיבים שזוהו היו מוצקים וארוזים בצורה המתאימה כדי להקל על הדיבור והלעיסה. שאר 14% הסיבים היו קצרים, דקים ודלילים - כמעט חסרי תועלת, ולכן הגיעו למסקנה שהם ממקור שריד. [54]

רפלקסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני אדם גם נושאים כמה התנהגויות ורפלקסים שרידיים. [55]

הצטמררות

עור אווז הם דוגמה לתגובה אנושית שרידית ללחץ.

היווצרות בלוטות אווז בבני אדם תחת לחץ היא רפלקס שריד; תפקיד אפשרי באבות האבולוציוניים הרחוקים של האנושות היה להעלות את שיער הגוף, לגרום לאב הקדמון להיראות גדול יותר ולהפחיד טורפים. [55] הרמת השיער משמשת גם כדי ללכוד שכבת אוויר נוספת, שמירה על חום חיה. [55] בשל כמות השיער המופחתת בבני אדם, היווצרות הרפלקס של בלוטות אווז בקור היא גם שרידית. [55]

רפלקס אחיזה בפאלמאר

רפלקס האחיזה בכף היד נחשב להתנהגות שרידי אצל תינוקות אנושיים. כאשר מניחים אצבע או חפץ על כף היד של תינוק, הוא יאחז אותו בבטחה. אחיזה זו מתגלה כחזקה למדי. [56] חלק מהתינוקות - 37% לפי מחקר משנת 1932 - מסוגלים לתמוך במשקל שלהם באמצעות מוט, [57] אם כי אין סיכוי שהם יכולים להיצמד לאמם. האחיזה ניכרת גם בכפות הרגליים. כאשר תינוק יושב, כפות רגליו המושכות תופסות תנוחה מכורבלת, דומה לזו הנצפית אצל שימפנזה בוגר. [58] [59] לפרימאט קדמון היה מספיק שיער גוף שאליו תינוק יכול להיאחז, בניגוד לבני אדם מודרניים, ובכך לאפשר לאמו להימלט מסכנה, כמו טיפוס על עץ בנוכחות טורף מבלי שתצטרך להעסיק את ידיה האוחזות בתינוקה .

שיהוק

הוצע כי השיהוק הוא שריד אבולוציוני של נשימה דו-חיים מוקדמת יותר. [60] דו-חיים כמו ראשנים בולעים אוויר ומים על פני הזימים שלהם באמצעות רפלקס מוטורי פשוט למדי הדומה לשיהוק של יונקים. המסלולים המוטוריים המאפשרים שיהוקים נוצרים בשלב מוקדם במהלך התפתחות העובר, לפני המסלולים המוטוריים המאפשרים אוורור ריאות תקין נוצרים. לפיכך, לפי תיאוריית הסיכום, השיהוק הוא קדמון אבולוציונית לנשימת הריאות המודרנית. בנוסף, הם מציינים כי שיהוקים ובלימת דו-חיים מעוכבים על ידי עלייה ב-CO 2 ועשויים להיפסק על ידי אגוניסטים לקולטן GABA <sub id="mwAbE">B</sub>, מה שממחיש פיסיולוגיה משותפת ומורשת אבולוציונית אפשרית. הצעות אלו עשויות להסביר מדוע פגים מבלים 2.5% מזמנם בשיהוקים, אולי בלגימה כמו דו-חיים, שכן הריאות שלהם עדיין לא נוצרו במלואן. שיהוקים תוך רחמיים עובריים הם משני סוגים. הסוג הפיזיולוגי מתרחש לפני 28 שבועות לאחר ההתעברות ונוטה להימשך חמש עד עשר דקות. שיהוקים אלו הם חלק מהתפתחות העובר וקשורים למיאלינציה של העצב הפרני, השולט בעיקר בסרעפת בית החזה. השערת הפילוגניה מסבירה כיצד יכול היה להתפתח רפלקס השיהוק, ואם אין הסבר, היא עשויה להסביר את השיהוקים כשריד אבולוציוני, מוחזק מאבותינו האמפיביים. השערה זו הוטלה בסימן שאלה בגלל קיומה של הלולאה האפרנטית של הרפלקס, העובדה שהיא לא מסבירה את הסיבה לסגירה גלוטית, ומכיוון שלהתכווצות הקצרה מאוד של השיהוק לא סביר שתהיה השפעה מחזקת משמעותית על האיטיות. -עווית שרירי הנשימה.[דרוש מקור][מפני ש...]

שרידים מולקולריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם גם מבנים מולקולריים שרידיים בבני אדם, שאינם נמצאים עוד בשימוש אך עשויים להצביע על מוצא משותף עם מינים אחרים. דוגמה אחת לכך היא L-gulonolactone oxidase, גן שמתפקד ברוב היונקים האחרים ומייצר אנזים המסנתז ויטמין C. [61] בבני אדם ובחברים אחרים בתת-הסדר הפלוריני, מוטציה השביתה את הגן וגרמה לו לא לייצר את האנזים. עם זאת, שרידי הגן עדיין נמצאים בגנום האנושי כרצף גנטי שריד הנקרא פסאודוגן . [62]

ראה גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

[[קטגוריה:אבולוציית האדם]]

  1. ^ Darwin C, The Descent of Man, and Selection in Relation to Sex, London: John Murray, 1890, p.13.
  2. ^ Turner W, On the musculus sternalis, Proc. Royal Soc. Edinburgh session 1866–1867, p.65.
  3. ^ Wiedersheim, R. (1893) The Structure of Man: An Index to His Past History. Second Edition. Translated by H. and M. Bernard. London: Macmillan and Co. 1895.
  4. ^ Biswanath Mukhopadhyay, Ram M. Shukla, Madhumita Mukhopadhyay, Kartik C. Mandal, Pankaj Haldar, & Abhijit Benare (2012), "Spectrum of human tails: A report of six cases", Journal of Indian Association of Pediatric Surgeons, 17 (1): 23–25, doi:10.4103/0971-9261.91082, PMC 3263034, PMID 22279360{{citation}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  5. ^ An infant with caudal appendage
  6. ^ Spiegelmann, Roberto; Schinder, Edgardo; Mintz, Mordejai; Blakstein, Alexander (1985). "The human tail: A benign stigma". Journal of Neurosurgery. 63 (3): 461–2. doi:10.3171/jns.1985.63.3.0461. PMID 3894599.
  7. ^ Rozkovcová, E; Marková, M; Dolejsí, J (1999). "Studies on agenesis of third molars amongst populations of different origin". Sbornik Lekarsky. 100 (2): 71–84. PMID 11220165.
  8. ^ Pereira, T. V.; Salzano, F. M.; Mostowska, A.; Trzeciak, W. H.; Ruiz-Linares, A.; Chies, J. A. B.; Saavedra, C.; Nagamachi, C.; Hurtado, A. M.; Hill, K.; Castro-De-Guerra, D. (2006). "Natural selection and molecular evolution in primate PAX9 gene, a major determinant of tooth development". Proceedings of the National Academy of Sciences. 103 (15): 5676–81. Bibcode:2006PNAS..103.5676P. doi:10.1073/pnas.0509562103. PMC 1458632. PMID 16585527.
  9. ^ Prof. A. Macalister, Annals and Magazine of Natural History, vol. vii., 1871, p. 342.
  10. ^ 1 2 3 4 Darwin, Charles (1871). The Descent of Man, and Selection in Relation to Sex. John Murray: London.
  11. ^ Bair, J. H. (1901). "Development of voluntary control". Psychological Review. 8 (5): 474–510. doi:10.1037/h0074157.
  12. ^ Mr. St. George Mivart, Elementary Anatomy, 1873, p. 396.
  13. ^ Montagna, W.; Machida, H.; Perkins, E. M. (1966). "The skin of primates. XXXIII. The skin of the angwantibo (Arctocebus calabarensis)". American Journal of Physical Anthropology. 25 (3): 277–90. doi:10.1002/ajpa.1330250307. PMID 5971502.
  14. ^ Toerien, M. J.; Gous, A. E. (1978). "The orbital muscle of Müller". South African Medical Journal. 53 (4): 139–41. PMID 653491.
  15. ^ Dutton, J.J., Atlas of Clinical and Surgical Orbital Anatomy, 2nd Edition, Elsevier, 2011. p.116-117.
  16. ^ Kooij IA, Sahami S, Meijer SL, Buskens CJ, Te Velde AA (באוקטובר 2016). "The immunology of the vermiform appendix: a review of the literature". Clinical and Experimental Immunology. 186 (1): 1–9. doi:10.1111/cei.12821. PMC 5011360. PMID 27271818. {{cite journal}}: (עזרה)
  17. ^ Smith, H. F.; Fisher, R. E.; Everett, M. L.; Thomas, A. D.; Randal Bollinger, R.; Parker, W. (2009). "Comparative anatomy and phylogenetic distribution of the mammalian cecal appendix". Journal of Evolutionary Biology. 22 (10): 1984–99. doi:10.1111/j.1420-9101.2009.01809.x. PMID 19678866.
  18. ^ Trotier, D.; Eloit, C; Wassef, M; Talmain, G; Bensimon, J. L.; Døving, K. B.; Ferrand, J (2000). "The Vomeronasal Cavity in Adult Humans". Chemical Senses. 25 (4): 369–80. doi:10.1093/chemse/25.4.369. PMID 10944499.
  19. ^ Kjær, Inger; Hansen, Birgit Fischer (1996). "The human vomeronasal organ: Prenatal developmental stages and distribution of luteinizing hormone-releasing hormone". European Journal of Oral Sciences. 104 (1): 34–40. doi:10.1111/j.1600-0722.1996.tb00043.x. PMID 8653495.
  20. ^ Smith, Timothy D.; Siegel, Michael I.; Bhatnagar, Kunwar P. (2001). "Reappraisal of the vomeronasal system of catarrhine primates: Ontogeny, morphology, functionality, and persisting questions". The Anatomical Record. 265 (4): 176–192. doi:10.1002/ar.1152. PMID 11519019.
  21. ^ Smith, Timothy D.; Bhatnagar, Kunwar P. (2000). "The human vomeronasal organ. Part II: Prenatal development". Journal of Anatomy. 197 (3): 421–436. doi:10.1046/j.1469-7580.2000.19730421.x. PMC 1468143. PMID 11117628.
  22. ^ Won, J; Mair, E. A.; Bolger, W. E.; Conran, R. M. (2000). "The vomeronasal organ: an objective anatomic analysis of its prevalence". Ear, Nose, & Throat Journal. 79 (8): 600–605. doi:10.1177/014556130007900814. PMID 10969469.
  23. ^ Johnson, A.; Josephson, R.; Hawke, M. (1985). "Clinical and histological evidence for the presence of the vomeronasal (Jacobson's) organ in adult humans". The Journal of Otolaryngology. 14 (2): 71–79. PMID 4068105.
  24. ^ Foltán, René; Šedý, Jiří (2009). "Behavioral changes of patients after orthognathic surgery develop on the basis of the loss of vomeronasal organ: a hypothesis". Head & Face Medicine. 5: 5. doi:10.1186/1746-160X-5-5. PMC 2653472. PMID 19161592.
  25. ^ Bhatnagar, Kunwar P.; Smith, Timothy D. (2001). "The human vomeronasal organ. III. Postnatal development from infancy to the ninth decade". Journal of Anatomy. 199 (Pt 3): 289–302. doi:10.1046/j.1469-7580.2001.19930289.x. PMC 1468331. PMID 11554506.
  26. ^ 1 2 3 Bhatnagar, Kunwar P.; Kennedy, Ray C.; Baron, Georg; Greenberg, Richard A. (1987). "Number of mitral cells and the bulb volume in the aging human olfactory bulb: A quantitative morphological study". The Anatomical Record. 218 (1): 73–87. doi:10.1002/ar.1092180112. PMID 3605663.
  27. ^ Witt, M.; Hummel, T. (2006). Vomeronasal Versus Olfactory Epithelium: Is There a Cellular Basis for Human Vomeronasal Perception?. International Review of Cytology. Vol. 248. pp. 209–259. doi:10.1016/S0074-7696(06)48004-9. ISBN 978-0-12-364652-1. PMID 16487792.
  28. ^ Wysocki CJ, Preti G (בנובמבר 2004). "Facts, fallacies, fears, and frustrations with human pheromones". The Anatomical Record Part A: Discoveries in Molecular, Cellular, and Evolutionary Biology. 281 (1): 1201–1211. doi:10.1002/ar.a.20125. PMID 15470677. {{cite journal}}: (עזרה)
  29. ^ Wyatt, Tristram D. (2003). Pheromones and Animal Behaviour: Communication by Smell and Taste. Cambridge: Cambridge University Press. p. 295. ISBN 978-0-521-48526-5.
  30. ^ "Breast Anatomy and Embryology". Essentials of Plastic Surgery (2015): 355–361
  31. ^ Hadjiathanasiou, C.G.; Brauner, R.; Lortat-Jacob, S.; Nivot, S.; Jaubert, F.; Fellous, M.; Nihoul-Fékété, C.; Rappaport, R. (1994). "True hermaphroditism: Genetic variants and clinical management". The Journal of Pediatrics. 125 (5): 738–744. doi:10.1016/S0022-3476(06)80172-1. PMID 7965425.
  32. ^ Eren, Erdal; Edgünlü, Tuba; Asut, Emre; Karakaş Çelik, Sevim (2016). "Homozygous Ala65Pro Mutation with V89L Polymorphism in SRD5A2 Deficiency". Journal of Clinical Research in Pediatric Endocrinology. 8 (2): 218–223. doi:10.4274/jcrpe.2495. PMC 5096479. PMID 26761946.
  33. ^ 1 2 Healey, Andrew (2010). "Embryology of the Female Reproductive Tract". Imaging of Gynecological Disorders in Infants and Children. Medical Radiology. pp. 21–30. doi:10.1007/174_2010_128. ISBN 978-3-540-85601-6.
  34. ^ Basaran, Mustafa; Usal, Deniz; Aydemir, Cumhur (2009). "Hymen Sparing Surgery for Imperforate Hymen: Case Reports and Review of Literature". Journal of Pediatric and Adolescent Gynecology. 22 (4): e61–64. doi:10.1016/j.jpag.2008.03.009. PMID 19646660.
  35. ^ 1 2 3 4 Collier, Roger (2011-11-22). "Vital or vestigial? The foreskin has its fans and foes". CMAJ (באנגלית). 183 (17): 1963–1964. doi:10.1503/cmaj.109-4014. ISSN 0820-3946. PMC 3225416. PMID 22025652.
  36. ^ Kigozi G, Wawer M, Ssettuba A, et al. "Foreskin surface area and HIV acquisition in Rakai, Uganda (size matters)". AIDS. 2009; 23(16):2209–2213. 10.1097/QAD.0b013e328330eda8.
  37. ^ Werker PMN, Terng ASC, Kon M. "The prepuce free flap: dissection feasibility study and clinical application of a super-thin new flap". Plastic Reconstructive Surgery. 1998; 102(4):1075–1082. 10.1097/00006534-199809020-00024.
  38. ^ 1 2 Darwin C. The Origin of Species by Means of Natural Selection. London, UK: John Murray; 1859.
  39. ^ Kajava, Y (1915). "The proportions of supernumerary nipples in the Finnish population". Duodecim. 1: 143–70.
  40. ^ Goyal, Tarang; Bakshi, SK; Varshney, Anupam (2012). "Seven nipples in a male: World′s second case report". Indian Journal of Human Genetics. 18 (3): 373–5. doi:10.4103/0971-6866.108051. PMC 3656534. PMID 23716953.
  41. ^ Teplica, David; Kovich, Grant; Srock, Jamey; Whitaker, Robert; Jeffers, Eileen; Wagstaff, David A. (2021-10-14). "Newly Identified Gross Human Anatomy: Eight Paired Vestigial Breast Mounds Run along the Embryological Mammary Ridges in Lean Adults". Plastic and Reconstructive Surgery - Global Open (באנגלית). 9 (10): e3863. doi:10.1097/GOX.0000000000003863. ISSN 2169-7574. PMC 8517303. PMID 34667697.
  42. ^ Macalister, Alexander (1875). "Additional Observations on Muscular Anomalies in Human Anatomy. (Third Series) With a Catalogue of the Principal Muscular Variations Hitherto Published". The Transactions of the Royal Irish Academy. 25: 1–134. JSTOR 30079154.
  43. ^ Guerra, Aldo Benjamin; Metzinger, Stephen Eric; Metzinger, Rebecca Crawford; Xie, Chen; Xie, Yue; Rigby, Peter Lister; Naugle, Thomas (2004). "Variability of the Postauricular Muscle Complex". Archives of Facial Plastic Surgery. 6 (5): 342–7. doi:10.1001/archfaci.6.5.342. PMID 15381582.
  44. ^ Tamatsu, Yuichi; Tsukahara, Kazue; Hotta, Mitsuyuki; Shimada, Kazuyuki (2007). "Vestiges of vibrissal capsular muscles exist in the human upper lip". Clinical Anatomy. 20 (6): 628–31. doi:10.1002/ca.20497. PMID 17458869.
  45. ^ Aversi-Ferreira, Roqueline A. G. M. F.; Bretas, Rafael Vieira; Maior, Rafael Souto; Davaasuren, Munkhzul; Paraguassú-Chaves, Carlos Alberto; Nishijo, Hisao; Aversi-Ferreira, Tales Alexandre (2014). "Morphometric and Statistical Analysis of the Palmaris Longus Muscle in Human and Non-Human Primates". BioMed Research International. 2014: 1–6. doi:10.1155/2014/178906. PMC 4016873. PMID 24860810.
  46. ^ Kapoor, Sudhir K.; Tiwari, Akshay; Kumar, Abhishek; Bhatia, Rajesh; Tantuway, Vinay; Kapoor, Saurabh (2008). "Clinical relevance of palmaris longus agenesis: Common anatomical aberration". Anatomical Science International. 83 (1): 45–8. doi:10.1111/j.1447-073X.2007.00199.x. PMID 18402087.
  47. ^ Sebastin, S; Lim, A; Bee, W; Wong, T; Methil, B (2005). "Does the absence of the palmaris longus affect grip and pinch strength?". The Journal of Hand Surgery: Journal of the British Society for Surgery of the Hand. 30 (4): 406–8. doi:10.1016/j.jhsb.2005.03.011. PMID 15935531.
  48. ^ Rubinstein, David; Escott, Edward J.; Hendrick, Laura L. (באפריל 1999). "The prevalence and CT appearance of the levator claviculae muscle: a normal variant not to be mistaken for an abnormality" (PDF). AJNR Am J Neuroradiol. 20 (4): 583–6. PMC 7056035. PMID 10319965. {{cite journal}}: (עזרה)
  49. ^ Loukas, M.; Sullivan, A.; Tubbs, R.S.; Shoja, M.M. (2008). "Levator claviculae: a case report and review of the literature". Folia Morphol. 67 (4): 307–310. PMID 19085875.
  50. ^ Lovering, Richard M.; Anderson, Larry D. (2008). "Architecture and fiber type of the pyramidalis muscle". Anatomical Science International. 83 (4): 294–7. doi:10.1111/j.1447-073X.2007.00226.x. PMC 3531545. PMID 19159363.
  51. ^ P., Haninec; R., Tomáš; R., Kaiser; R., Čihák (2009). "Development and clinical significance of the musculus dorsoepitrochlearis in men". Clinical Anatomy. 22 (4): 481–8. doi:10.1002/ca.20799. PMID 19373904.
  52. ^ Edwards, William E., The Musculoskeletal Anatomy of the Thorax and Brachium of an Adult Female Chimpanzee,6571st Aeromedical Research Laboratory, New Mexico, 1965. http://www.dtic.mil/dtic/tr/fulltext/u2/462433.pdf
  53. ^ "Anatomy Atlases: Illustrated Encyclopedia of Human Anatomic Variation: Opus I: Muscular System: Alphabetical Listing of Muscles: L:Latissimus Dorsi".
  54. ^ Ogata, Shigemitsu; Mine, Kazuharu; Tamatsu, Yuichi; Shimada, Kazuyuki (2002). "Morphological study of the human chondroglossus muscle in Japanese". Annals of Anatomy - Anatomischer Anzeiger. 184 (5): 493–9. doi:10.1016/S0940-9602(02)80087-5. PMID 12392330.
  55. ^ 1 2 3 4 Laura Spinney (2008), "Remnants of evolution", New Scientist, 198 (2656): 42–45, doi:10.1016/S0262-4079(08)61231-2
  56. ^ Peter Gray (2007). Psychology (fifth ed.). Worth Publishers. p. 66. ISBN 978-0-7167-0617-5.
  57. ^ Behavior Development in Infants (via Google Books) by Evelyn Dewey, citing a study "Reflexes and other motor activities in newborn infants: a report of 125 cases as a preliminary study of infant behavior" published in the Bull. Neurol. Inst. New York, 1932, Vol. 2, pp. 1–56.
  58. ^ Jerry Coyne (2009). Why Evolution is True. Penguin Group. pp. 85–86. ISBN 978-0-670-02053-9.
  59. ^ Anthony Stevens (1982). Archetype: A Natural History of the Self. Routledge & Kegan Paul. p. 87. ISBN 978-0-7100-0980-7.
  60. ^ Straus, C.; Vasilakos, K.; Wilson, R. J. A.; Oshima, T.; Zelter, M.; Derenne, J-Ph.; Similowski, T.; Whitelaw, W. A. (2003). "A phylogenetic hypothesis for the origin of hiccough". BioEssays. 25 (2): 182–8. doi:10.1002/bies.10224. PMID 12539245.
  61. ^ Ohta, Yuriko; Nishikimi, Morimitsu (1999). "Random nucleotide substitutions in primate nonfunctional gene for l-gulono-γ-lactone oxidase, the missing enzyme in l-ascorbic acid biosynthesis". Biochimica et Biophysica Acta (BBA) - General Subjects. 1472 (1–2): 408–11. doi:10.1016/S0304-4165(99)00123-3. PMID 10572964.
  62. ^ Nishikimi M, Fukuyama R, Minoshima S, Shimizu N, Yagi K (6 במאי 1994). "Cloning and chromosomal mapping of the human nonfunctional gene for L-gulono-gamma-lactone oxidase, the enzyme for L-ascorbic acid biosynthesis missing in man". J. Biol. Chem. 269 (18): 13685–8. doi:10.1016/S0021-9258(17)36884-9. PMID 8175804. {{cite journal}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמשת:La_Nave_Partirà/שרידים_אבולוציוניים_באדם&oldid=36428749"